לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ל״א

א

ואמר שמותר להשכיר או למכור מקומות בעזרת נשים אפילו המקומות הבנויים בחומה בניאושטט. וזכורני במרפורק שהמקומות בעזרת אנשים כל אחד מוריש מקום שלו לבנו רק ג' מקומות או ד' על התיבה שקו' זיצ"ל¹ למנורה. היה הפקר לישב שם הנוכריים² שקו' זיר"ל, וצ"ל זידל. ואמר הגאון זצ"ל כשאחד אינו בביהכנ"ס [שיכול לישב במקומו], אז יכול נוכרי לישב באותו מקום משום ברוב עם הדרת מלך. וזכורני כמדומה לי ששמעתי שהעולם (אומרים) אומר שבנה פרנס בגרעץ בית אצל בית הכנסת ושמו הנדיל ז"ל³ ר"ל שאינו מן התושבים ודלא כמ"ש ברי"א קע"ט. מחותנו של הגאון זצ"ל. ולא רצה הגאון זצ"ל שמגביה גגו מגגו של ביהכ"נ, עיין פ"ק דשבת (דף י"א ע"א). וכן מצאתי בא"ח בסי' ק"ן וז"ל ומגביהין אותה עד שתהא גבוה מכל בתי העיר וכו'. וזכורני שהישיבה בניאושטט היה בבית מהר"ר שלום זצ"ל, והיה שם גם ארון הקדש בישיבה ובית הכנסת ולפעמים הולך הגאון זצ"ל שם על הישיבה כי יש לו ישיבה בביתו. וכשישבו הבחורים בב"ה על הישיבה והוי מקצת (בחורים) [הבחורים] ישבו שאחוריהם נגד ארון הקדש ולא אמר הגאון זצ"ל להו מידי.

ב

במסכת תמיד בפ"ק במתני' מי שטבל יבא והפיסו פירשב"ם ובעזרה אי אפשר לפייס דאין לעמוד בעזרה בלא מצנפת. כדא'¹ כינוי לשם מנוח ולשם שבתי. הממונה בא ונוטל המצנפת של אחד מהם ויודעין שממנו מתחיל הפייס א"נ כיון דהוו קיימו מסביב אי אפשר דהוו אחוריהם לבית עכ"ל. ואמר הגאון זצ"ל מכאן משמע שאין לעמוד בגילוי הראש בב"ה כיון שאמרי' שאין נכון לעמוד בעזרה בלא מצנפת² יומא כ"ה ע"א.? והשיב לנו³ ושאלתי לו והא עומדים בבית המוקד ללא מצנפת. ב"ה שלנו נקרא ביהמ"ק מעט והוי מקודש כמו עזרה דמקריב בתוכה. וגם אמר מכאן משמע שאין לעמוד שאחור שלו כנגד הארון הקדש, משום דארון הקדש דמי להיכל. אבל מ"מ הכהנים או החזן עם הס"ת משום כבוד הצבור מהפכי' פניהם אל העם. וכן מצאתי במס' סוטה בסוף פ' אלו נאמרין (דף מ' ע"א), א"ר יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך, שהרי הכהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה ר"נ מהכא ויקם המלך דוד וגו' וכו'.

ג

ואמר שאין להתפלל פעמי' ביום אחד בבית הכנסת אחד תפלה אחת משום דנראה כשתי רשויות. ואמר כשאין הצבור מתפלל בב"ה אין צריך לישב אם אחד הולך לשם לב"ה. ועיין במרדכי בפ' בתרא דמגילה. והנ"מ ב"ה שלו שעשה על תנאי, אבל ב"ה של קהל צריך לישב אם הולך בה לצורכו, כגון לקח סדור למכור לאחר. אבל אם הולך בה לשם מצוה כגון לקח סדור להתפלל אין צריך לישב. אבל כשהצבור מתפלל ורוצה לקרות אדם מב"ה צריך לישב, ואמר פסוק אחד אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. [וכן מצאתי בא"ח בסי' קנ"א וז"ל שהיושב בה מצוה שנא' אשרי יושבי ביתך].

ד

ולא רצה שיאכלו הבחורים על הישיבה, אע"ג שהתנה בשעת הבניין להשתמש בו. [מצאתי בי"ד¹ לי. בפרק ד' מתלמוד תורה וקדושת בית המדרש חמורה מקדושת בית הכנסת]. וזכורני שלא היה מבטל ברצון בית הכנסת שלו מלהתפלל ביה² סי' רמ"ו. אפילו כשהלך חוץ לעיר, והיה אמר לבחורים [להבחורים] שיתפללו בו. רק ימים [בימים] נוראים [הנוראים], ולגשם ולמגילה כשהוא בריא הלך הוא וכל הבחורים אל בית הכנסת של קהל. ורוב פעמים היה אחר קורא המגילה לבני הבית בעשרה בבית הכנסת שלו. ולא רצה שיתן כלי על התיבה שקורין עליה בס"ת כדי להטיל בה מעות של צדקה משום דהוי כתשמישי חול, ולפעם אחרת אינו חש על זה. [כתב בספרו ע"י התנאי שרי לב ב"ד מתנה עליהם]. וזכורני כשיש לאחד נר ביום שמת בו אביו אם הנר דולק עד הלילה צוה לי לכבות אותה כדי שתהא דולק' בשעת התפלה [פעם אחרת]. וזכורני שיש מנהג במרפורק להדליק נרות של שמן ביוהכ"פ בשביל קרובים המתים, והדליקו בנרות של חרס והנהיגם להדליק השמן בזכוכית או במזרקים, משום דנרות של חרס הוי מאוס, וגם אין עניות במקום עשירות. וקודם שיצא מבית הכנסת בחול אומר חוקו שיר היחוד וחוקו תהלים [בטלית גדול], אבל בשבת אמר חוקו בביתו וכן בשעת הצינה. ולאחר שיצא מב"ה בחול היה מברך על ט"ק כמו שפי' לעיל בהלכות ציצית. ואח"כ טעים מיני דייסא כגון צוויביל³ בו בי'. או גרוץ ושתה כוס יין, [הכל בלא נט"י. מ"מ מברך לפניו ולאחריו אבל לא טעים מידי קודם שאמר חוקו], ואח"כ הלך לביהמ"ד.