דרישה, חושן משפט קצ״ז:ד׳

א

כתב הרמ"ה שגמל וחמור כו' וברכיבה שרוכב עליה כו' בגמרא הדברים מסודרים בהיפוך וריש דברי רבי' יוצאים מסוף הדברים ועיקרא דהאי מילתא בב"מ דף ח' ט' מתניתין היו שנים רוכבין על גבי בהמה או א' רוכב וא' מנהיג זה אומר כולה שלי וכו' ויחלוקו ובגמ' אמר רב יהודא שמעית מיניה דמר שמואל תרתי רכוב ומנהיג א' קני וא' לא קני ולא ידענא הי מינייהו ואסיקנא דרכוב לחודיה הוא דאמר ל"ק ומפרש למתני' דקתני היה א' רוכב כו' רוכב ומנהיג ברגליו ואמריני תו התם ת"ש ב' שהיו מושכין בגמל ומנהיגים בחמור או שהיה א' מושך ואחד מנהיג במדה זאת קנו ר"י אומר לעולם ל"ק עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור מדקתני מושך ומנהיג ש"מ רכוב לחודיה ל"ק ה"ה דאפי' רכוב נמי קני ולאפוקי מדר"י דאמר עד שתהא כו' קמ"ל דאפי' איפכא נמי קני ת"ה ליערבינהו וליתנינהו שנים שהיו מושכין ומנהיגין בין בגמל בין בחמור איכא חד צד דל"ק א"ד משיכה בחמור וא"ד הנהגה בגמל ע"כ וברי"ף השמיט הך שמעתא כולה ולא כתב אלא סתם משנתינו וכ' ר"ן משמע דס"ל דרכוב לחוד קני ובמקום מנהיג יחלוקו כסתם משנה וממילא משמע נמי דלא שני ליה להרי"ף בין הנהגה למשיכה ושניהן קונין בין בגמל בין בחמור כסתם מתני' דהכא וכפ"ק דקידושין דקתני משיכה והנהגה בבהמה סתם ולא חילק בין בהמה לבהמה אבל הרא"ש הביא כל הך סוגיא וכתב ז"ל וחזינן בגמ' דשמואל סבר רכוב לחודא לא קני ולא אשכחינן מאן דפליג עליה וכל מאי דפריך ליה שני הילכך מסתברא דהלכתא כוותיה וא"כ מתניתין דקתני רכוב קני מיירי ברכוב ומנהיג ברגליו וזה לא איצטריכא מתני' לאשמועינן דקני כו' אלא רישא איצטריך כו' ואין הבהמה נקנית אלא כדרך שרגילין בהנהגתה הגמל במשיכה כו' אבל איפכא איכא חד דלא קני כו' אע"ג דסוגיא אליבא דמ"ד רכוב קני אבל למ"ד רכוב לא קני לא איצטריך למימר ואפשר קני משיכה בין בגמל בין בחמור (וזהו דעת הרמ"ה וכ"כ ב"י ועמ"ש עוד בסמוך) מ"מ סברת התלמוד אמת היא דאין בהמה נקנית אלא כמו שרגילין בהנהגתה עכ"ל ונראה דמש"ה כ"ר איפכא וכ' תחילה דין קנין חמור וגמל דלא קנו בהו תרווייהו ואח"כ כתב הדין דרכיבה אינה קונה ללמדנו דדין קנין חמור וגמל אינו תלוי בדין רכיבה אי קני או לא וכמ"ש וק"ל. וברמב"ם פי"ז דגזילה כ' ז"ל היה א' רוכב ואחד אוחז במוסירה הרוכב קנה הבהמה כו' ובפ"ב דמכירה כתב כיצד קונין הבהמה במשיכה אצ"ל אם משכה והלכה או שרכב עליה והלכה וכבר היה אפשר לומר דהאי והלכה שכתב הרמב"ם היינו ע"י שהנהיגה ברגליו אבל הר"ן והמ"מ כתבו דמדסתם בפ' י"ז דגזילה משמע דס"ל דרכוב לחוד קני ובזה דברי רבינו מבוארים שמ"ש וברכיבה כו' אינו קונה היינו מימרא דשמואל ומ"ש שהרמב"ם כתב שרכיבה לחודא קני היינו מדסתם בפי"ז דגזילה וכדעת הר"ן והמ"מ ומ"ש וכן דעת הרי"ף כו' כלומר שגם הרי"ף השמיט הכל ולא העתיק אלא סתם מתני' ומ"ש בשם הרמ"ה בההוא דגמל וחמור אפשר משום דס"ל בהא כרי"ף דכיון דמתני' דמציעא וקידושין סתמא קתני הנהגה ומשיכה משמע דלא שנא בין בהמה לבהמה ומ"מ בגוף הלכה דרכוב לחוד אי קני אי לא משמע דלא פליג הרמ"ה אהרא"ש וס"ל שאע"פ דמתניתין סתמא קתני רכוב קני כיון דשמואל מפרש לה במנהיג ברגליו וליכא מאן דפליג עליה הכי קיי"ל ודעת הרמב"ם בהאי דינא דגמל וחמור היא דעת שלישית וכמ"ש בפי"ז דהלכות גזילה והביא הב"י והד"מ בעמוד ע"ש: אבל גמל בהנהגה כו' איכא חד מינייהו כו' ונראה דאם קנה חד לוקח מחד מוכר גמל בהנהגה וחמור במשיכה היה אחד קונה (ממנה) [ממ"נ] ועמ"ש לקמן סי' ר' ס"ח בכליו של מוכר ברשות לוקח וכליו של לוקח ברשות מוכר ומהתימה שלא חילק כאן ג"כ בהכי ודוחק לומר ולחלק דדוקא שם דא' מהן הוא בחצירו של לוקח ומוחזק בו ואפשר דמשום דהתם הרמ"ה כתב כן וכאן לא ס"ל להרמ"ה זה דלדידיה שניהם קונים בשניהן כמש"ר בשמו לא רצה רבינו לכתבו כאן אבל באמת לפי מאי דס"ל לרבינו כאן שייך האי דינא דהתם נמי הכא וע"ל ר"ס ש"ץ דכ"ר ז"ל ואפילו הזיק לאחד בר"ה וברשות ניזק דינא הכי ואינו יכול לומר תתחייב ממ"נ כו' עד אלא הולכים בשניהם להקל ועכ"ל התם אין שייך לומר ה"ט וצ"ע ועמ"ש שם בישובו: