דרישה, חושן משפט רכ״ד:א׳

א

כתב רי"ף שאם היה עומד כו' אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב כו' עיקרא דהך מלתא בפרק המדיר (כתובות דף ע"ז) אר"י אמר שמואל המחליף פרה בחמור כו' על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת פרה כו' עד מיתיבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות כו' עד לא הוגלד פי המכה המע"ה ואי יהיב טבח דמי בעי לאתויי ראיה ומפיק ואמאי בעל בהמה לייתי ראיה ונוקי בידיה בדלא יהיב טבח דמי (ופרש"י ואמאי אי איתא לדשמואל הנ"ל דאמר דעל בעל החמור להביא ראיה כדי לאוקי הפרה שבידו לידו ה"נ הול"ל דבעל הפרה שנולד הספק בפרתו עליו הראיה ואז נוקים דוקא המעות שקיבל כבר בידו ואי לא לא) ומאי פסקא אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתינהו להני כללי דכייל יהודא אחי משמיה דשמואל הכי אמר שמואל כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה מיתיבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות כו' ואי דלא קא יהיב טבח דמי בעל בהמה בעי לאתויי ראיה ומפיק ואמאי ספיקא ברשות טבח אתייליד דיהיב טבח דמי ומאי פסקא סתמא דמלתא כל כמה דלא יהיב אינש זוזי לא יהיב ליה חיותא ופרש"י כל שנולד ספק ברשותו כו' על בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם שמשך הואיל והספק ברשותו נולד שלא נמצא החמור מת עד לאחר שמשך וכתב הרא"ש כך פירשו כל חכמי אשכנז וצרפת דכל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה בין להוציא בין להחזיק כו' עכ"ל ורי"ף כללינהו לישנא דר"י אמר שמואל ולישנא דרמי בר יחזקאל יחד שכתב ז"ל אמר שמואל המחליף פרה בחמור כו' על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה מ"ט כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה מיתיבי מחט שנמצא כו' עד ואי לא יהיב דמי בעל בהמה בעי לאתויי ראיה ומפיק ואמאי הא ספיקא ברשות טבח אתייליד ופריק דיהיב דמי דסתמא דמילתא כו' עכ"ל משמע שהוא מפרש דאף לרמי בר יחזקאל על בעל החמור להביא ראיה מטעם דכיון שנמצא החמור מת ברשותו ותמה עליו הרא"ש דאין סברא להזקיק בעל החמור להביא ראיה כיון שמיד שמשך את הפרה נקנה החמור לבעל הפרה בכ"מ שהוא וחזקת ממון וחזקת הגוף מסייע לבעל החמור ועוד מאי קאמר רמי לא תציתו להני כללא כו' דילמא הא דקאמר ר"י על בעל החמור להביא ראיה היינו משום דסתמא דמילתא כל זמן שלא משך בעל הפרה את החמור עדיין הוא עומד בבית בעל החמור אבל אם היה עומד בסימטא היה מודה שעל בעל הפרה להביא ראיה (פי') ומשה"נ לא קשה מידי מלא הוגלד פי המכה ויהיב דמי דאין בעל הבהמה צריך להביא ראיה כיון דאין הבהמה עומדת עוד בביתו) אלא ודאי מילתא דרב יהודא ורמי בר יחזקאל הם דבר והיפוכו ואני אומר דט"ס הוא במ"ש ברי"ף בעל החמור וטעה בין פרה לחמור ע"כ לשון הרא"ש ור"ל שכולו מילתא הו"ל להיפך והטעות בא מתיבה א' שנחלף להדפיס פרה בחמור אבל הרז"ה המליץ בעד הרי"ף וכתב דהרי"ף ס"ל דודאי בין לרב יהודא בין לרמי בר יחזקאל לתרווייהו על בעל החמור להביא ראיה אלא שמחולקים בטעמא שר"י סבירא ליה דטעמא משום דעל אותו שנולד הספק בממונו יש להביא ראיה שהוא בעל החמור והכי דייק לישנא שאמר על בעל חמור כו' שהיה חמורו קיים משמע שכיון שהיה חמורו והוא בעל הממון לכן עליו להביא ראיה ולרמי בר יחזקאל ס"ל דטעמא משום דעל אותו שנולד הספק ברשותו יש להביא ראיה שהוא ג"כ בעל החמור והכי דייק לישנא ודאי ואיכא בינייהו בין אלו הטעמים אם מת החמור באגם דלר"י על בעל החמור להביא ראיה ולרמי על בעל הפרה וכ"כ הר"ן שם פי' הרז"ה על דברי הרי"ף ע"ש ובזה מבואר במאי פליגי הרי"ף והרא"ש ודברי הר"ן הואיל ואתי לידן נימא בהו מלתא דכתב שם בסוף ענין זה וז"ל וע"ז הפי' (פירוש של הרז"ה) סמך הרי"ף ז"ל שהביא הל' הראשון שבגמרא ואע"ג דאידחי ליה משום שכיון שמת בבית בעל החמור כולהו מודו דעליו הראיה כו' והנה רבים תמהו על מ"ש הר"ן שהרי"ף הביא הל' הראשון ואמרו שז"א שהרי הביא הל' האחרון דבגמרא דאתמר אדברי רמי בר יחזקאל וכנ"ל גם מ"ש ואע"ג דאידחי ליה וידוע שלשון שני שהביא הרי"ף לא אידחי וכמ"ש הרי"ף בעצמו שם ז"ל ואע"ג דפריך כו' ע"ש ועוד דהרי הרי"ף התחיל וכתב אמר שמואל ולא כתב אר"י אמר שמואל כלישנא קמא וה"ט דלא הביא אלא ל' בתרא כל זה דברי המתמיהין וטעות בידם דמ"ש הר"ן שהביא הרי"ף ל' הראשון (דל') [ר"ל] שהביא וכתב הדין דרמי בר יחזקאל בל' ודיבור שדיבר בו הל' הראשון שבגמרא דאילו רמי בר יחזקאל דיבר בקיצור כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא הראיה והרי"ף האריך וכתב זה לשונו על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה מאי טעמא דכל שנולד הספק ברשותו עליו הראי' עכ"ל והו"ל להרי"ף ג"כ לקצר ולא לכתוב על בעל החמור להביא ראיה דהוא כלשון הראשון דאמר הגמרא משמיה דרב יהודא והוא נדחה דמינה משמע קצת דלעולם על בעל החמור להביא הראיה וזה אינו שהרי כשמת בסימטא א"צ להביא ראיה וע"ז כתב הר"ן דמ"מ כתבו כיון דגם הרי"ף ס"ל דכשמת בבית בעל החמור דעליו [להביא] הראיה וזה ברור ודוק: