יסוד ושורש העבודה, יא; שער האיתון י״ב

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

יא

יב

יג

יד

טו

טז

יז

יח

יט

כ

כא

כב

כג

כד

כה

כו

כז

כח

כט

ל

לא

לב

לג

לד

לה

לו

הנה זה היום של ערב סוכות הרי הוא בכי יתן איש אשר ידבנו לבו לעשות צדקה כי רבה היא מאד ביום הזה. וגם הוא זמן אסיפה לאסוף הביתה על כל ימי החג להזמין ולהתארח עניים מהוגנים בני תורה על שולחנו והם חלק הז' אושפיזין קדישין כמו שיבא באור לפנינו בפרקים הבאים בעז"ה מזה"ק גודל מעלתה של מצוה זו ולהיפך ר"ל העונש הגדול. וענין הז' אושפיזין הלא הוא מלא בספרים. הנה בערב סוכות היום קצר והמלאכה מרובה בהכנת סכך הסוכה ויפוי הסוכה והכנת לולב ומיניו והטהרה במקוה ובעבור זה גדלה המכשלה שנכשלים בזה רבים מבני עמינו לעשות מלאכה בנוי סוכה קרוב לצאת הככבים רחמנא ליצלן ואלו עוברין עליהם זמן התפלה של מנחה זו ומתפללים לאחר שעבר זמנה בביתם בלא כוונה בבהלה ובמרוצה. לכן ראוי לכל ירא וחרד לדבר ה' לתקן הכל קודם ערב הרגל כל מה דאפשר בכדי שישאר לו בערב החג שהות מבעוד יום לילך לבה"כ להתפלל תפלת מנחה בציבור בכוונה ולא יכשל באיסור מלאכה בי"ט ח"ו. ודי בהערה זו:

לז

מצות ישיבה בסכות
(בסכות תשבו שבעת ימים כעין תדורו) במ"ע עלינו שיהיה האדם אוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה והוא משנה וברייתא בפ' הישן וטיול הוא כמו שהולך אדם לפעמים הילך והילך ולפעמים הוא יושב אף שלא בשעת אכילה ושתייה כל אלו מחויב האדם במ"ע מן התורה דוקא בתוכה ולא בביתו שהוא דר בו כל השנה. וז"ל אבודרה"ם כתוב בחדוש ידב"ש מפני מה מברכין על הסוכה כל ז' ובמצה אין מברכין אלא לילה הראשונה א"ת מפני שהלילה הראשון חובה ומכאן ואילך רשות סוכה ג"כ לילה הראשון היא חובה בלבד שהרי אם רצה לאכול בשאר הימים פירות אוכל ופירות א"צ לאכלם בסוכה ויש לומר כו' דכי אמרינן בסוכה לילה הראשון חובה ה"מ האכילה אבל הישיבה חובה היא בכל הימים שאי אפשר שלא יעמוד מעט בביתו או ביום או בלילה וישן מעט ואותו מעט צריך לעמוד בסוכה הלכך על הישיבה מברך לישב משא"כ במצה עכ"ל. הרי מבואר שאפי' ישיבה או הליכה מעט הנקרא טיול בגמרא צריך בסוכה כי מ"ש הכתוב בסוכות תשבו הוא לשון עכבה כן פירשו כל המפרשים לפ"ז מחויב האדם להזהר שלא יצא כל שבעת ימי החג מהסוכה לביתו כלל וכלל אם לא לדבר הכרחי מאד ולהמשיל הדבר הזה אם צריך לשתו' ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדבורים של צרכי השתי' ויהי ככלותו לדבר לשוב לסוכה כפי שמבואר בלשון אבודרה"ם. זולת הלמוד כשהוא בעיון רב ועצום והתפלה התירו רז"ל חוץ לסוכה כמו שהובא בטור ובש"ע. וכמו שכשוהה חוצה לה עובר על מצות עשה מן התורה כנ"ל כן הדבר הזה מדה טובה מרובה שבכל רגע ורגע שהוא שוהה בסוכה מקיים מ"ע זו לכן מהראוי לאדם שירגיל א"ע לחשוב בתמידות במחשבתו בעת ישיבתו בסוכה בשמחה עצומה קיום מ"ע זו ומכ"ש כשירגיל בתמידות לפרט בדבור קיום מ"ע זו בודאי לא יבא אל ביטול מ"ע זו אפי' רגע כמימרא אל דבר בלתי הכרחי כי ההרגל נעשה טבע לחשוב תמיד קיום מ"ע זו. ודי בהערה זו. מעתה נחזור אל הפרט השני שבכלל מ"ע בסכות חשבו והיא השינה שרוב בני תמותה נבוכו בזה להקל בעו"הר בדבר המבואר במשנה וברייתא שאפי' שינת עראי אסור חוץ לסוכה דאין קבע לשינה ואף שהרמ"א בסי' תרל"ט הביא ב' טעמים במה שמקילין בשינה בודאי טעם הא' שכתוב משום צער צינה במקומות הקרים אינו מספיק במדינתינו שאין כ"כ קור גדול בימות החג ומה גם מי שיש לו כרים וכסתות. גם טעם הב' במה שכתוב משום תשבו כעין תדורו כו' בודאי ביום אין שייך טעם זה ואף בלילה כשישן בביתו יחידי גם כן אין שייך טעם זה. כמו שכתב בדרכי משה ועי"ש. ומי שנגע יראת ה' בלבו איך יכול לפטור עצמו בטעמים אלו ממצות עשה מן התורה כשישן ביום או ביחידי בביתו בלילה חוץ לסוכה. ודי בהערה זו. ויזהר האדם מאד בכל מה שמבואר בש"ע סי' תרל"ט כי כל הדינים המבוארים שם הם דינא דגמרא מהם משנה וברייתא ומהם מימרות דגמרא. גה מה שהובא בסי' זה מי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח היא משנה מפורשת ג"כ ע"כ יזהר האדם בהם: