ישמח משה, ראה י״ח

א

בהפטרה ישעיה נ"ד (נד טו) וכל בניך למודי ד' וגו'. בהקדים מאמרינן על הפסוק בקהלת (יב א) וזכור את בוראך וכו' והגיעו שנים וכו'. עיין בבינה לעיתים דרוש נ"ח מה שפירש בזה. ואני אוסיף נופך בס"ד, כי כבר נחלקו הקדמונים איזה עדיף, אם המתאוה ומתגבר על יצרו, אם האינו מתאוה כלל. דלדעת הרמב"ם מי שאינו מתאוה כלל, אין לו שום נטיה אל הרע הוא עדיף, כי הוא השלם במדותיו ובתכונתו וחסיד יתקרי. וחלקו עליו, כי אדרבא המתגבר עדיף שעושה לכבוד קונו, מה שאין כן מי שטבעו כך, אם כן במה עובד אדוניו. והנה אמרם ז"ל (ספרא תו"כ סוף פרשת קדושים) אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר וכו', מסייע להחולקים. ואמרם ז"ל (ב"ב דף י"ז.) בדוד שהרגו ולבי חלל בקרבי (תהלים קט כב), ואברהם הפכו לטוב כענין שנאמר (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה). הרי שנשתבחו במה ששוב לא היה בהם נטיה אל הרע, מסייע להרמב"ם. אבל באמת דאלו ואלו דברי אלקים חיים, דהתחלת האדם ודאי העיקר כהחולקים, דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל, אבל כשעל ידי מלחמתו בחזקה כבשו כל כך עד שבא לבחינת דוד המלך ע"ה, ומכל שכן לבחינת אברהם, ודאי מה טוב ועדיף מהלוחם כל ימיו, והיינו כהרמב"ם. כללו של דבר דבהתחלתו קיימא לן כהחולקים, ובסופו כהרמב"ם. וזה אצלי אחד מן הכוונת בהפסוק (קהלת יב יג) סוף דבר הכל נשמע וכו', ר"ל דהאדם יש לו שתי שמיעות, יצר הטוב אומר לו עשה כך עבוד בוראך ית' ושמע למצותיו, ויצר הרע אומר לו ההיפך, והוא שומע לדברי שניהן ובוחר באחת מהן אם לטוב אם להפכו, אבל סוף דבר, ר"ל סוף דבר האדם ראוי להיות הכל נשמע את האלקים ירא וכו', ולא שמועה אחרת כו', ר"ל דרק זה הוא כלו אדם שהוא על תכלית המכוון בבריאה, מה שאין כן זה המנצח ולוחם עדיין, הוא רק מקצת אדם שלא נשלם עדיין, והשומע ליצר הרע הוא גרוע מבהמה, והוא נפלא בס"ד.

ב

והנה ידוע דכל זמן שיש בו צד הרע, הוא המסך המבדיל ואינו בדבקות גמור, כי לא יגור במגורו רע, אבל הוא עדיין ענין נפרד ויש לו רצון בפני עצמו, ואז החיוב שאל יאמר אי אפשי וכו', כי המאמר אי אפשי מורה שברצון עצמו ממאס לא זולת, וזה נגד כבודו ית', והבן. אבל מי שהוא על ידי בחירתו ומלחמותיו כלו טוב, ונמצא כבר הוא בדביקות גמור אם יאמר אי אפשי, אינו נגד כבודו ית', דהא אין לו רצון אחרת זולתו, והיינו אמרם (אבות פ"ב מ"ד) עשה רצונו כרצונך, והבן. ועל פי זה יובן והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ ונטיה אל הרע והתאוות, כי לא יהיה נגד כבודו ית', כי לא תהיה ענין נפרד, כי רצונך היינו רצונו ורצונו היינו רצונך, והבן כי הוא נפלא בס"ד. ועתה נשוב לפרש הפסוק וכל בניך וגו', כי אם אמנם מעלת האדם הוא שהוא בעל בחירה בוחר במה שירצה, אבל המעלה הגדולה שיביא את עצמו בבחירתו לגדר שיצא כמעט מן הבחירה ולא ירצה כי אם רצונו ית', ומזה יגיע למדריגה יותר גדולה, דהיינו שיהיה כל כך דבוק באלקים עד שיורנו השי"ת תמיד בדרך יבחר, ולא ידבר כי אם ברצון השי"ת מה שישים אלקים בפיו, ולא יתנועע כי אם ברצון השי"ת, ודבר זה עמוק מאד. והנה מי שבא לכלל מדריגה זו, אין אדם יכול לריב אתו לומר למה עשית כך, או למה דברת כך, כי כל אשר עושה ה' הוא העושה, רק מי שאינו יודע ממדריגתו יוכל להיות שיריב אתו, אבל לא היודעו ומכירו היטיב. וזה שאמר הכתוב וכל בניך למודי ד', שלעתיד יהיה הכל במדריגה שיהיה לימודי ה' בכל עשיתם ותנועותיהם ודבורם, וכיון שכולם יהיה כך, אם כן ידעו זה מזה, לכך ורב שלום בניך, והבן.