א
וכבר היה מעשה בהרב ר' אליעזר בר יצחק זצ"ל מפרגא שמצא בארץ רוסיאה ספר אחד שהיה כתוב עליו פלוני נתן ספר זה להקדש וצוה לשומרו שאסור ללמוד בו דהקדש אסור בהנאה ולא אפשר ליה בפדיון. דהמקדיש מטלטלין בזמן הזה אין להם תקנה רק הקרקעות יש להם תקנה בפדיון כדפי' ר"ת זצ"ל הכא בשמעתין. מיהו היכא שהיה דעתו ליחד ספריו לצורך שילמדו בהם או שרצה ליחד ממונו לצדקה ואמר אני נותן ספר זה להקדש או ממון זה להקדש. וכשראה שנאסר הספר או הממון וטעונים גניזה מצטער. או אפי' אין אנו רואין שמצטער פותחין לו בחרטה ואומרים לו אילו היית יודע שבדיבור זה שאמרת הרי הם הקדש נאסרים וטעונים גניזה היית אומר בלשון הזה הרי הם הקדש. וכשהוא אומר לאו מתירין לו מיד ואומרים לו שייחד אותם למה שהוא רוצה ואל יאמר בלשון (הקודש) . וקיימא לן דיש שאלה להקדש כההיא דפ' יש נוחלין אמר מר מה (להן) ראשי המטות אף כאן ראשי המטות למאי הילכתא אמר רב ששת לומ' דיש שאלה בהקדש. ולב"ש דאמר אין שאלה בהקדש דתנן ב"ש אומרי' הקדש טעות הקדש וב"ה אומרים אינו הקדש. האי זה זה מאי עביד ליה וכו'. ופי' רבינו שמואל זצ"ל שיש שאלה בהקדש כמו שיש שאלה בנדרים דבנדרים כתיב לא יחל דברו וה"ה לכל הקדשות שאם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת הולך אצל חכם להתיר לו הקדישו וימצא לו פתח של חרטה ועוקר את ההקדש מעיקרו ועבדינן כהקדש טעות ואיגלאי מילתא למפרע דלא הוי הקדש מעולם ונפטר מכרת. וה"ה לכל דבר הקדוש במוצא שפתיו כגון תרומה ומעשרות דאי בעי מיתשיל עלייהו וחוזרין לטיבלן כדאמרי' בנדרים שילהי פ' הנודר מן הירק. ולב"ש דאמרי אין שאלה בשום הקדש בעולם דאפי' כשימצא לו החכם פתח של חרטה אינו יכול להתירו. דאע"ג דהחכם עוקר את הנדר מעיקרו ועושהו נדר של טעות אפי' הכי גבי הקדש לא אמרו ב"ש הכי. דאפי' כשנעשה ההקדש בטעות [הידוע] למקדיש חשבינן ליה כהקדש גמור כ"ש היכא דהוקדש בלא טעות שלא יועיל פתח החרטה שימצא לו החכם להתירו. דתנן ב"ש כו' תחילה פ' הו' במסכת נזיר הקדש טעות כדמפ' התם שור (שור) שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן ב"ש אומרים הקדש וב"ה אומרים אינו הקדש ואמרי' בגמ' מאי טעמייהו דב"ש ילפי תחילת הקדש מסוף הקדש מאי תמורה אפי' בטעות אף הקדש אפי' בטעות. וב"ה ה"מ תמורה אבל [אחותי] הקדש לא מחתינן. הקדש טעות הקדש. וכיון דסבירא ליה דהוי הקדש אפי' בטעות כ"ש דכל הקדש שהוקדש בלא טעות כגון שור זה הקדש דלא יוכל החכם לעשותו חולין ע"י שום חרטה דחכם נמי הקדש טעות משוי ליה. והקדש שטעותו ידוע למקדיש [לב"ה] אפי' שאלה אין צריך שהרי הוא עצמו יודע שלא נתכוון להקדיש את זה (כב"ה) וכיון דחשבי ליה ב"ש הקדש גמור אלמא לית להו שאלה כהקדש שהחכם לא יובל להתירו ע"י שיעשה אותו הקדש טעות. וב"ה אומרים אין הקדש טעות הקדש ואפילו שאילת חכם אין צריך עכ"ל:
הסבר על זכויות יוצרים
אור זרוע
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.