ישמח משה, ואתחנן כ״א

א

מסורה שמור את יום השבת לקדשו (דברים ה יב). שמור ישמרון את כל מצות ה' (דברים ו יז). שמור את חודש האביב (דברים טז א). הביאו העוללות אפרים מאמר מ"ג ג' שמור מלא. נ"ל על פי מה שהשבתי לשואלי למה בפרשת תשא נזכר שבת אחר חג הפסח, עיין שם האופן אחר שכתבתי שם, (הגה"ה אמר המסדר לא מצאתיו, אך כפי הענין יתכן שכונתו לאשר שמירת שבת הוא כהררים התלוים בשערה (חגיגה י' ע"א), ואי אפשר להזהר בו מבלתי אם ישמור חג הפסח כראוי, על פי מה שאמרו הנזהר ממשהו חמץ מובטח שלא יחטא באותו שנה, והבן. ועל פי זה יתבאר, כי שמור את חודש האביב, ידוע מה שדרשו (ר"ה ז'.) שיהיה אביב בזמנו, אבל הפשטנים פירשו על רגל שבו, כמו דאיתא מסכת ר"ה (ד' ע"א) גבי ראש השנה לרגלים, עיין שם והבן. ועל פי זה יתפרש שמור את יום השבת, לזה צריך שמור ישמרון כו', כי חול מכין לשבת, לזה צריך שמור את חודש האביב כו', כי בלא זה שגיאות מי יבין, והבן.

ב

ועל פי זה יש ליתן טעם למה שמור מלא בוא"ו, דהיינו שצריך סעד לזה שמירת כל הו' ימים מחטא, והבן. וכן י"ל גם כן באינך, לבד הטעם הפשוט שהוא להורות שיש להם שייכות זה לזה, רק די"ל דהא השייכות שיש להם הוא, שעל ידי שתים אלו, נשמרים הו' ימים שצריכין לשמירת שבת, על כן הם מלאים בוי"ו כנ"ל.

ג

עוד יש לומר, על פי דברי העוללות אפרים שם במאמר מ"ד בענין ימי עליה וימי ירידה, עיין שם. ועל פי דברי האלשיך בפרשת החדש על פסוק (שמות יב טו-טז) אך ביום הראשון תשביתו כו', (שמות יב טז) ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש כו' כל מלאכת עבודה כו'. והנה אמרו חז"ל (ע"ז ה' ע"ב) לא קאים אינש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין, וכן אמרו (אבות פ"ה מכ"א) בן ארבעים לבינה, וכן כתב העוללות אפרים כי אז בימי עמידה, ראוי לעשות ענבים חמר מלא מסך התורה, ואם כן על כרחך נמצא דמן הסתם אין יודע ומבין כל דיני התורה והמצוה עד ימי עמידה. ועל פי זה יתפרש (דברים טז א) שמור את חודש האביב כו', כמבואר בעוללות אפרים דהיינו ימי העליה תשמור כדי מה שבחיק האפשר, כי בו יצאת ממצרים, ממצרים הסכלות ופחות יצר הרע, כי ילד מסכן בא לי"ג שנה, (דברים ו יז) שמור תשמרון כו' היינו ימי העמידה, שאז יש לו לב ליזהר בכל המצות, (דברים ה יב) שמור את יום השבת שראוי לשבות מכל רק לקדשו, והבן.