דרישה, חושן משפט שנ״א:א׳

א

כגון הגונב כיס כו' וחיבר ידו כו' כבר כתבתי בפרישה לשון רש"י וכתבתי שכן דעת רבינו ואע"פ שבתוס' על פירש"י דפי' דהאי כדרבא כו' ג"כ אתוך ג' קאי וס"ל לתוס' דלפי' רש"י כשידו תוך ג' לארץ אז פשיטא דחייב לענין שבת דכלבוד דמי לרה"ר אפילו לא מחשב כד' אלא מביא ראיה דכמו שחשוב ידו מקום לענין חיוב שבת ה"נ קונה בידו לענין חיוב גניבה וע"ז כתב ז"ל וקשה לר"י כו' ע"ש מ"מ נראה דרבינו ע"כ פי' כמו שפירש"י דאל"כ ק' הא כיון דקיי"ל כרבא דידו חשובה למקום ד' כמש"ר בא"ח סימן שמ"ו א"כ למה כ"ד בשצירף למטה מג' הא אפילו למעלה מג' הוא מקום ד' לאיסור גניבה ולאיסור שבת וכמ"ש התוס' הנ"ל בא"נ כדרבא כו' אלא ע"כ רבינו ס"ל כמו שפירש"י דמשום איסור גניבה בעינן שיהיה ידו בפחות מג' לקרקע ר"ה ומטעם שכתבתי גם מדברי התוספות מוכח דפירשו לרש"י כמו שפירשתי אלא שהוקשה להתוס' דהו"ל לאוקמא דמיירי כשקרקעות הבית גבוה ג"ט (ובאומר) [ובאמת] לא ידעתי איך חולקים התוס' עם רש"י בסברא בעלמא דודאי מי לא ידע בכל אלה אלא שהגמרא מיירי מסדר העולם דהיינו הקרקעות הם שווים כמ"ש ושאר קושיות שהקשו על רש"י ג"כ אין בהן הכרע כ"כ ודו"ק: (ב) וה"ר ישעיה כתב דאין נפטר כו' ז"ל ב"י בפ"ג מהלכות גניבה אהא דגונב כיס והיה מגרר ויוצא פטור אי שדינהו בנהרא (פי' שאינו בעין כגון שהשליכהו לנהר מש"ה פטור דקלב"מ הא אי הוה בעין חייב להחזירו עכ"פ) כתב המ"מ י"א שאפילו השליכן בנהר אם היה הנהר רחוק מרשות בעלים חייב (דכיון דהיה בעין אחר שכבר נתחייב מיתה וחל עליו חיוב החזרה בעין תו לא מפקע מיניה חיובו במה שהשליכו אח"כ לנהר) ולא פטרו אלא כשהיה סמוך לרשות בעלים ומיד כשהוציאו השליכו ולא עמד ברשותו כלל וזהו דעת ר"מ ורמב"ן ז"ל וביאור רחוק הוא עכ"ל משמע מדברי ב"י שמ"ש המ"מ וביאור רחוק הוא עכ"ל גם אדברי הר' ישעיה קאי (מדהביא הב"י דברי המ"מ הנ"ל אדברי ר' ישעיה שכתב דינו אהבא במחתרת) ושדין גונב כיס בשבת ושדינהו בנהר ודין נמצא במחתרת שווין הן ולא נהירא כלל וכמ"ש בפרישה ע"ש ודו"ק: