ישמח משה, ואתחנן כ״ג

א

הטיבו כל אשר דברו (דברים ה׳:כ״ה-כ״ו כהו), מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה כו). על פי המבואר בעיקרים מאמר ג פרק י"ח, כי הנשמע מפי הגבורה, אי אפשר לנביא לשנותו אף לפי שעה, מה שאין כן הנשמע מפי הנביא משה רבינו ע"ה, אף שלא קם נביא כמשה ואי אפשר לנביא קטן ממנו לשנות דבריו, מכל מקום לפי שעה יוכל לשנות וכמו אליהו בהר הכרמל וכדומה, וכמו שדרשו רז"ל (יבמות דף צ' ע"ב) אליו תשמעון (דברים יח טו), אף לעבור על דברי תורה, עד כאן. נמצא לפי זה אם כל התורה כולה היו שומעין מפי השי"ת בעצמו, לא היה יכול שום נביא לשנות בשום דבר אף לפי שעה, כמ"ש שם (שמות כ ב-ג) באנכי (שמות כ ג) ולא יהיה לך, וכן פסק הרמב"ם פ"ט מהלכות יסודי תורה הלכה א' ב' ג' ד' ה', עיין שם בכסף משנה הלכה ה'. רק הטעם מבואר בעיקרים שזה נשמע לנו מפי השי"ת עצמו, עיין שם. וידוע דכל צורך שעה הוא מחמת קלקול הדור, ואליהו בהר הכרמל יוכיח. וזה אמרו ית' הטיבו כל אשר דברו מי יתן כו', ר"ל הטיבו כל אשר דברו דבר עתה עמנו כו', משום דמי יתן כו', דאם היה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, ולא היה צריך בשום פעם לשנות שום דבר על ידי שום נביא, אז היה טוב יותר שישמעו מפי, רק מי יתן זאת הלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ע"ב), על כן יהיה מהצורך לשנות לפעמים על ידי נביא לפי שעה, לכך הטיבו אשר דברו, דאלו היה שומעין, לא היה יכול שום נביא לשנות, והבן.

ב

ויש עוד כונה בפסוק (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם דייקא, ר"ל דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ע"ב), דתולה רק בבחירת עצמם, והבן.

ג

אמרו רז"ל (ברכות נ"ז ע"א) הקורא קריאת שמע בחלום, ראוי שתשרה עליו שכינה. והוא תמוה דזה מצוי מאד. ועוד קשה דהלשון קורא קריאת שמע הוא כפול, והיה ראוי לומר קורא שמע. והנ"ל דידוע ממעשה דרבי אלעזר בן ערך דז"ח, עיין שם בענין סמך תיבין דקריאת שמע, דמאן דמכוין בהו כראוי, נשמתו עולה למרום בעת השינה ויליף רזין דאורייתא. ולהבין זה נ"ל, דידוע דבקריאת שמע יש יחוד לאורות עליונים מעולמות והיכלות, אבל היא כאגרתא דלא מקריא אף למאן דידע לכוין בהו משום דלא חזו להו, ומאן דזכה דמוליכין נשמתו דרך שם בעת השינה, ומייחד אז ממש בפועל כביכול, אז הוא קורא הקריאת שמע שקרא בהקיץ והבן, ועליו אמרו רז"ל מה שאמרו, וזה נכון בס"ד ואמת.