דרישה, אורח חיים קכ״ג:א׳

א

התם מיבעי ליה למיקם כו' ראיתי מכמה בני אדם לאחר שפוסעין ג' פסיעות לאחוריהם בהתפללם לפני העמוד חוזרים לפניהם לילך ג' פסיעות ואח"כ שבו למקומן וחשבתי לזה לשטות וככלב שב על קיאו ושוב ראיתי שכתב רד"א והביאו ב"י ורגליהם רגל ישרה כתיב וג' פסיעות מקיימין בשובם למקומן שיש להם לחזור בג' פסיעות כאשר בתחילה עכ"ל מזה יש קצת ראייה למנהגן אע"פ שיש לחלק ולומר דהיינו דוקא במי שמקומו הוא במקום שעמד ראשונה בתפלה ועכ"פ צריך לבסוף לחזור ולישב במקומו בזה אשמועינן שכשחוזר יחזור בג"פ. אבל ש"ץ או אחר שמקומו במקום אחר ובא להתפלל לפני עמוד כשגמר תפלתו לפסוע לאחריו סברא הוא שממקום שכלו פסיעותיו יחזור למקומו מ"מ ראייה קצת מיהא איכא ז"ל ב"י בשם שבולי הלקט בטעם ג' פסיעות לאחוריו מפני שיצא ממקום קדוש למקום חולין ר"ל כדי להראות ההבדל שכל זמן שהתפלל כאילו מדבר עם השי"ת ומיד שגמר התפלה צריך לחלק ולצאת ממקום ההוא שדיבר עם המלך כדי שלא יעמוד לפניו בלא שום צורך. מ"ש ב"י בשם ר"י ז"ל ק"ש ותפלה אע"פ שיצא מוציא ודוקא ש"ץ בעשרה אבל יחיד אע"פ שלא יצא אינו מוציא. צ"ע במאי איירי ממ"נ אי בבקי הא אפילו ש"ץ אינו מוציא הבקי. ואי בשאינו בקי אפילו יחיד מוציא ודוחק לומר דס"ל כרי"ץ גיאת דמביא ב"י אחר זה דאין משמע בב"י דס"ל כוותיה. ומ"ש אח"כ והרי"ץ גיאת חולק וס"ל דהש"ץ פוטר מג' פסיעות לכאורה נראה דמ"ש ב"י לפני זה דצריך לפסוע ג' פסיעות מדברי הכלבו דאל"כ מי חילק הב"י מסברא דנפשיה כ"כ: