דברי סופרים ב׳

א

כשמזדמן לאדם איזה דבר סכנה וניצול, זה סימן שיש עליו דין עונש אותו דבר שהיה ראוי לבוא עליו, אלא שהשם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו לא יחפוץ במות המת כל אחד בשובו מדרכיו וחיה והצילו בנס נגד שורת הדין. והזמין לו זה לעוררו על ידי זה שישוב, וכמו שאמרו בשבת [קכ"א ב'] בנזדמנו לו נחשים ועקרבים ונשופין בו ולא הרגן שנזדמנו להרגו ונעשה לו נס, ופירש רש"י והראה לו הקב״‎ה שחטא, וכן איתא [בבא בתרא י' א'] אשתמיט כרעא ובעיין למיפל אמר השתא איחייב וכו' שמא עני בא וכו' יעויין שם, ועכל אחד בברכת הודאה הגומל לחייבים טובות, דלולי היה חייב לא היה צריך ליכנס למקום סכנה כלל, ונראה בקריעת ים סוף שהוצרכו ליכנס לים בסכנה ושבט יהודה בראש כמה שכתוב (סוטה ל"ז, שוחר טוב ע"ו.) על פסוק היתה יהודה לקדשו, היה בשביל חטא מכירת יוסף שיהודה היה העיקר בזה, דעל כן הורידוהו מגדולתו כמו שכתוב (שמות רבה פרשה מ"ב) על פסוק וירד יהודה, וגונב נפש ומכרו בחנק כדתנן בריש פרק הנחנקין ודינו בידי שמים לטבוע בנהר כמו שאמרו בכתובות [ל' ב',] וגזירת הבן הילוד היאורה תשליכוהו נגזר גם כן בשביל עוון זה, ועדיין לא הטהרו עד קריעת ים סוף דהים ראה ארונו של יוסף (שוחר טוב קי"ד) שהעלוהו אחיו על ידי שבועתו, דכבר נתפייסו יחד אז וינוס, [ומה שאמרו ז"ל (סנהדרין ק"י.) דחשדוהו למשה רבינו ע"ה באשת איש, יש לומר שראו וטעו כאצטגניני פרעה דמושיען של ישראל ילקה במים וחשבו דיטבע והוא בעוון אשת איש דבחנק, ונראה דהשלכתו ליאור היה גם כן לעוררו כי צריך תיקון על עוון זה מתולדה ומגלגול ראשון שהיה גם כן בדור המבול, כמה שכתוב בזוהר [פנחס רט"ז ריש ע"ב] ונרמז בדברי רז"ל [חולין קל"ט ב'] משה מן התורה מנין בשגם הוא בשר, וחטאם בזנות דאשת איש דעונשו חנק וטביעה שעל כן נידונו בטביעה במבול, והוא בא לידי כך וניצול לעוררו דצריך להשתדל לתקן זה, ועל כן פירש מן האשה (שבת פ"ז.). על דרך שאמרו רז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ג) בדוד המלך ע"ה חייך אני מתאבך דבר המותר לך, דזהו דרך בעל תשובה כמו שאמרו בפרק זה בורר (כ"ה:) בחזרת הפסולין שצריך למנוע גם משערי ההיתר דאפילו בחנם לא עבדי דאפילו לעכו"ם לא מלוה עיין שם].