בית יעקב על התורה, מקץ ל״ה

א

ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה וגו'. איתא ע"ז במדרש רבה (מקץ צ) רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר מן אני של בשר ודם את למד אני של הקב"ה, מה אני של בשר ודם שאמר פרעה הרשע ליוסף אני פרעה היה לו כל הכבוד הזה, לכשיבא אני של הקב"ה אני עשיתי ואני אשא עאכו"כ. הענין בזה הוא, שפרעה התפאר לנגד יוסף ואמר אני פרעה, היינו אף שנמצא בך חכמה ומבינות להבין החלום שלי ולפתרו, אבל עיקר הטובה שלי היא, והא ראיה שהתגלות החלום שהוא עיקר הטובה לא נתגלה לך רק לי, משמע שאני הוא בעל הטובה, ואני פרעה היינו שגדול אני ממך. ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו וגו', היינו מפני שנמצא בך מבינות יותר מכל העם להבין הטובה והיקרות מהחלום שלי, לכן תהיה לי למשנה גדול מכל העם, וכסא מלכותי יהיה גדול ממך (כמו שנתבאר במאמר הקודם). אמנם באמת הוא רק יוסף בעל הטובה, כי מה טובה היה לפרעה מזה שהחלום נתגלה רק לו, מאחר שלא ידע ולא הבין העומק ופתרון החלום. למשל, אם יהיה לאדם מפתח הפנימי ולא יהיה לו מפתח החיצון בהי ייעול לבא להטובה שנמצא בחדר הפנימי. וע"ז אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ו׳:ב׳) איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד וגו' ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו וגו' זה הבל וחלי רע הוא. נמצא שיוסף הצדיק שהבין הטובה שנמצא בהחלום, היה לו שליטה ליהנות מהטובה והוא בעליה. אכן גם הוא לא היה יכול לומר אני אני הוא, כי רק בהשי"ת נאמר (האזינו לב) ראו עתה כי אני אני הוא, לזה כשרצה להבינו לפרעה את פתרון החלום הוצרך להמלך בהשי"ת מחדש, ואף שהוא עצמו הבין כבר וכמו שאמר קודם הפתרון (מקץ מא) בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה. וכמו שנאמר במשרע"ה (תשא לג) ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני, היינו שהד"ת הם שלך ואתה מלמד תמיד ד"ת לעמך ישראל ומשימם בלבם. אבל משה רבינו מצדו לא היה יכול ללמד לישראל אם לא ימלך בהשי"ת מחדש, וכדכתיב (תשא לד) כתב לך את הדברים האלה וגו', היינו שרק לך אני נותן הד"ת ומבינם לך, אבל אם תרצה להבינם לאחר מוכרח אתה להמלך בי ולבא אצלי מחדש, כי רק השי"ת לבדו יוכל לומר אני אני הוא, שהכל בידו ואינו צריך להמלך בשום בריה בעולם:

ב

וזהו שאומר מאני של פרעה את למד אני של הקב"ה, מה אני שאמר פרעה הרשע ליוסף אני פרעה היה לו כל הכבוד הזה, היינו שפרעה אמר ליוסף אני הוא בעל הטובה ואתה הוא רק מבין הטובה ויודע אתה שהטובה הוא רק לי ולא לך, מ"מ היה לו כל הכבוד הזה. לכשיבא אני של הקב"ה, שהשי"ת יראה אז מלכותו, על אחת כמה וכמה יהיה לישראל כבוד גדול. כי באמת אין כח בשום בריה מצדה לפעול ולקנות, אכן חלק וקנין הבריאה הוא מה שיש לה מבינות שאין לה מצדה שום כח בפני עצמה, ורק שהשי"ת הוא אשר נתן לו כח לעשות חיל. לזה ישראל שמצמצמים את עצמם בעולם הזה, למאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דקב"ה (זוהר אמור צ:), ומכירים שכל כחם הוא רק מהשי"ת, זה הקנין ישאר להם לעולמי עד, אף לעתיד שיפתח השי"ת אורו ויראו כל עמי הארץ שבאמת לא היה כח בשום בריה לעשות שום פעולה מצדה, מ"מ יהיה להם התנשאות וגודל יקרות בלי גבול, מאחר שבעולם הזה נתנו מקום להגדיל כבוד שמים, שזה הוא כל קנין האדם בעולם הזה^קעבונתבאר בתפארת יוסף ערב יום כפור ד"ה אשריכם: מחמת שישראל מצידו מטהר עצמו עד מקום שידו מגעת, אף שיש לפעמים שנסתר ממנו אור השם יתברך. אבל בעת שעומד בבהירות, מטהר עצמו ומסלק ממנו כל הנאת עוה"ז, ממילא שורת הדין שינחיל להם השי"ת הטהרה מצידו, אשר הוא בקביעות, כי מחמת שישראל מצידו מכין לבו שישכין השי"ת שכינתו אצלו. וכעין דאיתא בזוה"ק (אמור צ':) דמאיך גרמיה למישרא עליה גאותא דקוב"ה. וכעין דאיתא בש"ס (ברכות ז') על הפסוק ונפלינו אני ועמך ביקש שלא תשרה שכינה רק על ישראל, והיינו שישראל מצידו מברר עצמו ומכין עצמו להיות כלי להשראת שכינתו אצלו, ממילא שורת הדין הוא שישכון השם יתברך אצל ישראל.. אכן העכו"ם שמצדם אינם מצמצמים את עצמם ליתן מקום להשי"ת ולהרבות כבוד שמים בעולם הזה, רק שנראה להם שהם מצדם יש להם כח לפעול ולקנות הון, לכשיבא אני של הקב"ה, שהשי"ת יראה שאני אני הוא, אזי יכלו לגמרי ולא ישאר מהם שארית בעולם: