דרישה, חושן משפט רי״ד:י״ג

א

ומש"ר וכ"כ הרמב"ם שאם נפלה חוזר ובונה אותה ז"ל הרמב"ם שם סוף פרק כ"ד דמכירה המוכר בית לחבירו ע"מ שדיוטא העליונה שלי הרי היא שלו ואם רוצה להוציא בה זיזין מוציא ואם נפלה חוזר ובונה אותה ואם רוצה לבנות (עלייה) על גביו בונה כשהיה מקודם עכ"ל ונלע"ד דהרמב"ם מפרש להא דרב זביד ודרב פפא בפשיטות כפי' רשב"ם וס"ל דל"פ רב זביד ארב פפא אלא רב פפא פליג אהא דרב זביד וכדמשמע מל' הרי"ף בהלכותיו (וכמ"ש אח"כ בסמוך) ומש"ה כתב הרמב"ם דברי תרוייהו להלכה ומ"ש בסוף ואם רוצה לבנות כו' נ"נ דס"ל דהיינו דאר"פ תחלה דאם רצה לבנות עלייה על גבי בונה (ואינו ר"ל דאם נפלה הדיוטא חוזר ובונה אותה ע"ג הבית דא"כ קשיא כל הנך קושיות שהקשה הרמב"ן על פי' רשב"ם כנ"ל) ופירשו כפשטיה דיכול לבנות עלייה על גבי הדיוטא וסיים וכתב כשהיה מקודם דס"ל להרמב"ם דלא [פליג] ארב פפא דחוזר ובונה אותה אלא כשהיתה העלייה שם מקודם בנויה ע"ג הדיוטא רק שנפלה והא דמסיק הגמרא באוקימתא דדברי ר"פ דאם נפלה חוזר ובונה אותה חדא מינייהו נקט ובקיצור ומשום דשיור דע"מ שהדיוטא שלי הכי משמע לר"פ שאדיוטא עצמה קאי דאם נפלה יחזור ויבננה וה"ה אם נפלה העלייה שהיתה עליו בנויה ואע"פ שבמיימוני לא נזכר דיבנה עלייה אלא שאם רצה לבנות על גביו בונה וגם בהמ"מ בדפוס קטן בהעתקתו לדברי הרמב"ם ליתא מ"מ בהמ"מ בדפוס גדול איתא והוא נכון בעיני דהא ר"פ הזכיר בדבריו תיבת עלייה וכנ"ל ודוק והראב"ד השיג על הרמב"ם וכתב זה שיבוש דאפילו בנין חדש בונה אם הוא רוצה עכ"ל נ"ל דס"ל ג"כ כפי' רמב"ם הנ"ל דמ"ש רב פפא תחלה שאם רצה לבנות עלייה ע"ג בונה דר"ל שבונה עלייה ע"ג דיוטא שנפלה וחזר ובנאה אלא מה שהרמב"ם כתב דהיינו דוקא כשהיתה העלייה ג"כ כבר מקודם ונפלה בזה השיג עליו וס"ל דאפילו לא היתה העלייה בנויה ע"ג הדיוטא מקודם הנפילה אפ"ה מותר להמוכר לבנות בנין חדש ע"ג דיוטא שחזר ובנאה לאחר נפילה ואליביה יתיישב יותר לישנא דגמרא אליבא דר"פ דתרתי קאמר וס"ל ג"כ דרב זביד ל"פ אהא דר"פ וכמ"ש להרמב"ם ונראה שכן יש לדקדק מדברי הרי"ף שכתב ז"ל למאי הלכתא אר"ז אם רצה להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם רצה לבנות עלייה ע"ג בונה ואי נפל הדר בני ליה והלכתא כר"ז דאמר אפילו אם רוצה להוציא בה זיזין מוציא וכ"ש אם רצה לבנות ע"ג עכ"ל דק' דנקט הרי"ף בוהלכתא כו' תחילת דברי ר"פ ולא נקט בה מסקנא דמוקמי לה כשנפלה אלא ודאי סמך אמ"ש מתחלה דברי ר"פ דמיירי אף כשנפלה וס"ל דלא פליג רב זביד עליה ולא בא הרי"ף אלא לומר דאף דר"פ פליג אהא דר"ז הלכתא נמי כהא דאר"ז אבל דוחק לומר דהרי"ף מלתא דנפשיה קאמר דכ"ש דמותר לבנות ע"ג ולא קאי אדברי ר"פ ולא איירי בשנפלה דאין זה מדרך הרי"ף לערבב העניינים ומאחר שבא לכתוב דהלכתא כרב זביד הו"ל לסיים ולכתוב ולא כרב פפא דאמר אם נפלה חוזר ובונה לה ועוד דהרמב"ם ודאי בשיטת הרי"ף רבו אזיל ליה והרי הוא כתב דגם כשנפלה חוזר ובונה לה ודוק ועיין בהמ"מ שכתב סוגיא דשמעתתא הנ"ל וכתב שהרבה פירושים נאמרו בה ושהעיקר הוא כפירוש הרמב"ן הנ"ל ואחר כך כתב דברי הר"י מיגא"ש הנ"ל וסיים וכתב ז"ל והמחבר הביא שמועה זו כפשטה כו' עיין שם משמע גם כן מלשון המ"מ דהרמב"ם לא פירש פלוגתא דרב זביד ורב פפא כהרמב"ן ור"י מיגא"ש דא"כ הו"ל לפרש ולא לסתום כפשטיה והיינו כמו שכתבתי ודוק היטב: ומש"ר וא"א הרא"ש ז"ל כתב כרשב"ם כו' היינו מפני שמפרש להגמרא דפריך בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת כו' בשיטה דרשב"ם גם לא כתב אוקימתא דגמרא דמפרש לה לדברי רב פפא דמיירי באם נפל דהדר בני לה וה"ט מפני דלא חש לדר"פ ולית הלכתא כוותיה ול"מ תנאה אלא להוצאת זיזין: