בני יששכר, כסלו-טבת ט׳:ג׳

א

ואנב אומר לך בגמ' ברכו' פ' הרואה ההוא גברא דהוה קאזיל בעבר ימינא נפל עלי' ארי' איתעביד לי' ניסא ואיתציל מיני' אתא לקמי' דרבא א"ל כל אימת דמטית להתם ברי"ך ברו"ך שעשה לי נס במקום הזה והרי"ף ז"ל שינ' וכתב בלשונו. כי מטית להת' אימ"א ברוך וכו' לא כתב ברי"ך ונ"ל שהוא בכוונה מכוונת דהנה אמרינן לקמן ר' יהודא חלש ואתפח על לגבי' ר' חנא בגדתאה ורבנן א"ל בריך רחמנ' דיהבך לן וכו' א"ל פטרתון יתי מלאודויי והקשו התוס' ותר"י והא קיי"ל כר' יוחנן כל ברכה שאין בה מלכו' אינה ברכ' (ורחמנ"א הוא רק הזכרת השם) ותירצו דמיירי דאמרי רחמנ"א מלכ"א דעלמ"א והוא דוחק דעכ"פ ה"ל לש"ס להקשו' ולתרץ כדאקשי לעיל גבי בנימין רעיא. ונ"ל דמזה שפט רבינו הגדול דבהודאה לא בעינן מלכו"ת דהודאה היא ולא ברכ"ה והראי' דנפקא לן הודא"ה מן יתרו שאמר ברוך י"י אשר הציל אתכם וכו' ושם לא נזכר מלכו' ולדעתי זהו כוונת הרי"ף ז"ל ששינה מלשון הגמ' שאמרו ברי"ך ברו"ך וכו' ובכדי שלא נטעה דצריכין ברכ"ה ממש בהזכרת מלכו"ת הנה שינה הרי"ף ז"ל וכתב אימ"א ברו"ך וכו' שהוא רק אמירת הודא"ה ויוצא י"ח בלא הזכרת מלכו"ת כנ"ל:

ב

והנה אם אמת נכון הדבר מהראוי ליתן טע"ם לדבר למה לא תצטרך הודאה לומר בה מלכות כאינך הברכות וי"ל ע"פ מדרשיהם ז"ל בפ' חוקת. אז ישיר ישראל מפני מה לא נזכר משה שם מפני שנתענש על המי' ואין אדם מקלס לאיתפקלטור שלו ולמה שמו של הקב"ה לא לזכר בה משל לשלטון שעשה סעודה למלך. אמר המלך אוהבי שם א"ל לאו אמר אף אני איני הולך לשם אף כך אמר הקב"ה הואיל שמשה אינו נזכר שם אף אני איני נזכר שם עכ"ל. ומעתה רווחא לן שמעתתא. הודאה ההיא בהו"ד שנפגם בהאבק מלאך עם יעקב והנה הגם שניתקן בימי מתתיהו והחשמונאים עכ"ז כיון שלא היה התיקון ע"ימלכו"ת בית דו"ד לא הי' התיקון לעולמי עד אשר ב"ב יתקן עולם במלכו"ת שדי וכסא דוד יהי' נכון לפני י"י ע"ע (ע"כ מתתיה"ו בגימ' מנחם בן עמיאל נחמיה בן חושיא"ל אשר הקבלה בידינו הן המה תרין משיחין משיח בן יוס"ף ומשיח בן דו"ד להורות דגמר התיקון לעולמי עד יהי' בזמן המשיחין ב"ב) ע"כ בברכת הודאה שהוא בהוד כיון שלא הי' עדיין התיקון ע"י דוד כביכול הש"י אינו מקפיד אם אינן מזכירין מלכות שמים וכמש"ל המדרש הנ"ל שאומר מלך מלכי המלכים ית"ש אם אין אוהבי שם אף אני איני נזכר שם עד אשר ב"ב יקויים בנו ובקשו את י"י אלקיהם ואת דוד מלכם אמן: