דרישה, אורח חיים ש״ח:ט״ו

א

אסור להביא לפניו כו' עיין בב"י שכתב ע"ז וז"ל ומ"ש כדי להוציאו לאחר שימאס נ"ל דלאו למימרא דדוקא קודם שימאס הוא דשרי לקבוע ישיבתו אצלו כדי להוציא לכשימאס אבל אם כבר נמאס אסור לקבוע ישיבתו אצלו דאל"כ אתיא דלא כתוס' ודלא כהרא"ש דאינהו שרו בכל גוונא כל שאינו עושה הגרף בידים כו' נראה דמשמע להב"י כן דעת התוס' והרא"ש דאל"כ הו"ל לתרץ הקושיא בחילוק זה דמ"ש אין עושין גרף של רעי לכתחלה היינו לאחר שנמאס ודברי אביי ורבה הוה קודם שנמאס אלא ודאי דאין חילוק ואי מהא נ"ל נ"ל דאינו מוכרע משום דאין עושין גרף של רעי ג"כ משמע אפילו קודם שנעשה המיאוס אפ"ה הוצרכו לשנית בע"א. כתב בתשובת מהרי"ל טילטול השעיות שמעתי ככר שנשאו ונתנו בדבר לפני הר"ר פייבש ז"ל ולא מצאו איסור ברור ואפ"ה היתר ברור לא אמר בה לפי שנתפשט האיסור ור"ל דהוי ככלי שמלאכתו לאיסור דלמדידה נעשה ואע"ג דלמצוה שרי מדידה מאן לימא לן דהא חשיב מדידה של מצוה דאי משום שלומד ע"י א"כ יתלה לימוד באיסור חלילה ואע"ג דלאו מדידה גמורה היא מדידת הזמן מ"מ יש לדמות ואחרי אשר גדול הדור גמגם בו מי יבא אחרי אשר כבר עשהו וכתכ עוד שהנקרא בל"א זיגרליך שמראות בצל ע"י החוליות גרע טפי עכ"ל: כתב רבינו ירוחם מעות בתוך כיס ושכח מע"ש מתיר כיסו ומניחו יאפילו יש בתוכו כתבי קודש וכן אם היה בכנף חלוקו מתיר ונופלים לארץ כ"כ רמ"א לא יאמר לנכרי להצניע מעותיו כי כל האסור לעשותו אסור לאומרו לנכרי: כתב בספר אגודה בפרק קמא דביצה אדם ששכח כיסו עליו בע"ש והוא בביתו יכול לילך בחדרו במקום המוצנע ויתירנו שם עם חגורו אבל אם הוא בשוק או ברחוב שאין שם עירוב לא יביאנו לביתו אך יתיר חגורו במקום שיזכיר כו' ע"ש: כתב בתשובת הרשב"א וב"י הביאה בס"ס ש"ח ז"ל וששאלת אם מותר לקנח בעפר בשבת למי שאין לו מים לתפלה ודאי מותר לקנח בעפר תחוח מדאמרינן אסור לכבד את הבית משום שמא ישוה גומות ולא נקט טעמא משום טילטול ע"כ וכתב ב"י ע"ז ומיהו התוס' והרא"ש ז"ל כתבו בהמצניע דכיבוד אסור מפני שמזיז עפר ממקומו וא"כ אסור לטלטל עפר אח"כ יחד לו קרן זוית וכמ"ש מכניס אדם מלא קופתו עפר כו' עכ"ל נראה דהרשב"א כי' מ"ש מכניס אדם מלא קופתו עפר כו' היינו אפילו באינה תחוח מסתמא בלא שום תנאי בלא הנחת בקרן זויות ס"ל דמותר לטלטלה ואינה בטילה אגב קרקע דוגמת מה שאמרו אפר כירה מוכן הוא וק"ל: