ישמח משה, ראה י״ט

א

הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול (ישעיה נד טו). דקשה כפל לשון גור יגור, ומאי פירושו מי גר אתך. ונקדים מה דכתב בעקידה דהירא מאלקים אין לו אלא יראה אחד מאחד, ואין לו יראת הברואים דהוא מושל על הכל. ונמצא הירא בלתי ירא, והבלתי ירא הוא ירא, דמי שאינו ירא אלקים, יש לו כמה יראות מכל הברואים דהם מושלים עליו. וכתב הטעם בזה דכל מה שיש בעולם יש באדם, ויש בו כח מכל הברואים, הכח הזה הוא כמלך אצל הכח שיש בברואים, ואם כן כשעובד אלקים ומכניע כל הכחות תחת הנשמה כו'. מה שאין כן כשהוא נמשך אחר הבהמיות, ואם כן מה הכוחת שיש אצלו מושלים עליו, מכל שכן מה שהוא חוץ ממנו, עד כאן וכתב זה על פי משל נפלא. ונקדים עוד דאפס הוא אפיסה, כמו אפס כסף (בראשית מז טו), או אפס לשון חוץ כפשוטו. ונקדים דיפול הוא לשון מנוחה, וכמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כה יח). ועל פי זה מבואר פירוש הפסוק הן גור יגור, פירוש שיש לו כמה יראות, היינו משום דאפס מאותי, פירוש שאין אלקים כל מזימותיו, ומה בכך, לזה אמר מי גר אתך עליך יפול, הכוחות שיש בו חונים עליו עליך דייקא, מכל שכן הברואים אשר הם חוץ ממנו, ודו"ק.

ב

עוד י"ל הן גור יגור אפס מאותי (ישעיה נד טו). על פי כי הכל בידי שמים, שכל המדות טובות מושפעין ממנו ית' לבד מיראת שמים, לכך אמרו חז"ל (ברכות דף ל"ג ב') אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, דהיינו מפני שאין עושין אוצר רק מהדברים שאין מצויין אצלו, והבן. ועד השלישי אני בא, על פי משל המובא באלשיך על הפסוק הנ"ל בשם הזוהר (ח"ב קס"ג ע"א), למלך שציוה על שפחה זונה לפתות את בנו, ולהבן ציוה שלא לשמוע אליה, וכל זה למען הרבות שכרו, עיין שם. וכבר פירש האלשיך ושבית שביו (דברים כא י) על דרך זה. ועל פי זה נ"ל לפרש כאן דאמר (ישעיה נד טו) הן גור יגור אפס מאותי, שזה שכל דרכיו אפס מאותי, שמפתה לעבור על דברי ועל מצותי ונראה שמנגד לרצוני, גם הוא ירא מה' מלעבור על ציויי שצויתיו בכך, על כן ראוי להיות לך לב להבין מי גר אתך, שזה אשר הוא ירא את ה' במה שעושה עמך ומפתך עליך, יפול אותו אימה של המפתה עצמו, כשם שהוא ירא את ה' ומפתך כאשר נצטוה, כך אתה תירא מד' ולא תשמע לו כאשר נצטוית שלא תשמע לו.