לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ד׳

א

וכיון שאני מחשיב ספר הזה שקראתי לו שם, אני צריך לכתוב איך שעלה על דעתי לכתוב, אפילו דף אחד לעולם. ואני לא הגעתי עדיין לקראות אותי לא רב ולא חבר¹ ע"ד התואר רב בימים ההם ראה גידעמאנן געשיכטע דעס ערציעהונגסוועזענס חלק ג' צ' ל"ד הערה א, וע"ד התואר הגאון הטיב מלים הרב ר"מ שטראשון בהמגיד שנה ב' צד קע"ט הערה ד'. וכבר הגעתי למ' שנה ויותר ש"ל, אלא כך היה המעשה. בתחלה הייתי באושטריך אצל הגאון ז"ל כנגד ה' שנים, שלא כתבתי מספר הזה שום דבר. ואח"כ נתגלגל הדבר שהלכתי לארץ רינוס, ושאלו לי רבני הדור ידעת איך שנוהג הגאון ז"ל בזה הענין? ולא ידעתי להשיב להם דבר ודאי, ומקצתם לא היו ידוע [ידועים] לי לגמרי. וכשחזרתי אצל הגאון ז"ל שאלתי אותו אותן הדברים, והיה הדבר פשוט בעיניו. ואמר זה כתוב בתוס' זה כתוב בפוסקים. ואמרתי בלבי ש"מ שרבני הדור הם מסופקים בדברים שהם כ"כ פשוטים, מכ"ש שאר העם. [ואמרתי בלבי] אכתוב לעצמי מה שאשמע ומה שאראה מן הגאון ז"ל, כדי שאדע להשיב דבר ודאי בשם הגאון ז"ל. כי הוא היה בסוף ימיו שאין בדורו במותו, כידוע לי. וגם חברי הפצירוני לכתוב בספר מה שאשמע מן הגאון ז"ל. והשבתי להם שאיני אוכל לכתוב בלשון צח, והם אמרו לי אם אינך תוכל לכתוב בלשה"ק כתוב בל"א, אי אפשר שלא נראה בו דבר אחד או שנים. [והיה אחד לפני שכתב מה שראה מה"ה מהר"ר שלום זצ"ל, והיה הגאון זצ"ל משבח אותו במקצת עניינים כגון בהלכות שמחות ובמנהגים]. וזכרתי מה שאמר ר' יוסי במס' שבת בפ' כל כתבי² דף קי"ח ע"ב. מימי לא עברתי על דברי חבירי כו', וכתבתי לפעמים בצנע [בצנעה] כמה ימים ואח"כ נודע הדבר. וכשנודע הדבר אמרתי [זה הדבר] שמעתי מן הגאון ז"ל, וזה הדבר ראיתי. וכששמעו אלו הדברים בקשו ממני אנשים חשובים, שאתן להם להעתיק מה שיש בידי מן הגאון ז"ל. ולאחר פטירתו אמרו לי שיש עבירה בידי אם לא אניחם להעתיקו, וכשראיתי שהדבר חשוב עליהם חיברתי ספר הזה. וסדרתי אותו על סדר הארבע טורים, או"ח, יו"ד, ח"מ, א"ה. וכל היכא שכתבתי בסתם, דרש או מעשה, או פ"א, או הורה, [או תשובה], כתבתי בחייו כמו שאמר או כמו שראיתי. [וכתבתי בסתם, ולא כתבתי שמו בכל המקומות, משום דאמרי' בסוף האשה רבה אלא יהושע יושב ודורש סתם וכל העם³ יבמות דף צ"ו ע"ב ובש"ס שלנו הגירסא והכל יודעים. יודעים שתורתו של משה וכו']. אבל היכא שכתבתי, וזכורני, או מצאתי, או העתקתי, כתבתי לאחר מותו. וכל היכא שכתבתי תשובה, היא התשובה שכתוב בספר שעשה הגאון ז"ל [שקרא תרומת הדשן משום שיש בו שנ"ד תשובות כמו הילוך לבנה שהוא שנ"ד ימים]. וכל היכא שכתבתי כתב בספרו ולא כתבתי בלשון תשובה, הוא משום שלא ידעתי באותו זמן שכתבתי אותו דין שהיה [אותו דין] כבר כתוב בספרו, עד לאח"כ שנגלה הספר שלו, אז כתבתי כתב [כתוב] בספרו. וכל היכא שכתבתי כתב, פי' שהשיב הגאון ז"ל בכתב לחכמי ישראל, והיכא דאפשר אכתוב שמותם אי"ה. ובשאלה ראשונה אכתוב ההתחלה מן הכתב, ובשאלה אחרונה אכתוב סיום הכתב בלשון נאום ישראל. ואם יהיה לי יותר [מסיום הכתב] אזי אכתוב יותר. וזכורני שאמר לי שארי האלוף מהר"ר אייזק ס"ל זצ"ל, שהגאון ז"ל עשה מעשה לפעמים שהעולם סבורים שעשהו בלא כוונה [ועל צד פרישות], ואינו כן. כי כל מעשיו בכוונה ובידיעה גמורה [היה (לא) על צד החסידות והפרישות]. ולכן כתבתי מעשיו הידועים לי כדי שילמדו אחרים ממנו, כמו שאמרו רז"ל [שבת ק"ד ע"א] הבא לטהר מסייעין לו.⁴עי' בדקדוקי סופרים שכ"ה בכת"י אקספרד ובש"ס שלנו בא ליטהר מסייעים אותו. ולפעמים כתבתי [איזה דבר] אע"פ שידעתי שאין חידוש בדבר, [ועשיתי גלל] כי שמעתי שמקצתם מתמיהים או מפקפקים, או נכשלים באותו דבר. [ועוד מנ"מ אם כתבתי דברים שהן פשוטין, כי כמה פוסקים כתבו הרבה דברים שהם פשוטים לת"ח]. ומ"מ אין לסמוך עלי כ"כ, כי [אף שלפעמים] ראיתי דבר מה ממנו ואולי יש לו טעם אחר, [ממה שדמיתי אני בלבי], שאיני אוכל להשיג דעתו. ואמרו ז"ל כל שאינו יודע הלכות שחיטה כו'⁵ חולין ג' ע"ב. (ועיין סיום ספר שלי). והי"ב יאיר עינינו בתורתו בעריכות, ויזכנו לביאת המשיח לגאלנו מאריכות הגלות, ולסמוך סוכת דוד הנופלת בסמיכות.