ישמח משה, במדבר ח׳

א

וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק וגו' (הושע ב כא). י"ל דהנה ידוע דצדק הוא דינא קשיא, ומשפט רפיא, אבל שניהם דין וגבורה, כדאיתא בזוהר בכה רבי שמעון ואמר דחילנא מתוקפיה דצדק דוד כדלא חב וכו'. והנה אמרו רז"ל (מכות דף כ"ד.) (שמות כ ב) אנכי (שמות כ ג) ולא יהיה לך (שמות כ ב-ג), מפי הגבורה שמענו. והיינו כפיית ההר ביד חזקה ובאונס, והטעם שהיה צריך לזה הלא אמרו נעשה ונשמע קודם (שמות כד ז), והתירוץ של התוספת (במסכת שבת דף פ"ח ע"א, ד"ה כפה) דמשום הקולות הנוראות חזרו בהן ויראו לגשת, קשה להולמו דלמה עשה ה' ככה ליראם שיצטרך לאנס אותם. ותירוץ בעמודי שש שהשי"ת שומר תורתו כמבואר בהירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) על הפסוק (ויקרא כב ט) ושמרו את משמרתי, ולכך במכוון היה מאתו ית"ש שיהיה באונס, כדי שיהיה להם דין אונס לא יוכל שלחה כל ימיו, ובזה נדחו כל המקטריגים, והבן. ועל פי זה נ"ל לפרש (מלאכי ג' ו') כי אני ה' לא שניתי, ואם כן כל ימיו הוא עולם ועד, וממילא ואתם בני יעקב לא כליתם, והבן. והיינו וארשתיך לי לעולם לא יוכל שלחה וגו', הואיל וארשתיך לי בצדק ומשפט, דהיינו ביד חזקה ובגבורה דהיינו באונס, והוא גופא בחסד וברחמים, דאין חסד ורחמים גדול מזה לעשות תחבולות כאלו למען חסדיו ורחמיו המרובים, ושמא תאמר מה ראה על ככה מה נשתנו מכל האומות ומה גבר בגוברין. והתירוץ כי אף שעכשיו אין ניכר כל כך ההפרש, אבל לעתיד יתודע ויתגלה, והשי"ת הגם שידיעתו אינו מזדקק לבחירה אף שיודע והכל צפוי (אבות פ"ג מט"ו), מכל מקום הוי כמאמין כל יום שסופינו לידע את ה', והוא החפץ והרצון ותכלית המבוקש באמרו ית"ש השכל וידוע אותי כי באלה חפצתי נאום ה' (ירמיה ט כג), והיינו וארשתיך לי באמונה, במה שאני מאמין לך וידעת את ה', שסופך לידע את ה' ית"ש ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים, אמן.