לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קנ״ה

א

וזה דרש לפורים, הי"ז יתן לנו רחמים.. ויקרא אל משה, תימא למה האל"ף קטנה? וי"ל ויקרא באל"ף קטנה הוא לשון ענוה ולא רצה לכתוב משה ויקרא באל"ף גדולה כיון שהוא לשון חיבה כמו שכתב והאיש משה עניו מאד. ד"א כמו שא' הקדמונים לכך כתב ויקר שהוא לשון גדולה כמו שכת' במגילה שמחה ויקר, כמו שצוה לו תורת כהנים, היה מצטער משה על שלא היה כהן כמו שפירש"י¹ עמודה חמישים ושש שאלה אחת. על ואהרן אחיך הלוי שמשה רע"ה היה ראוי להיות כהן. אמר לו הקב"ה אתה תהיה כהן למעלה בבית המקדש ונעשה לך יקר, ואז היה קר דעתו של מרע"ה. ד"א לכך האל"ף קטנה שהיא רמז על פ' זכור ועל מקרא מגילה, וה"פ ויקרא אל משה עוד קריאה קטנה אל משה כגון פ' זכור. שלא מצינו בכל הפרשה שקורין רק ג' פסוקים בחד ס"ת לבד פ' זכור. וגם רמז מקרא מגילה, ויקרא אל משה כלומר על משה ומצינו בקרא שמתחלף אל במקום על, שלא מצינו בכל הנביאים שהוסיפו על משה לבד מקרא מגילה. ולכך האלף קטנה שהנס נעשה ע"י אשה, לכך כת' לשון ויקר. [ואני איני רוצה לפרש יותר והמשכיל יבין].

ב

ואתה תצוה פירש"י זך בלא שמרים כו', ואחר שהוציא טפה ראשונה מכניסו לרחיים וטוחנו. והשמן השני [פסול למנורה] וכשר למנחות שנא' כתית למאור ולא כתית למנחות. ותימא לפי מנהג העולם היה סברא להיפך, השמן הזך למנחות שהיה מאכל והשמרים להדלקה? וי"ל המנורה עומד[ת] בקדשי הקדשים, אבל המנחות לא הביאו לפני ולפנים, ולכן אין קפידא במנחות כמו בשמן למאור. ד"א השמן מן הדלקה היה עבודה תמה אבל שמן של מנחות היה עמו לבנה וקמח. ומצינו בתלמוד¹ שמות ד', י"ד, וכעין זה פירש בביאוריו עה"ת לפ' ויקרא. שעבודה תמה שמקודשת יותר מעבודה שמצרפ' לדבר אחר. ד"א התורה רומזה שנעשה שתי נסים ע"י שני שמנים וע"י נשים. נר חנכה נעשה נס ע"י שמן כמו שעשה הפייט ביוצר מחנכה, ואותה אשה היה [היתה] זך [זכה] שבא הנס ולא נבעלה. ונס מפורים בא ע"י אסתר היה [היתה] נבעלה, ובא הנס ע"י שמן שאינו זך כדאמרי' בגמרא מגילה² יומא ד' כ"ד ע"א. אמר להן ליתי קומצא קימחא דידכו ולידחי עסרי אלפא ככרי כספא דההוא גברא. מ"מ אין איסור בדבר, כיון שנרמז ע"י שמן, כי בסוטה אינו שמן.

ג

מגילה [במגילה] הכתובה בין הכתובי' ועשוייה בגליונות, בעינן עבודה¹ ד' ט"ז ע"א. לשמה² עבוד. איש בריש דפא ועשרת בסופה, ואריח ע"ג אריח וכן לבינה. כל היום מהנץ החמה ואילך כשר לקרות המגילה. יכול להפסיק בקריאה, עשרת בני המן בנשימה אחת, [האיך יאמר חמש מאות איש ואם חוזר מחמת הנשימה אינו אומר חמש מאות איש].

ד

נשים קוראין לנשים. קריאה משבשת יצא. קוראה מיושב, קרא מנמנם יצא. בשומע מנמנם לא יצא [אפשר בנשים אין קפידא], צריך לשמוע חתוך האותיות. חזנים ושמשים נוטלים פרהסיא, כי שכרם נוטלים. ב' מנות לאדם אחד, סעודת פורים בלילי שבת ויומו. ובלילה לחוד לא יצא. דין על הנסים. אסורים בהספד ותענית ודין אבלות ב"מ בפורים¹ יש לה כל דין ס"ת. נוהגים בג' מחצין, אין מדקדקין במעות פורים. ורשאי העני לשנות. מתנות לב' אביונים, מצוה להרבות במתנות, אין שמחה אלא בבשר וביין. למצוה ישתכר מאן דבשם ליה ולא מי שמזיק לו. הכל חייבים בשלוח מנות, ובחזירה מבית לבית יוצאים, טוב לשלוח מיני מאכל קודם אכילה. מותרים במלאכה, ט"ו בשמחה ולא על הניסים, ע"כ סמני הדרשה.