לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ס״ג

א

שוב מעשה שהמלך שי' שלח כופר לעירנו לתפוס היודים עבור מסים, ורצה להשליכם למגדל. כשיושבים שם לילה אחד אדם קרוב לסכנת נפשות, אז אחד מחברינו הלך מן הצד, וגיזם כופר¹ באר היטב. לתפוס אשתו ולהושיבה בתפיסה יחידה עם ערל. ואני לא הייתי בפעם הזאת בביתי, אז חבריו בקשוהו לרכוב אחר פריץ שופט שלנו להיות ערב בעדם. וכן עשה ורכב יותר מג' פרסאות שהוא לפי' הירושלמי² הכופר. אפילו לרבנן דאורייתא, וכ"ש לר"ע. והביא השופט עמו, וישב אצל השופט על העגלה והכל היה ביו"ט שביעי, ולא ביום אחרון שהוא דרבנן. תודיעני ג"כ התשובה כיון דליכא איסור כרת ביו"ט, גם יורנו אם פסקינן כהירושלמי בתחומין יותר מי"ב מילין, או כתלמוד דידן. המרדכי³ עירובין פ"ג ה"ד ועי' במראה הפנים שם פ"ה ה"א ד"ה התיר אסי. רוצה להשוות תלמוד דידן עם הירושלמי ונוטה לאיסור, והאשירי כתב להתיר כתלמוד דידן.

ב

תשובות¹ סוף פ"ק דעירובין סי' תפ"ג וכו'. על דבר הדליקה אשר יצאה בעירכם בשבת וחפרתם גומא והשויתם גומא, וטחתם אבנים ועפר יחד כמו בניין, נראה לא"א יצ"ו שאיסור גמור הוא, ולא דמי להא דכתב א"ז פרק מי שהוציאוהו דבזמן הזה שאנו דרים לבין הגוים מותר לכבות הדליקה דדמי לעיר הסמוכה לספר באשר הם שוללים וחוטפים. היינו דוקא לכבות הדליקה משום דעיקר החטיפה והשלילה אשר בעבורן אפשר לבא בסכנת נפשות בשעת הדליקה, אבל כשמכבין הדליקה אין יכולת ביד הגוי' החוטפים לחטוף. אבל בנידן דידן לא בביתם היתה² פסקים וכתבים סי' ס' ועי' ג"כ שם סי' נ"ה, וכן גידעמאנן ח"ג צד נ"ג הערה א'. הדליקה אשר היתה החטיפה מסוכנת, ועדיין חשש [סכנת] נפשות במקומה היתה עומדת. א"כ המעשה אשר עשיתם לאו תקון סכנת נפשות היתה, אדרבה הרביתם סכנת נפשות, באשר לא ימצאו הגוים ממון אשר טמנתם יבאו על עסקי נפשות. ותו דדוקא דליקה עצמה התירו לכבות, מאחר דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא, וק"ל כר"ש כדפסקו התוס' וכמה גאונים, אבל חפירת גומא ובנין אשר עשיתם דהיא מלאכה דאורייתא פשיטא לא התירו בשביל חשש זה. ע"כ נראה לא"א יצ"ו אותם בני עונשים אשר חללו השבת בחפירת גומא ובהשואת הגומא ובדריסת האבנים והעפר שהוא כמו בנין, יצטרכו להתענות מ' יום תוך זמן מן י' אייר עד ר"ה [ושלא] לאכול בשר ולשתות יין, כמו שכתוב בתשובת מור"ם ז"ל גבי בועל נדה בשוגג. ואע"ג דאיכא דעות דמחמיר טובא עכשיו דהדור תש כח הולכים אחר המיקל. גם כתב רממ"ן³ כביתם. ז"ל ואף איסור הבערה דאיסור דאורייתא די במ' יום שלא רצופים, דבנרדף הקילו. וגם לתת לצדקה כל איש אשר חלל שעור חטאת בדנקא ושיערו מור"ם ז"ל שהוא י"ח פשוטים. ואם ירצה אדם לפדות מקצות התעניות יתן עבור כל היום יב"פ, כאשר כתב מור"ם ג"כ בתשוב' דלעיל. ואשר נסתפקת אם יש לדחות התעניות עד לימי החרף, נראה לא"א פשיטא דהיתר הוא דהא אפילו נדר הוא מותר לדחותו. ואשר כתב מר מחמת הרכיבה חוץ לתחום⁴ צ"ל רא"ם. וז"ל, אשה שיצאה חוץ לתחום תחומין דרבנן, ותתענה מ' יום אך לא רצופים רק ה"ב בכל שבוע עד שישלימו מ' יום. וזה השעור עולה ממש לזמן אשר כתב מהר"ם ז"ל מן י' אייר עד ר"ה. ושלום מאת אהוב' בכל לב פתחיה בן הגדול שבישראל מ"ו.