בני יששכר, שבתות ו׳:י״ד

א

ויתפרש עוד על פי מה דרמו הקדמונים שמעתתא אהדדי דקי"ל עבד שעבד שלש וחלה שלש יוצא לחירות וא"צ להשלים ימי חליו. ובפועל קי"ל בנאנס מקצת ימי פעולתו צריך להשלים אם ירצה לקבל דמי שכירותו בשלימות. וקשה מאי שנא. ותירצו דשאני עבד עברי דקיבל שכר עבודתו או הוא או הב"ד שמכרוהו מקודם שעבד משא"כ פועל שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. וכיון דלא פעל פעולתו בשלימות אפילו נאנס לא קא משתלמא לי' שכירותו רק כפי שפעל. והנה כפי הדין שכר עבודת ישראל. בתור"ה ותפלה ומצות הנה הם היום לעשותם ומחר לקבל שכרם הנה הם כפועלים. הנה הימים שנאנסו ולא יכלו לעבוד מהראוי שלא יגיע להם שכר פעול' ובאמת קי"ל הא דכתיב ויקשב ד' וישמע ויכתב בספר וכו' ליראי ד' ולחושבי שמו אפילו חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה הוא המדה טובה שניתנה לישראל הגם שהוא אינה ממדת הדין וכמש"ל (עיין כ"ז בס' כס"א דו"ד להרב הגדול חיד"א זללה"ה) ובזה יתפרש לנו מ"ש בועז לרות ישלם הוי' פעלך (היינו שאתה כפועל ואין מגיע לך שכר בעד הימים שהיית אונס עכ"ז) ותהי משכורתך שלימה מעם ד' אלקי ישראל (אשר נוהג עמהם לחשוב הימים שנאנסו ולא עשו מצות כאלו עשו) והנה הדבר הנעשה עפ"י דיני התורה נק' טו"ב כי אין טו"ב אלא תור"ה דכתיב כי לקח טו"ב נתתי לכם וכו' והדבר שמתחסד הש"י עמנו לפנים משורת הדין תור"ה נק' ר"ב טו"ב וזהו מה ר"ב טוב"ך אשר צפנת ליראיך (היינו ר"ב טו"ב לפנים משוה"ד) פעלת (שכר פעולה בשלימות לפועלי אמת) לחוסים בך נגד בני אדם (הגם שהדין הוא ניגוד לבני אדם שאין כן הדין בבני אדם) אבל ליראיך אלו ישראל אתה משלם להם שכר פעולת"ם אפי' בעד הימים שנאנסו וזה שהודיע משה להגר צדק דבר חדש לכה אתנו והטבנו לך כי ד' דבר טו"ב על ישראל היינו הטו"ב הנכבד על ישראל אחת דבר אלקי' אפילו הימים שנאנסו וקבלו הטו"ב במילואו וטובו כמו שהוא הדי"ן על ישרא"ל דייקא מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה. חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה והבן: