לקט יושר, חלק א (אורח חיים) מ״ו

א

וזכורני שלא רצה לישן בחדר שיש בו ספרים. אבל אם הספרים היו ברשות אחרת כגון שמונחים בחדר למעלה מעשרה טפחים על זה אינו מקפיד, ובשעת הדחק היה פורס עליהם טלית. וזכורני שהיה חולץ מנעל של שמאל תחלה כי אבר הימין הוא חשוב. אסור לשמש אצל הנר אפילו ע"י האפל טליתו, אלא יעשה לו מחיצה או יכפה עליו כלי. כן כתב המיימוני בהלכות יו"ט בפרק ד' בהג'¹ י"ג ע"ב. ואמר שמותר לכפה עליו הכלי אפילו בשבת. וכן משמע בסמ"ק במצוה לשמח אשתו, ואפילו היא מעוברת מצוה לשמחה, פי' שלא בשעת עונה, אבל עונה שייך נמי במעוברת. והיכי שאינה מעוברת הכל מצוה משום פריה ורביה, כן משמע בפסחים בסוף פ' אלו דברים (דף)² סק"ד. ואמר לי מי שאין לו כח לקיים שתי עונות בשבוע אחת, בליל טבילתה ובליל שבת אח"כ, יתקיים של ליל טבילתה משום דאין לדחות המצוה, אע"פ שנשים שלנו אינן טובלות בזמנן.

ב

והיה הולך חוץ לסוכה ועשה חפצי אשתו וחוזר מיד לסוכתו, אבל בשאר ימות השנה אינו חוזר מיד לחדרו. וזה דקדקתי בו כשעושה חפצי אשתו כשנוטל ידיו בשחרית [מיד אח"כ] היה משפשף [באותו מקום בידו], פעם אחת במים. [וכן מצאתי בס' הגן שכתוב כן בשם ס' החסידים ע"ש]. ואח"כ לקח עוד מעט מים על ידו [וברך כסדר הברכות]. ואין קפידא אם שוכב [אחד] כל הלילה בגלוי הראש אפילו כשעשה חפצי אשתו. ועשה חפצי אשתו בר"ה. והעתקתי ממהר"ר יודא אוברניק יצ"ו שהעתיק ממהר"ר פנחס יצ"ו ששמע מן הגאון זצ"ל, שהורה הלכה למעשה שאשה יכולה לטבול לבעלה בר"ה. ונוהגין לברך על הבתולין למחר כשעמד ממטתו כמו שכתב האש' בפ' קמא דכתובות¹ ע"ב ע"ב. ואע"ג שכתב האשירי בבכורות² סי' ט"ו. הגאונים האחרונים תקנו ואמרו כל ברכה שלא (נמצא) [נמצאה] בתלמוד אינה ברכה. וזה הנוסח מברכת בתולים כתב בס' אשירי: ברוך אשר צג אגוז בג"ע שושנת העמקים בל ימשול זר במעיין חתום ע"כ אילת אהבים שמרה בטהרה חוק לא הפרה. ברוך הבוחר בזרעו של אברהם. נשלם סדר עבודת היום בעזרת צור נורא ואיום.