בני יששכר, אדר ד׳:י״א

א

אבאר לך עוד מ"ש במגל' ע"כ קראו לימים האלה פורים ע"ש הפור' היה בימי הזעם לא בעת הישועה וכמש"ל ונאמר ע"פ מ"ש מפרשי הקדמונים. שגזירת המן היה על אדר שני ע"כ קבעו מצות החדש ובפרט קריאת המגל' באדר שני דייקא ונ"ל דמאת הש"י היתה נסיב' שיפול לו הפור על חדש אדר שני דהנה המן היה מכשף גדול ועשה הכל ע"פ כשפיו והנה כתב רבינו אפרים אין כישופים שולטים במי שנולד באדר שני ונ"ל הטעם להיות הכישופים נעשים הכל ע"פ עתותי המזלות ביום פלוני ובשע' פלונית ואדר שני אין לו מזל והוא הנעשה ע"י ישראל המעברים השנים אין מזל לישראל. ע"כ נעשה עיבור כעין תכסיסי מלכות בשבעה וחמש' ושלשה. עיין ברש"י סנהדרין והענין הוא להורות עם בני ישראל המה כעין יוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו הלא הם כמו בוראים הזמן חדש שאין לו מזל ברקיע והנה ידוע משארז"ל שבאמת נתחייבו שונאיהם של ישראל באותו הדור וח"ו אין מקום להימלט מגזירת המן מה עשה המגיד מראשית אחרית הפועל ישועות בקרב הארץ הכניס בלב המן להפיל פור ובהשגחה עליונה נפל הפור על חדש אדר שני אשר מבלי מזל ובני ישראל המה הבוראים אותו וכיון שנפל הפור על החדש הזה אשר ישראל המה היוצרים יושבי נטעים היאך ס"ד לשום נברא בעולם לנגוע בהם ואדרבא נתעלו ונפל אז פחדם על כל העמים כביכול כעין פחד וכו' ונתבטל כישופי המן המנחש (שהי' מבחי' נחש הקדמוני כמ"ש מרן האריז"ל) כי הכישופים נעשים ע"פ הוראת שעות המזלות ואין מזל לישראל חדש הנעשה ע"י ישראל אין בו מזל ויצדק לפי"ז ג"כ בחדש הראשון וכו' הפול פור הוא הגורל לפני המן מי היה המפיל כיון שאינו מבואר במקרא ע"כ הכוונה ההוא דסתים היינו הפועל ישועות סיבב זה שנפל הפור לחדש שנים עשר הוא חדש אדר (ר"ל הוא הנק' בעצם אד"ר כי בשנת עיבור עיקר אד"ר הוא בשני כענין הנך רבוותא בגמ' שעשו סימנים אם דין הוא אדר ואם לית דין אדר ע"ש בסנהדרין והנה היוצר כל הוא אלקינו הוא אשר סיבב הישועה קודם הגזירה היינו אשר בהשגחתו נפל הפור על חדש הזה אשר ישראל המה היוצרים אותו ואין מזל לו ואיש לא עמד בפניהם כי נפל פחדם על כל העמים כביכול כעין פחד אלקי וזה ג"כ הנרצה ע"כ קראו לימים האל' פורי"ם ע"ש הפו"ר כי הפו"ר היה עיקר הישועה וכנ"ל: