יסוד ושורש העבודה, שער הכולל י״ח

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

ח

ט

י

יא

יב

יג

יד

טו

טז

יז

יח

יט

כ

כא

כב

כג

כד

כה

כו

כז

כח

כט

ל

לא

לב

לג

לד

לה

לו

לז

לח

לט

מ

מא

מב

מג

מד

מה

מו

מז

מח

מט

נ

נא

נב

נג

נד

נה

נו

נז

נח

נט

ס

סא

סב

סג

סד

סה

סו

סז

סח

סט

ע

עא

עב

עג

עד

עה

עו

עז

עח

עט

פ

פא

פב

פג

פד

פה

פו

פז

פח

פט

צ

צא

צב

צג

צד

צה

צו

צז

צח

צט

ק

קא

קב

קג

קד

קה

קו

קז

קח

קט

קי

קיא

קיב

קיג

קיד

קטו

קטז

קיז

קיח

קיט

קכ

קכא

קכב

קכג

קכד

קכה

קכו

קכז

קכח

קכט

קל

קלא

קלב

קלג

קלד

קלה

קלו

קלז

קלח

קלט

קמ

קמא

קמב

קמג

קמד

קמה

קמו

קמז

קמח

קמט

קנ

קנא

קנב

קנג

קנד

קנה

הנה עלה זכרונו בפרק הקודם בענין ביהכ"נ לתפלה נכון והוא למודעי בפרק זה שני דברים המעכבין את התפלה מלעלות למעלה והוא הלנת פעולת שכיר כי האריז"ל קודם תפלת המנחה היה חוקר אם אין אתו שכיר יום לשלם לו ביומו שכרו לבל יתעכב עי"ז תפלתו לעלות למעלה וגודל עון להלין פעולת שכיר מבוא' בוה"ק וזאת שנית מעשה כסות שברור לך שהוא בחזקת שאין בו שעטנז כי אם תמצא תמצא בו תערובת מה משעטנז עי"ז תעוכב תפלתו לעלות כמבואר בספרים וגודל עונו מבואר בזה"ק:

קנו

הנה גודל העון וגודל העונש רח"ל של הלנת פעולת שכיר מבואר בפ' קדושים דף פ"ד ע"ב. וז"ל ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו. לא תבא עליו השמש אזדהר דלא תתכניש בגינוי מעלמא עד לא ימטי זמנך לאתכנשא כד"א עד אשר לא תחשך השמש וגו' מהכא אוליפנא מלה אחרא מאן דאשלים לנפשא דמסכנא אפילו דמטו יומוי לאסתלקא מעלמא קוב"ה אשלים לנפשיה ויהיב ליה חיין יתיר. לא תלין פעולת שכיר ת"ח מאן דנטיל אגרא דמסכנא כאלו נטיל נפשיה ודאנשי ביתיה הוא אזער נפשייהו קב"ה אזער יומוי ואזער נפשיה מההוא עלמא דהא כל אינון הבלים דנפקי מפומיה כל ההוא יומא כלהו סלקין קמיה דקב"ה וקיימין קמיה לבתר סלקא נפשיה ונפשייהו דאנשי ביתיה וקיימין באינון הבלים דפומי' וכדין אפילו אתגזר על ההוא ב"נ כמה יומין וכמה טבאן כלהו מתעקראן מניה ולא עוד אלא דנפשא דיליה לא סלקא לעילא והיינו דא"ר אבא רחמנ' לשזבינן מנייהו ומעלבונייהו ואוקמוה אפי' עשיר הוא ואליו הוא נושא את נפשו דייקא אפי' מכל ב"נ נמי וכ"ש מסכנא והיינו דהוה רב המנונא עביד כד הוה ההוא אגיר מסתלק מעבידתי' הוה יהיב ליה אגריה וא"ל מול נפשך דאפקידת בידא מול פקדונך ואפילו אמר יהא בידך דאנא בעינא לסלקא אגרי לא הוה בעי אמר פקדונך דגופך לא אתחזי לאתפקדא בידי כל שכן פקדונא דנפשא דהא פקדונא דנפשא לא אתיהיבת אלא לקב"ה דכתיב בידך אפקיד רוחי אמר ר' חייא ובידא דאחרא שארי א"ל אפי' בידיה בתר דיהיב. כתיב לא תלין פעלת שכיר וכתיב לא תבא עליו השמש אלא הא אוקמוה אבל ת"ח לית לך יומא. ויומא דלא שלטא ביה יומא עלאה אחרא ואי איהו לא יהיב ליה נפשא דיליה כמאן דפגים לההוא יומא. ובגיני כך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. והא דאתמר לא תלין בגין דנפשיה לא סליק וסליק ההוא נפשא דמסכינא ודאנשי ביתיה כמה דאתמר עד כאן לשונו:

קנז

וגודל העון וגודל הפגם בלבישת שעטנז מבואר בפ' הנ"ל דף פ"ו ע"א וז"ל תא חזי עד ברא קב"ה עלמא אתקין כל מלה ומלה כל חד וחד בסטרוי ומני עלייהו חילין עלאין ולית לך אפי' עשבא זעירא בארעא דלית ליה חילא עלאה לעילא כו' בגין כך אסיר למחלף זינין ולאעלא זינא בזינא אחרא בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתרייהו ואכחיש פמליא של מעלה ואכחיש פומבי דמלכא. כלאים מהו כלאים כמאן דיהיב אחרא בבי מטרא כד"א אל בית הכלא בגין דלא למעבד מידי. כלאים מניעיתא דמנע לכל אינון חילין מעבידתא דילהון כלאים ערבובייא דעביד ערבובייא בחילא דלעילא ואכחיש פומבי דמלכא כמה דאתמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך כו' כתיב דרשה צמר ופשתים. דרשה מהו דרשה. דבעיא ודריש על צמר ופשתים מאן דמחבר לון כחדא כו' ודא דרשה צמר ופשתים למעבד נוקמא במאן דמחבר לון כחדא כו' אף הכא מאן דפריש לון בההוא גוונא כמה דאמרו דלא אשתכח שוע טיוי ונוז כחדא האי בר נש אסגי שלמא עלי' ועל כל עלמא עכ"ל ובזה נשלם הפרק בעז"ה: