בית יעקב על התורה, בראשית ט׳

א

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. איתא בזוה"ק (בא לט:) (והובא ברש"י כאן ומקורו בתנחומא כת"י) לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, אלא משום דכתיב (תהילים קא) כח מעשיו. הענין בזה, כי עיקר בריאת עולם הוא לכבודו, ועיקר התגלות כבוד שמים הוא רק על ידי ישראל המקיימין את התורה והמצות. כי באמת האור הראשון גנזו השי"ת, ואיתא בזוה"ק (בראשית מז.) ובמה יזכי ליה לבר נש לההוא נהורא באורייתא, היינו כדאיתא בזוה"ק (שמות טו:) שהשי"ת גנז את האור בתורה, רק על ידי שישראל עוסקין בתורה נתגלה להם בכל זמן קצת מן האור הראשון. וזה שמקשה ר' יצחק לא על התורה לבד, רק על בריאת האור, שלא היה צריך להתחיל רק מהזמן שנאמר החודש הזה לכם, שאז מתחיל להתגלות התורה, שממנה בא כבוד שמים על ידי שישראל עוסקים בה, וכן האדם היה צריך להולד בדעה שלימה כדי שיהיה ממנו כבוד שמים. ומתרץ, משום כח מעשיו הגיד לעמו, והיינו שהתורה מלמדת להאדם שאפילו בעוד שאין לבו מזוכך ואין אור התורה מאיר לו עדיין, על כל זה יכול לקרב לו הישועה ולעורר קצת ישועה ואור ע"י פעולותיו ועבודתו^מדולקמן פרשת מקץ אות ה ד"ה ולהבין מסביר התרוץ באופן אחר קצת: לתת להם נחלת גוים, שהוא דבר הלמד מסופו, שכשיברר את עצמו יתן לו השי"ת חלק אף בבההתחלה. כדוגמת הפתילה אשר תמשך אחר השמן, שמתברר שאף הפתילה מלאה אור. כן ישראל נמשלו לפתילה וכו'. שאם הפתילה, היינו ישראל, ימשכו אחר השמן, יתברר שיש להם חלק אף למעלה מהדעת והתפיסה שלהם, מה שהיה קודם זה שעוד לא היה בהם דעת אז. אבל אם היו נבראים עם דעה שלמה, אזי לא היה להם חלק רק מן אז והלאה רק כפי השגתם. שאני עתה, שהציב השם יתברך שהבריאה נבראת מתחלה בלא דעת ובהתפשטות. ואח"ז מברר את עצמו אזי יקנה גם התפשטות ויש בזה גודל יקרות.:

ב

ואף על פי שבאם האדם מקבל הטובה והחמדה הנמצאים בעולם הזה קודם הזמן שהשי"ת מאיר לו ונותן לו הטובה אז הוא מחשיך שכל האדם ומטריד דעתו, מכל מקום לאדם טוב מטעימין לו מפרי מעשיו בעולם הזה, כדאיתא בגמ' (קדושין מא.) מפני שכל חמדות וטובות עולם הזה הם לסייע לו לעבודתו יתברך. וכדאיתא בגמ' (ברכות נז.) יין יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו וכו' תני ת"ח לעולם טוב. היינו אפילו קודם שהאיר לו השי"ת והאדם עדין בחושך, על כל זה מי שלבו סוער בקרבו ומצפה לישועה, נמצא בלבו עצות שאפילו טובות עולם הזה יסייעו לו לעבודת השי"ת. וכמו דאיתא בזוה"ק (ויצא קנו:) לאו דודאים אולידו לה לרחל אלא קוב"ה גלגל מלה על ידי דאינון דודאים וכו' ומצינו בזוה"ק (ויצא קנז:) דאלין מסייעין לאולדא. והענין בזה, כי באם היתה רחל עקרה גמורה לא היו הדודאים מועילים לה כלום. וכן בכאן, זה האיש שאינו עתיד להוושע כלל אין בלבו שום תשוקה להישועה, ולא נמצא אצלו צעקה, אבל זה האיש שעתיד השי"ת להושיע לו אפילו קודם הזמן הוא מצפה מאד לישועה ולבו סוער בקרבו ומקרב אצלו הישועה. והשי"ת מאיר לו אז משם אקי"ק כדאיתא בזוה"ק (אחרי סה:) אנא זמין לאולדא, כי בעת שהאדם הולך בד"ת אז מאיר לו השי"ת משם הוי', כי שמש מאיר משם הוי' וירח משם אקי"ק, כדאיתא בזוה"ק (לך לך פו.) ובגין דאיהו תתאה דלא נהיר ההוא רקיע דעלייהו אתחבר ביה. וזה האדם שעדיין הד"ת אין מאירין לו ולבו סוער בקרבו ומצפה לישועה, מורה שהשי"ת מאיר לו משם אקי"ק, שמאיר לו ממה שיהיה לעתיד. כן הוא בכלל ישראל, וכן בכל פרט גם כן, קודם שמאיר לו חלקו בד"ת נמצאין אצלו את המדרגות של חושך ותהו וגו' וחמש מדרגות של אור כמו שנתבאר במאמר אחר: