חיים וחסד תי״ט

א

כתיב (איכה ג, כה) טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו. הנה כתיב (דברים ד, טו) ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, 'מאוד' הוא היצר הרע (קה"ר ג, טז), 'לנפשותיכם', פירוש כי יש ב' מיני נפשות, נפש החיוני ונפש הבהמי. והנה איתא בזוהר נצח והוד דנוקבא לית להון סמכין, פירוש כי העולם נקרא נוקבא שהוא מקבל, וזהו נצח והוד, פירוש מה שמנצח עצמו להיות עשיר והוא בשביל הגוף אין לו סמיכה, שאין לו קיום, אבל אנו נקראים (תהלים קיא, ה) סמוכים לעד, שניצוח שלנו הוא לתורה ולמצות לקשט בהם להשי"ת, וזהו נקרא קישוטי כלה, ואח"כ כשנפשט הנשמה מהגוף נתלבש בהקישוטים ולזה יש קיום, וזה סמוכים לעד, פירוש לשון עדי. והנה אדם בגימטריא מ"ה שהוא אין, וזה שנאמר (תהלים קמד, ג) מה אדם ותדעהו, כש'אדם' מחזיק עצמו בבחינת 'מה' ואין אז 'ותדעהו', יכול להתחבר להקב"ה. אדם להבל דמה (שם ד), אבל אם מחזיק את עצמו ל'אדם' הוא 'להבל דמה', וכשלוקח החיות הנפש לעצמו נקרא נפש בהמה, פירוש בה מה.

ב

והנה יש בני חיי ומזוני, בני הוא מצד החסד ואהבה, ומזוני הוא מצד העושר וכבוד הוא מצד הגבורה, כי מצפון זהב יאתה (איוב לז, כב; תקו"ז סט:). וחיי הוא מאילנא דחיי שהוא הקב"ה שהוא חי החיים, והאילן הוא אמונה, שמקשר עצמו בהקב"ה באמונה, וזהו (חבקוק ב, ד) צדיק באמונתו יחיה, וע"י התפארת וע"י הדעת שמקשר עצמו עם הקב"ה ויכול למשוך לעצמו חיות מזה האילן דחיי. והנה לכך ברא הקב"ה שאר מדות באדם במדריגות תחתונות, כדי שיהיה באדם הבחירה לעזוב הכל ולהדבק בחיים הנצחיים, או שיגביה גם הגופניות להשי"ת שהוא בחינת אדם. וזהו (בראשית א, לא) טוב מאוד – זה היצר הרע (קה"ר שם ב"ר ט, ז), פירוש שתראו לזכך היצר הרע שיהיה גם כן טוב, שיהא בבחינת אדם כלומר מה, ועל כן 'מאד' הוא אותיות אדם. וז"ש טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו, שאפי' הנפש הבהמיות תדרשנו ותזככו להיות בבחינת אדם: