ישמח משה, שמות כ״ט

א

עוד שם (נדרים דף ס"ה ע"א) המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. הנה הרשב"א הוכיח בשם ר"ת ז"ל, דדוקא לכתחילה צריך בפניו, אבל בדיעבד אם התירו שלא בפניו מותר, דאם לא כן מאי פריך הגמרא בגיטין (דף ל"ה ע"ב) וליחוש דילמא אזלא גבי חכם ושרי לה, ואי דיעבד נמי לא, כי אזלא לגבי חכם מאי הוי, הא צריך להתיר בפני היתומים, עד כאן. והרמ"א בשו"ע יור"ד סי' רכ"ח סעיף א' בהג"ה בשם הרשב"א בשם הר"ת, דנדר על דעת רבים דאמרינן אין לו התרה, היינו לכתחילה, אבל בדיעבד אם התירו הותר, עד כאן לשון רמ"א. ועיין בש"ך ס"ק ס' דהקשה מהרשב"א דמתרץ בשם ר"ת שהבאתי כאן, דהא דמקשה דילמא אזיל לגבי חכם ושרי לה, דהיינו לענין דיעבד, אבל לכתחילה אין מתירין לו אלא בפניו, אם כן מוכח דעל דעת רבים אפילו בדיעבד לא מהני התרה, דהא משני התם דמדרינן לה על דעת רבים, עכ"ל הש"ך ז"ל, ובאמת קושיא חזקה היא הביאו הפני יהושע שם בגיטין.

ב

וכדי ליישב זה נעתיק לשון הגמרא שם בגיטין, התקין ר' גמליאל שתהיה נודרת ליתומים וכו', אמר רב הונא לא שנא אלא בשלא ניסת, אבל ניסת אין מדירין אותה, מ"ט דמיפר לה בעל, ופריך וניחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה, ומשני קסבר צריך לפרוט את הנדר, ורב נחמן אמר אפילו ניסת נמי, ניסת ודאי מיפר לה בעל, דמדרינן לה ברבים. איבעיא להו צריך לפרוט את הנדר או אינו צריך, רב נחמן אמר אינו צריך, ומקשה הגמרא תנן הנושא נשים בעבירה נודר ועובר יורד ומגרש, ואי אמרת אינו צריך לפרוט את הנדר ניחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי לה, ומשני דמדרינן ליה על דעת רבים, עכ"ל הסוגיא. והנה התוספת שם הקשו שלשה קושיות. (א), בד"ה אבל, דמאי פריך ארב הונא וניחוש דילמא אזלא לגבי חכם וכו', לשני דמדרי לה על דעת רבים, דהא אמימר אמר דכולי עלמא מודי דאין לו הפרה. (ב), ד"ה וליחוש, דבלא רב הונא נמי הוי מצי למפרך אמתניתין. (ג), ד"ה תנן הנושא נשים וכו', דמצי למיפרך ממתני דהכא.

ג

ונראה לתרץ כל זה בחדא מחתא, בהקדים דברי התוס' בד"ה אבל ניסת וכו', ואם תאמר וידירה שלא תאכל כבר זה אם נהנית משל בעלה, ותאכל לאלתר בפנינו. וכן קשה בסמוך דפריך וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם וכו', ולר' אליעזר דאמר דיכול להפר הבעל כל הנדרים שעתידה לידור אתי שפיר, אבל לשאר תנאים קשה. וי"ל שאינה חוששת אלא בנדר שעל ידו היא עומדת באיסור כל ימיה, עכ"ל התוספת. ונקדים עוד מה שכתב המהר"ם שי"ף דרב נחמן לא סבר האי חילוקא דמחלק התוספת, והא דאמר דמדרינן לה ברבים, ולא אמר דמדרינן על ככר זה כקושית התוספת, היינו משום דתירוצו עולה אף לר' אליעזר, עכ"ל. והשתא מיושב קושית התוספת הראשונה הא דלא משני אמר רב הונא דמדרינן לה על דעת רבים, וגם קושית הש"ך הנ"ל, דבאמת יכילנא למימר דאף דבדיעבד בנדר על דעת רבים מופר, מכל מקום כיון דלכתחילה אסור להתיר, סגי בהכי ולא חשדינן, רק דקושית הש"ך הוא מכח מאי דמקשה דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה, היינו בדיעבד דלכתחילה אין מתירין אלא בפניו כמפורש בדבריו. אבל לא קשה מידי, (דא"ר) [דאר'] הונא פריך שפיר, כיון דס"ל שאינה חוששת אלא בנדר שעל ידו היא עומדת באיסור כל ימיה, אבל לא באיסור לפי שעה כמ"ש התוספת, אם כן כיון דבדיעבד מותר, אם כן לא עבד איסורא אלא לפי שעה דלכתחילה אין להתיר, ואם כן אינה חוששת בכהאי גוונא, אבל רב נחמן דלא מחלק כך משני שפיר כמ"ש, ותמיה לי אש"ך ז"ל והפני יהושע דלא הרגישו בזה. ועכשיו מתורץ קושית התוספת הא דמקשה על ר' הונא, ולא מקשה בסתמא על המתניתין, דאמתניתין לא קשיא דהא לכתחילה צריך להתיר בפניו, אבל אר' הונא פריך שפיר כמ"ש. וגם קושיא הג' של התוס', דממתניתין דהכא לא קשיא על רב נחמן, דהא אין מתירין אלא בפניו, אבל אמתניתין דהתם לא שייך האי תירוצא, מקשה שפיר. ועל זה משני דמדרינן לה על דעת רבים, כיון דאין לו התרה לכתחילה תו לא חשדינן ליה להתיר מה דאסור לכתחילה, אף על גב דחשוד לישא נשים בעבירה, לא חשוד אאיסור נדרים, אבל ארב הונא דאיהו על כרחך סובר דאינה חוששת אאיסור שאינו אלא לפי שעה כמ"ש התוספת, לא מצי לשנוי דנדרה על דעת רבים, כיון דבדיעבד יש לו הפרה וכמ"ש, ואם כן לא מבעיא דתיובתא ליכא, אדרבה כעין סייעתא איכא וכדאמרן, ודוק היטב.