ישמח משה, תולדות י״ז

א

ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' (בראשית כו יב). ותרגומו מאה בדשערוהי. ונ"ל כונתו על פי מ"ש בפסוק (קהלת א' יח) ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. כי קיום העולם הוא רק על ידי הברכה, לכך אמרו לברך ברוך השולח ברכה בכרי הזה (תענית ח' ע"ב). אך אין הברכה שורה לא בדבר המדוד וכו', אלא בדבר הסמוי מן העין (תענית ח' ע"ב). והנה לפי זה עד כדי שהדעת טועה יכול להיות ברכה, אבל יותר מכדי שהדעת טועה, אין יכול להיות ברכה דלנגד זה הוי כדבר המדוד. והנה לפי זה מי שמוסיף דעת, וכח המשער שלו הוא חד וגדול עד שלא יטעה כלל, אם כן אין הברכה מצויה בשלו. והיינו יוסיף דעת יוסיף מכאוב, כי אם אין ברכה אין כלום. והיינו לא לחכמים לחם (קהלת ט יא), ר"ל לחכמים דייקא, והבן. והנה הטעם דאין הברכה שורה בדבר המדוד, נ"ל דהא יש לדקדק למה תקנו השולח ברכה וכו', ולא הנותן ברכה. אך הענין הוא, דהנהגה הסתמית היא השגחה מסותרת בהטבע והיינו השולח, דהטבע הוא השליח, ואם כן בדבר המדוד שאין יכול להיות נסתר, אין בו ברכה. ולפי זה מובן דאם יתן השי"ת ברכה בעצמו שלא על ידי שליח היינו הטבע, ואינה מכוסה כלל בטבע, ודאי אין שום דבר יכול לעכב על ידו, ושורה בכל אף יותר מכדי שהדעת טועה. והיינו שאנו מתפללין בברכת השנים ברך עלינו ה' אלהינו וכו' ותן ברכה, דייקא אתה בעצמך תן ברכה ולא על ידי שליח. ועל פי זה יבואר הפסוק הפונה קדים ויזרע וגו' וימצא מאה שערים, כתרגומו מאה בדשערוהי, וקשה איך יתכן זה הא הוי בזה כדבר המדוד, דזהו ודאי (יותר) בכדי שהדעת טועה, לזה אמר ויברכהו ה' דייקא ולא על ידי שליח כנ"ל. והנה כזה אמרו רז"ל במסכת שבת (כ"א ע"ב) בענינא דחנוכה ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, וכיון שהיה משוער בו ודאי אין ברכה בו, רק נעשה נס והדליקו ממנו וכו', ממנו דייקא ולא שניתוסף, רק שהיה נס בשעת הדלקה שלא נבער מן השמן רק חלק שמינית, ואם כן מיושב הקושיא דראוי להיות רק ז' ימים חנוכה (ב"י או"ח סימן תר"ע). דלפי מ"ש היה נס ביום ראשון כמו בשאר הימים, כנ"ל ברור והוא נכון מאד בס"ד.