דרישה, אורח חיים קע״ח:ג׳

א

כתב הר"ר יום טוב אדם שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל כו' עיין בב"י שכתב וז"ל ונראה דאע"פ שהרי"ף בפרק ע"פ נראה שהוא חולק אהרא"ש וכתב שצריך לברך בפה"ג על כל כוס וכוס של ד' כוסות כיון שכל חד מצוה בפני עצמה ומדמי זה לברכת המזון וכיסוי הדם כיון דה"נ א"א למישתי ולמיקרי הגדה בהדדי כו' ע"ש והרי ההגדה והלל אינה סילוק והיסח הדעת למה שאכלו ושתו ואפ"ה מצריך לברך בפה"ג וא"כ ה"ה מתפלל בתוך סעודתו מ"מ כיון דלא נהוג עלמא בההיא כהרי"ף שהרי אין אנו מברכין בפה"ג על כוס הגדה ממילא במתפלל בסעודתו נמי לא נקטינן כוותיה אלא כדברי הרא"ש ז"ל עכ"ל ב"י וצ"ע לפי זה לדידן דמברכינן על כל כוס וכוס כדעת הרי"ף וכמ"ש לקמן סי' תע"ד ע"ש ושלא כדעת הרא"ש והטור שכתבו שם שלא לברך אכל כוס וכוס א"כ גם בתפלה ה"ל לחזור ולברך המוציא דהא זה בזה תליא לב"י דכתב שלדעת הרי"ף שמצריך לברך בכוס מצריך נמי בתפלה ולדעת הרא"ש ה"ה ג"כ שלא להצריך ברכה בשום אחד מהן ונלענ"ד דאף דקי"ל כהרא"ש במתפלל בתוך הסעודה מ"מ יש ליתן טעם דמברכין אכל כוס וכוס כיון דכל חד מצוה באפי נפשיה הוא ולא דמי למפסיק בתוך הסעודה בתפלה שאחר התפלה הוא גומר סעודה ראשונה משא"כ הכא דאף אם לא הפסיק בהלל ובהגדה מ"מ כיון דכל חד מצוה בפני עצמו הוא מסתבר קצת לחזור ולברך עליו ודומה לזה צריכין לומר לקמן סי' רע"א ותע"ב בענין המפסיק בסעודה ומקדש קידוש היום דס"ל להרי"ף והרא"ש דצריך לחזור ולברך המוציא וכמו שאמר הרא"ש והתוספות שכתבו הטעם דברכת המזון הוא סילוק לסברתייהו כתבו כן דס"ל דבד' כוסות של פסח אף שכל א' מצוה בפני עצמה אפ"ה אין לחזור ולברך על כל אחד ואחד וק"ל ואע"ג דקאמר בגמרא משתי וברוכי בהדדי לא אפשר בגמרא יש לפרשו כמ"ש הר"ר י"ט דלאו משום סילוק נקטו אלא משום דקצת הפסק הוא ומצוה באפי נפשיה הוא אלא שהם הצריכו לפרשו משום סילוק דאזלי לטעמייהו והר"י אומר שא"צ דלא אמרינן הכי אלא בברכת המזון שהוא סילוק כו' עיין באשר"י ריש ע"פ דף קל"ה ע"ב גבי הא דכתב דהאוכל ושותה בע"ש ובעי"ט וחשכה לו פורס מפה ומקדש ואח"כ מברך המוציא כו' וכתב הרא"ש ז"ל הרז"ה הקשה ע"ז כו' עד ועוד דחזינן לקמן גבי חברים שהיו מסובין דתפלה לא הוי הפסק לברך המוציא וכ"ש קידוש וכו' עד ותירץ הרר"י ז"ל דלא דמי דהכא כיון דקידוש היום נאסרה עליו אכילה הילכך כמי שנגמרה אכילה ראשונה דמי וכשאכל אחר הקידוש הוי התחלת אכילה אחרת וצריך לחזור ולברך עכ"ל. ונלע"ד פי' לפירושו דאע"ג דגם בתפלה אפילו הגיע זמנה בתוך הסעודה ואין לו שהות לגמור סעודתו ולהתפלל שחייב להפסיק וא"א לאכול ולהתפלל אפ"ה כתב הב"י הכא דלא הוי הפסק דמ"מ אחר התפלה חוזר לסעודה ראשונה וחשיב הכל סעודה אחת אלא דאריה הוא דרביע עליה וגרמו שלא יכול לאכול משא"כ בפורס מפה ומקדש דקודם קידוש הוה סעודת חול ולאחר קידוש הוי סעודת שבת והקידוש גרם לו להפסיק ושלא לאכול עוד סעודת חול כ"א יקדש ויתחיל לאכול סעודה שבת מש"ה צריך לחזור ולברך המוציא דסעודה אחריתא היא ומ"מ א"צ לברך בפ"ה אכוס דקידוש כיון דעדיין לא קידש ולא הראה שום דבר הפסק והתחלת קדושה בין השתייה ששתה עתה למה שורצה לשתות מיד בכוס זה וק"ל והתוס' בפרק ע"פ דף ק"ב בד"ה ועקרו רגליהם והרא"ש בפרק כיסוי הדם דחו דברי ר' יום טוב הנ"ל מהא דתניא והביאו רבינו בריש סי' זה בני חבורה שהיו מסובים ויצאו ממסיבתן לבה"כ או לבה"מ כו' אלמא דאם הניחו שם מקצת חבירים או מזוית לזוית א"צ ברכה לפניהם אע"פ שנכנסו לב"ה והתפללו בינתיים עכ"ל ומהתימה על רבינו שכ' ז"ל כתב הר"ר יום טוב כאילו אינו חולק על מ"ש למעלה וז"א דהרי התוס' והרא"ש סתרי דברי ר' יום טוב כמו שהר"י חולק ותירץ דאין ללמוד מברכת המזון אלא מהא דלעיל חבירים שהיו מסובים כו':