לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קל״ו

א

ד' בעלי תשובה כנגד ד' לשונות שבקרא, האחד מי שהוא שב לפני ב"א אבל בלבו [אינו] כן כנגד רחצו, שהוא רוחץ עצמו כדי שיהא נראה מבחוץ, ואינו שוה מבפנים. והשני שהוא שב לפי שעה בכל לבו כלומר בי' ימי תשובה אינו חוטא ואח"כ חוטא כמקדם, [אבל מה שאנו עושין פרישות בזה הימים, כגון שלא לאכול לחם גוים, זהו פשיטא טוב], וזה דומה להזכו שהוא רוחץ עצמו שהוא זך מבפנים ומבחוץ, ואח"כ מטנף א"ע כשעבירה באה לידו. ואלו השנים אינם נקראים בעלי תשובה, מ"מ האחד טוב מחברו, אבל השנים האחרונים בעלי תשובה גמורים. והשלישי עושה תשובה כל ימיו, אבל עושה מחמת שירא מהקב"ה שמביא עליו פורעניות, וזהו בעל תשובה גמור. וזדונות נחשבות כשגגות אבל אינו הגיע לעיקר המעלה, והוא כנגד הסירו כלומר שסר מעבירות כל ימיו מחמת היראה. והרביעי ששב מאהבה כלומר אם יש אדם גדול בעיר היית מדקדק בכל כחך שלא תעשה כנגדו, אע"פ שאינו יכול להזיק לך משום שאתה גדול כמו הוא. מ"מ כיון שמעשיו נאים אתה אוהב אותו, מק"ו בן ק"ו הקב"ה שדן את העולם כלו ברחמיו, שאין להקפיד אותו, וצריך לפייס אותו אם עבר על מצותיו. וזהו עיקר בעלי תשובה, ועונותיו נחשבים לו כזכיות, ועומד אפילו במקום שצדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם, וזהו כנגד חדלו, כלומר שחדל מאהבה. אבל הגאון זצ"ל אמר לי שהוא לא דרש ד' מיני תשובה כנגד ד' לשונות שבקרא, מ"מ אכתוב אותם. וד' מיני תשובה כלם¹ שם י"ח. צריכים חרטה, תשובת הגדר כנגד למדו, כלומר למדו לעשות גדר. תשובת הכת' כנגד דרשו כלו' דרשו מה הוא התשובה שכת' [וזכורני שדרש תשובה הבא כגון שבאה עברה לידו כגון גויה, ועשה העבירה, ואח"כ באה אותה העבירה לידו באותו מקום ובאותו זמן, ויצרו תקפו עליו כבתחלה, והוא מרוצה לו ופירש מאהבת השם, ולא מיראת אדם, זהו נקרא בעל תשובה]. שמעתי דרך שמועה לא ידעתי ממי, שאחד רצה לעשות כדלעיל ועשה העבירה שנית² ועם כולן.

ב

תשובת הבאה כנגד אשרו, כלומר יישר כחו כשעבירה בא [באה] לידו ואינו עושה. תשובת המשקל כנגד שפטו, כלומר עשו עמו משפט כנגד מה שעשה. זכורני תשובת המשקל כגון שהוא שוקל כמה הנאה שהיה לו מהעבירה כנגד אותה הנאה הוא מצער א"ע. ואמר לי שלא בשעת הדרשה תשובת המשקל ותשובת הבאה חדא היא. ד' חלוקי כפרה הם¹ עי' ס' חסידים סי' קס"ז. העובר על מצות עשה ועשה תשובה מוחלין לו מיד, העובר על לאו שבתורה ועשה תשובה התשובה תולה עד יום הכפורים, ויוהכ"פ מכפר. העובר על דבר שיש בו כרת ושבועת שוא דינו בכרת² יומא ד' פ"ו ע"א. או מיתת ב"ד, תשובה ויהכ"פ תולין וייסורין מכפרין. אבל אם לא עשה תשובה חס ושלום, ואם יש בו עבירה אחרת הוא כלה לגמרי ומת. אבל אם עשה תשובה³ שבועות ד' ל"ט ע"א חמורות זו כריתות ומיתות ב"ד ולא תשא עמהן. חיי סגי ומסגי, ואפילו זה נקרא יסורין, כגון אם לבש חלוקו בבקר, וצריך ללובשו פ"א בשביל שהפך הפנימי לחוץ.

ג

העושה חלול השם תשובה ויסורין ויוהכ"פ תולין עד יום המיתה, והמיתה ממרקת עון. ושאלתי לו כשלמדתי לפניו פ"ב דיומא, והא כתיב שלשה חלוקי כפרה הן ותשובה עם כל או"א? ואמר לי מ"מ אמרתי אגב¹ מפיש. בעלי תשובה² ד'. ד' חלול השם, ת"ח שאינו נזהר במעשיו, וה"ה אדם חשוב. והשני המשקר לגוי שסופו נודע לגוי ואע"פ שלא נודע לגוי מ"מ שקר הוא. ושלישי והעוברים עבירה בפרהסיא במזיד, משום כי אחרים רואים ואומרים זה פלוני חטא ולא נענש, א"כ יהי' העברה קלה בעיניהם. והרביעי ממירים בשעת שמד. ומה שהולכים לניבוע³ ועי' במהרש"א בח"א ביומא מה שתי' ע"ז. של כומר גם זה חלול השם. וראיה אמרינן בגמרא⁴ אולי כוונתו על דרשות הכומרים, שהוכרחו היהודים בע"כ להיות שומעים חרפתם ואינם עונים בשעה שהכומרים היו מטיפים לעם כידוע ומלת ניבוע הוא מגזרת נבע, ופי כסילים יביע אולת (משלי ט"ו, ב') מתרגמי' ופומהון דסכלי נביע שטיותא. ערקתא דמסאנא אסור בשעת השמד, פי' שאסור לשנות רצועה של סנדל כדי לעבור על דת משום חלול השם. ועוד ראיה שאסור לדבר עם המינים. ואם אתה רוצה לדבר עמהם לא יהא מודה להם, אפילו דבר מועט, לסוף אתה צריך להודה להם יותר.