בית יעקב על התורה, בראשית י״ז

א

איתא בזוה"ק (תולדות דף קמה.) פיה פתחה בחכמה דא ב' דבראשית ותורת חסד על לשונה (משלי ל״א:כ״ו) דא אברהם דביה ברא עלמא וביה משתעי תדיר. ב' סתום מהאי גיסא ופתוח מהאי גיסא וכו' ואיהו אכסדרה לקבלא ובג"כ קיימא ברישא דאורייתא. ואיתא בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל (פ' בראשית) מפני מה נברא העולם בב' שהיא כמו אכסדרה שמוקף באור מג' צדדים ורוח צפונית פתוחה, כמו העולם, דאיתא בגמ' (ב"ב כה:) עולם הזה סתומה מג' רוחות ורוח צפון אינה מסובבת, היינו כי בג' רוחות המסובבין שם האור מפורש ורוח צפון גלוי, ולרוח הזה האומות מתפשטין עצמם בכל כחם. וישראל מקבלין מרוח צפון כל הצמצומים, ולכן כל העבודות היו בצפון, כדכתיב (ויקרא א׳:י״א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. וכתיב (קרח יח) ועבד הלוי הוא ואיתא על זה בזוה"ק (קרח קעח:) ואפילו ההוא סטרא דצפון דאשתאר חסר בעלמא כד ברא קוב"ה עלמא ליואה בארונא אשלים לכולא, היינו שע"י עבודה מאירין החשך שיש ברוח צפון^נטכמבואר בבית יעקב ויקרא פרשת ויקרא אות לה ד"ה וזה: ביאר בזה כ"ק אאמו"ר הגה"ק זללה"ה כי העולם הזה דומה לאכסדרה שמוקפת משלש רוחות ורוח צפונית אינה מסובבת כדאיתא (ב"ב כה.) רוח צפונית הוא סטרא דשמאלא והוא הפתח אשר על ידו עבודת ישראל יסובבו אף סטרא שמאלא כדאיתא בזוה"ק (במדבר קעח:) וכו'. וזה שאומר לשם מי שאמר והיה העולם לימינא ולשמאלא שכן הציב השי"ת שסטר צפון יושלם ע"י עבודת ישראל וקרבנותיהן.. ולעתיד תהיה הגאולה מצפון, כדאיתא בהאר"י הק' ז"ל (בלקוטי תורה ישעיה) על פסוק ולא בכסף תגאלו (ישעיהו נ״ב:ג׳) אלא מסטרא דזהב מרומז על צפון. וכן כתיב (ישעיה מג) אומר לצפון תני, ואיתא בזוה"ק (שלח קעג:) לזמנא דאתי קרי קוב"ה לצפון ויימא ליה בך יהבת כל טיבו וכל אגר טבא לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא. והיינו לעתיד כשיפתח הש"י את האור יהיו רואין שברוח צפון יש יקרות גדול. ומהאות ב' יֵעָשֶה ם' סתומה מפסוק (ישעיה ט) לםרבה המשרה, ויאיר מאד האור שברוח צפון. וכן הוא בירושלמי (מגילה פ"א הי"א) לכשיתעוררו כו' שהן נתונים בצפון ויבואו ויבנו ביהמ"ק שהוא נתון בדרום, וכן איתא בגמ' (זבחים קטז:) ההוא בקיבוץ גליות הוא דכתיב^סנתבאר בתפארת החנוכי על זהר פ' קרח (דף קעח:) ד"ה ובג"כ: והעניין, שראשית ומקור בריאת העולם הוא בחסד, כדכתיב (תהילים פ״ט:ג׳) כי אמרתי עולם חסד יבנה. אכן הסתעפות מדת החסד ראשית התלבשותו הוא במדת הגבורה כמו שנתבאר לעיל. אכן מצד התלבשות מדת הגבורה עד קצה האחרון, מסתעף התלבשות לבוש שנדמה לעיני האדם שהוא רע לגמרי, וזה נקרא סטר שמאלא שאינו נגמר. וזה דאיתא במס' ב"ב (כה:) עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת, שעוד לא נראה תכלית הטוב הנמצא בלבוש הזה, אכן ע"י עבודה בצימצומים כנ"ל יושלם גם לבוש הזה, שנתברר הטוב הנמצא גם בזה הלבוש. עד שיוגמר הבירור לעתיד, אז יתגלה שהטוב היותר מעולה יש רק בלבוש הזה וכו'. וכדאיתא בזוה"ק (שלח קעג:) אומר לצפון תני וכו' בך יהבית כל טיבו וכל אגר טב. עיי"ש כל העניין.: