ישמח משה, שמות כ״ח

א

עוד שם בנדרים (ס"ד ע"א) ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד, וחכמים אומרים וכו'. ושם (נדרים ס"ד) ע"ב מאי טעמא דרבי אליעזר, אמר ר' חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים המבקשים וגו', והא מיתה דנולד היא, מכאן שפותחין בנולד. ורבנן מאי טעמייהו קסברו הנך מי מייתי וכו', אלא ירדו מנכסיהן, פירש רש"י (ד"ה כי) לפי שנדר משה ליתרו שלא לשוב מצרימה בשביל אותן האנשים המבקשים את נפשך, ופתח לו המקום בכך לך שוב מצרים ומותר לך כדין שבשביל אותן שנדרת כבר מתים הם. ורבנן דלא ס"ל פותחין בנולד, אמרי לך ההוא לאו נולד הוא, אלא ירדו מנכסיהן והיינו כי מתו, דהכי קאמר רחמנא הנך כבר מתו באותה שעה קודם שנדרת ולא הוי נולד, עד כאן לשון רש"י. וקשה דאף אם מפרש מיתה ממש, הוי יכול לומר שכבר מתו באותה שעה קודם שנדרת. ונראה דמשום הכי פירש הר"ן והרא"ש ז"ל דעוני לאו נולד הוא, משום דמצוי, ובנולד כי האי מודי רבנן, וכן כתבו התוספת (ד"ה אלא). ואם כן אתי שפיר דהפירוש הוא שהענו אחר כך, ומיהו קשה באמת דאמר ר' אליעזר אף דהיה מיתה ממש, מכל מקום מנ"ל דמתו אחר הנדר. וגם למה לא תירץ הגמרא כן לרבנן. ונראה דלא קשה מידי, דהא אמר לקמן (נדרים ס"ה ע"א) הנודר הנאה מחבירו, אין מתירין לו אלא בפניו, מנא הני מילי אמר ר' נחמן דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים, אמר לו במדין נדרת, לך והתר נדרך במדין, עד כאן. ואי כבר מתו קודם הנדר, אין צריכין התרה כלל, כמו דאמרינן שם (נדרים ס"ה ע"א) בסוף העמוד ר' יוחנן אמר כבר מת וכבר עשה תשובה, עיין שם בפירוש הרא"ש והר"ן דנדר בטעות הוי. ומיהו ק"ל הפירוש רש"י דפירש כבר מתו, אם כן אין צריך התרה כלל. ונראה דהא הובא בר"ן טעם אחר אהא דמודר הנאה מחבירו דצריך התרה בפני חבירו מפני חשד, כלומר שחבירו לא ידע מהיתירו, וכשהוא נהנה ממנו יחשדהו שהוא עובר על נדרו, עד כאן לשון הר"ן. ונראה שלפי טעם זה אף במקום דלא צריך התרה כלל, צריך להודיע לו שטעות היה דאף על פי כן יחשדהו, ואם כן לא קשיא אהא דאמר במדין נדרת וכו', אבל לקמן בר' יוחנן לא שייך שם בפניו כלל, ולא חשד כלל, ודוק.