אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קכ״ט

א

הא למדת דיש שאלה להקדש ואפי' למפרע היכא שכבר נהנה ממנו כ"ש שישאל עליו קודם שנהנה ממנו. וא"ת והא דאתינן עלה שהיה בדעתו ליחד זה הספר כדי שילמדו בו או אלו מעות לצדקה. נמצא כשאמר הרי הם הקדש זהו הקדש טעות ואפילו שאלה [לא] יצטרך. לא היא דהיכי דמי דהוי הקדש טעות כגון שהיה סבור שהוא חפץ זה והקדישו ונמצא חפץ אחר כגון שור שחור ונמצא לבן. אבל הכא דעתו על ספר זה ועל אלו המעות ובלבו היה שילמדו בספר והמעות יהיו לצדקה ובפה אמר שיהו הקדש ולא יהו ראויים לא ספר ללמוד בו ולא מעות לצדקה הילכך הוו להו דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים הילכך חל עלייהו ההקדש וצריך שאלה. והרב ר' אליעזר זצ"ל שצוה לננוז הספר ולא אמר למקדיש לישאל עליו. שמא מת המקדיש או הלך למדינת הים:

ב

[שם ע"ב]
מתני' אלו דברים אסורין למכור לגוים אצטרובילין ובנות שוח [ופטוטרות]. ובגמרא מפרש להו (בפרוטרוטות) ולבונה ותרנגול לבן. ר' יהודה אומ' מוכר לו תרנגול לבן בין התרנגולין. ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע אצבעו ומוכרו לו לפי שאין מקריבין חסר לע"ז. ושאר כל הדברים סתמן מותר פירושן אסור. בגמ' מפרש. [ור"מ אומר] אף דקל טב חצב ונקלבם אסור למכור לגוים:

ג

[דף י"ד ע"א]
[לבונה] אמר רב יצחק אמר רשב"ל לבונה זכה. תנא מכולן מוכרין להם חבילה. וכמה הוא חבילה פי' ר' יהודה בן בתירה אין חבילה פחות משלשה מנין משקל שלשה מנין דהא ודאי לסחורה מיכוין למיהדר לזבונה. וליחוש דילמא אזיל ומזבין לאחריני ומקטרי. אמר אביי אלפני עור מיפקדינן אלפני דלפני לא מיפקדינן: