דרישה, חושן משפט ש״נ:ט״ז

א

וכן הטובח בשבת או לעכו"ם פטור לא כתב רבינו בזה דמיתה וממון באין כאחד משום דבאמת אינן באין כא' דמיד כששוחט סי' א' לבהמה בשבת נתחייב מיתה למ"ד דשוחט משום צובע חיוב וגם למ"ד משום נטילת נשמה הא אמרו בירושלמי דעל כל הוצאת דם חייב משום נטילת נשמה ובזביחה דחייב עליה ד' וה' אינו אלא בשוחט לגמרי ואפ"ה פטור דמיד שחילל ונתחייב מיתה בהאי מעשה תו לא מחייב ממון אהאי מעשה דקם ליה בדרבה מיניה וכמ"ש בסמוך בסי' שנ"א ששם מוכרח לפרש כן ע"ש ועיין בגמ' שם דף ע"א דפריך ז"ל לר"מ אמאי קמחייב שוחט לעכו"ם הא כיון ששחט לה פורתא אסרה אידך איסורא הוא ולאו דמרי' קטבח ולא דידיה קטבח אמר רבא באומר בגמר זביחה הוא עובדה עכ"ל הגמ' וע"ש בפירש"י ונראה דאף שסתם רבינו וכתב השוחט לעכו"ם מיירי נמי בכה"ג ומש"ה הוצרך לטעם כיון דנתחייב במיתה וקלב"מ וק"ל: שכבר נתחייב בקרן דאין חיוב בא בשבת אלא חיובו כל כפל ד' וה' שהוא קנס כתב הב"י ז"ל ט"ס כו' [עיין בב"ח שמביאו] ואין להקשות על דברי הב"י הללו ממש"ר בסי' שנ"ד דאם היה שוה בשעת גניבה ד' והוזל אחר כך ועמד על זוז משלם קרן בשעת גניבה וכפל כבעת העמדה בדין ואתיא כמימרא דרב בפ' מרובה וכמ"ש שם) אלמא דכפילא לא אתחייב בשעת גניבה די"ל דודאי לענין ערך התשלומין לא משלמין אלא כערך שהוא בשעת העמדה בדין ומטעם שכתב הרא"ש שם דאילו בעי היה מודה ומפטר אבל גוף החווב שחיבו (רבנן) כפל על שעת הגניבה הוא בא ואף שטבח אח"כ בשבת לא מפטר מתשלומי כפל וא"ת א"כ למה כ"ר שכבר נתחייב בקרן כו' וכן בסמוך כתב ואצ"ל שפטור היכא שגם חיוב הקרן בא בשבת כו' ואילו חיוב כפל השמיט י"ל דרבינו לא בא אלא לאפוקי מר"מ דס"ל דמידי דבקנס אדם מת ומשלם קמ"ל דגם בקנס אין אדם מת ומשלם ומש"ה לא הזכיר אלא קרן שהוא ממון כנ"ל לדעת ב"י אבל הוא דוחק גדול למחוק ולשבש כל הספרים שבכולם בין דפוס בין כל כתב גם בשל קלפים איתא לתיבת כפל לכן נ"ל ליישב הגירסא ולומר דס"ל לרבינו דאע"ג דאם לא היה טובח פשיטא שהיה משלם כפל אמעשה דגניבה מ"מ השתא דטובחו אזיל ליה ההוא חיובא שהרי בטביחה ישלם ה' תחת הבקר וד' תחת השה אמרה רחמנא ולא לחנם כייל רחמנא חיוב דכפילא בהדי חיובא דטביחה אלא לומר לך שכל שבא לידי מעשה דהטביחה שטבח שחיטה ראויה דין תשלומי כל החלקים שווים דהיכא דחייב אינך ג' חלקים הבאים על הטביחה חייב גם על הכפל הבא על הגניבה והיכא דאיפטר מג' חלקים הבאים על הטביחה כגון שטבח בשבת דקלב"מ גם בחיוב כפל אפטר ליה ואע"פ דבנשחטה ונתנבלה בידו פטור מתשלומי ג' חלקים וחייב בכפל שאני התם דלא היתה כאן מעולם שחיטה ראויה וכאילו לא טבחה דמי לכן חיובא דכפל במקומו עומד משא"כ כאן ששחטה שחיטה ראויה אלא שמטעם אחר אפטר מתשלומי הג' חלקים לכן אפטר גם מכפל וא"ת א"כ גם מהקרן ליפטור כשטבח בשבת דהא ג"כ נכלל בד' וה' י"ל דודאי שאני קרן דגלי ביה רחמנא והוציאה מכלל ד' וה' כדדרש רב מדכתיב חיים שנים ישלם אחייה לקרן כעין שגנב ובאמת גם חיובא דקרן תלוי לפעמים בכלל חיובא דד' וה' והוא כשהיה מעיקרא בזול ונתייקר בשעת טביחה דמכח טביחתו נתחייב לשלם גם הקרן ביוקר וכאשר היה בשעה טביחה משא"כ כשמת מאליו וכמש"ר בסי' שנ"ד ואף שרש"י כתב דבשבת בא עליו חיוב ד' וה' ולא נקט כפל לק"מ דבכלל ד' וה' הוא ג"כ כפל כמ"ש ורבינו שכתב ד' וה' וג"כ כפל לא כתבו אלא לתוספת ביאור שלא תטעה לומר שכפל תליא בקרן ומ"מ כתבו רבינו ורש"י שם סתם דהקרן חיובא בא בימי החול משום דאף אם נתייקר בשעת טביחה מ"מ שם קרן הוא כשיעור שגנב ואותו שיעור נתחייב עכ"פ בחול בשעת גניבה מיד אלא כשטבחו אז נתחייב ג"כ בשעת היוקר וזה אינו תולה שם בהטביחה לחוד אלא בכל זמן שמוציא מן העולם אם היה ביוקר חייב לשלם ביוקר וכמש"ר לקמן בסי' שנ"ד בנשברה עיין שם (והוא מימרא דרב בפרק מרובה) ואף שהרמב"ם כתב בפ"ג מהל' גניבה בדין ד' ז"ל היתה פרה שאולה אצלו וטבחה בשבת דרך גניבה פטור אף מן הכפל שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כא' כו' דמשמע מדבריו דוקא שאולה דלא התחיל הגניבה כי אם בשבת מש"ה פטור אף מן הכפל הא גנב בחול דהתחיל חיוב בחול חייב בכפל כמו בקרן אף שטבחה אחר כך בשבת ז"א קושיא דע"כ לאו דוקא קאמר הרמב"ם מה שכתב פטור אף מן הכפל דהול"ל אף מד' וה' וכפל ממילא בכללו וצריכין לומר דנקט כפל מקום ד' וה'. נדחקתי כדי ליישב גי' הספרים ויש בו נ"מ לדינא כי לפי מ"ש אם גנב בחול וטבחה בשבת פטור מהכפל וגם מהקרן נראה דפטור לפעמים והיינו אם היה בשעת גניבה בזול ובשעת טביחה והוצאתו מן העולם ביוקר דאינו משלם הקרן כשער הזול שהיה בשעת גניבה כ"א ביוקר כשעת הטביחה וכשהיתה טבוחה בשבת מסתבר לומר דפטור עלה מכח דקלב"מ אבל לב"י חייב כפל וכ"ש קרן כמ"ש בהדיא ואפשר דמודה הב"י למ"ש דכה"ג דטבחו בשבת ואז נתייקר דחיוב דקרן וכפל אינו משלם אלא בשעת הזול דגניבה ודו"ק: