דרישה, חושן משפט ער״ח:י״ג

א

וכתב הרמב"ם כו' כן כתב בפ"ג דה' נחלות וז"ל המ"מ ע"ז שם א"ר אסי בכור שמיחה מיחה אמר רבה מסתברא טעמא דר' אליעזר בענבים ובצרום וזיתים ומסקום אבל דרכום לא ורב יוסף אמר אפילו דרכום וקיימא לן דרבה ור"י הלכתא כוותיה דרבה ופירש רבינו (הרמב"ם) בזה מובן מדבריו וכבר נזכר פי' זה בדברי רבו אבן מיגא"ש והוא פי' ר"ח ומסיק דרשב"ם פירשו בע"א ואין בא' מהפירושים הכרע בגמרא עכ"ל והב"י הביא לשון המ"מ במ"ש וקיי"ל דרבה ור"י הלכתא כוותיה דרבה וכתב עליו ז"ל ויש לתמוה עליו דכיון דאסיקנא בדר"י דלא אמר אפילו דרכום אלא ליתן לו דמי היזק ענביו (וכמ"ש לשון הגמרא לעיל בס"ו בדרישה) ומשמע בהדיא. דמחאת הענבים לא מהניא היכא דדרכום לכ"ע ודלא איירי ר"י אלא לענין אם דרכו הפשוטים הענבים שלא מדעת הבכור ונפחתו שמשלמין לו דמי היזק ענביו פ"ש ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ עכ"ל ב"י ור"ל אם כן למה כתב דהלכתא כרבה הא ל"פ אהדדי ואני אומר שהמעיין בדברי הרמב"ם ובפירוש ר"ח שהביא רשב"ם והמ"מ יראה שלא היו גורסין הקושיא דאיתא בגמרתינו על אחר דברי ר"י ז"ל דרכום מעיקרא חמרא כו' וזה מוכח בכמה הוכחות חדא דהרי לא העתיקו המ"מ ועוד שסיים שאין לאחד מן הפירושים הכרע ואי גרסו אותה ק' הא ע"כ מוכח מסיפא שמסיק וקאמר לענין דמי היזק ענביו וצ"ל כפירוש רשב"ם ומינה דגם רישא נפרש כן כי דוחק הוא לפרש דברי ר"י כפי' רשב"ם ודברי רבה כפי' ר"ח ושל"פ אהדדי גם רשב"ם הביא שם פי' ר"ח ולא הביא זה עליו וגם אם איתא דהיו גורסין אותה נמצא דמר אמר חדא ומר א"ח ול"פ ולמה השמיט הרמב"ם האי דינא שמחוייב ליתן לו דמי ענביו לאחר שמיחה או שגרסו הקושיא השייכה אף לפירוש ר"ח והרמב"ם ולא גרסו התירוץ ומכח שנשאר בקושיא אין הלכה כר"י אבל זהו ג"כ דוחק דכיון דבפי' רשב"ם נזכר שם הקושיא והתירוץ ומביא אח"כ פי' דר"ח הו"ל לרשב"ם לכתוב שלפירושו דר"ח ל"ג הקושיא או התירוץ וגם אי לא גרסו אותו אכתי קשה הא מכל מקום מר עוקבא בר חמא אמרה כדאיתא שם בגמרא אח"ז ולא הו"ל להרמב"ם להשמיטו וצ"ע: