ישמח משה, וישב ל׳

א

בב"ר (פפ"ז ה') הן אדוני (בראשית לט ח). מתיירא אני, ומה אדם הראשון על מצוה קלה נצטוה ועבר עליה נתגרש מגן עדן, וזו גילוי עריות על אחת כמה וכמה. ועיין בחן טוב שפירש שאדם הראשון חטאו קל מאד שעבר עליה בלא דעת, כמ"ד (ב"ר י"ט ה') שסחטה לו ענבים ונתנה לו יין לשתות ולא האכילתו הענבים עצמם, היינו להטעותו לבל ידע שהוא פרי העץ שנצטוה, ואף על פי כן נענש, עיין שם באורך. ועל פי דבריו יש להבין מה שאמרו רז"ל (שבת ל"ד ע"א) שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה וכו'. דלכאורה מה הטעם לזה. ועוד יש לדקדק אמה שמדייק צריך אדם לומר, ולא אמר סתם צריך לומר, ואנא ידענא ודאי דאדם ולא בהמה. והנ"ל דבאמת העדר הזריזות הוא ממש כמזיד, ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, והנה שר האופים ושר המשקים לא חטאו, רק שלא שאלו והזהירו לעבדיהם כמבואר באלשיך ובחן טוב. והנה כל חטא אדם הראשון במה שגרם מיתה לכל העולם, היה רק העדר הזריזות, כי לא ידע כי המשקה שנתנה לו הוא מהפרי שנאסר לו כמבואר בחן טוב הנזכר, וכל חטאו היה שהיה לו לחוש אולי היא מהפרי שנאסר בו, והיה לו לשאול, והבן. והנה ידוע דחטא הזה היה בערב שבת שנברא בו קודם הלילה, וחטא הזה פגם בכל הנשמות, כי היה אדם הראשון כלול מכולם, ולכך אז בעוד יום סמוך לחשיכה שכבר יש הארה מקדושת שבת ועלול לתיקון, צריך ללמד ולהזהיר לתקן חטא זה בשרשו. ולכך מדייק אמרו צריך אדם לומר, דהיינו מצד שהוא אדם חלק מאדם הראשון, צריך לומר כדי לתקן מה שקלקל, כנ"ל נכון בס"ד.