אוהב ישראל, וירא ד׳

א

ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק וגו'. הנה הקדושים קדמונינו ז"ל. אמרו שאאע"ה הי' בסוד נשמה לנשמה לכל העולמות. ומקור ושורש נשמתו הי' מחכמה עילאה קדישא כביכול. וכן אי' בזוה"ק. אברהם הוא אותיות. אב"ר. מ"ה. והוא מספר רחם שהוא מקור הרחמים. והחסדים בסוד שם הקדוש ע"ב שהוא הוי"ה במילוי יודי"ן. ושרה אמנו ע"ה היתה בסוד נשמה לכל העולמות. ואיהי בסוד שם הק' ס"ג והוא בסוד עלמא דבינה כביכול דבמקורו הוא כולו חסד ורחמים אך דמינה דינין מתערין ואיהו סוד שם הק' אלהים וזהו. ש'. מן שרה. עולה כמנין אלהי"ם במילואו. ואות. ר'. עולה כמנין אלהי"ם בריבוע. ואות. ה' הוא. ה' אותיו' אלהי"ם. ויצחק אע"ה סוד שורש נשמתו בא מעלמא דבינה. ויצחק הוא בסוד נפש של כל העולמות. דאיהו שם הק' ב"ן. דאיהו סוד הנפש של כל העולמות. אבי"ע. וד' פעמים ב"ן עולה ר"ח מנין יצח"ק. ויעקב אע"ה הי' בסוד רוח של כל העולמות. ואיהו סוד אוי"ר מג' אמות שהם אמ"ש. ר"ת. אויר. מים. א"ש. ואיהו בסוד רוח האדם העולה למעלה. ועוד אמרו קדמונינו ז"ל שיצחק אע"ה באה נשמתו מעלמא דנוק' ולא הי' ראוי להוליד עד העקידה שאז ניתן לו נשמה מעלמא דדכורא. והיינו כי סוד שורש נשמתו הי' מעלמא דבינה והי' מדתו מדת הפחד והגבורה. ולא הי' ראוי להוליד עד העקידה כי אז ע"י מס"נ להשי"ת בלב תמים וע"י עבודת הקודש של אאע"ה שרצונו הי' להמתיקו ויוכלל בימין סוד חסד לאברהם. ועי"ז המשיך אליו נשמה מעלמ' דדכורא כביכול סוד ד' יודי"ן משם ע"ב הק'. וד' יודין. מספרן מ"ם ועם ר"ח מנין יצח"ק עולה רמ"ח שהוא רַחֵם ולזה הי' מאז והלאה ראוי להוליד. וזהו ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי. כידוע דרחז"ל על שם. יצח"ק. היינו יו"ד מורה על יו"ד נסיונות שנתנסה אאע"ה. צ'. מורה על שהיתה שרה בת תשעים שנה כשילדתו. ח'. מורה על שנימול לשמונה ימים. ק' מורה על אברהם שהי' בעת לידת יצחק בן מאה שנה. והנה עד העקידה לא נשלמו עדיין היו"ד נסיונות. וזהו צחוק עשה לי אלהים. אבל כל השומע יצחק לי. היינו בשעת העקידה שנשלמו אז היו"ד נסיונות. וגם נמשך לו בסוד ד' יודי"ן דע"ב. מספר ל"י ואז נכלל בימין ג"כ סוד החסד והרחמים. וכנ"ל. וזהו סוד וילכו שניהם יחדו שהיו שניהם כלולים זה בזה. והנה סוד שורש נשמתו של אאע"ה הוא מבחי' נוצר חסד שהוא מזלא עילאה קדישא סוד. ג'. הויו"ת. עולים מנין. ע"ח. גימ'. מזל"א. וכל ימיו הי' עבודתו עבודת הקודש להמשיך ולהשפיע מבחינתו שהוא חסד לכל העולמות ולהמתיק את הדינין. וזהו ויעש אברהם משתה גדול היינו משתה ושמחה וחדוה. ביום. הוא לשון בהירות ואור. הגמ"ל. גימ' מזל"א. היינו כשהמשיך מבחינתו ומדתו הוא מזל"א עילאה קדישא למדת יצחק והמתיקו וכללו במדתו. והמשכיל יבין כ"ז:

ב

או יאמר הגמל את יצחק. כי החסד המתפשט למטה כביכול. הוא בשוה לרעים ולטובים. ואם הי' מתפשט מעצמו למטה כביכול אז הי' נעשה כביכול בסוד סיגי כסף סוד מותר הבריאה. ויש בו פסולת כביכול ומדתו של יצחק הוא גומל חסדים טובים שלא יתפשטו יותר מדאי. כי גומל הוא לשון הפרשה היינו שמפריש וגומל החסדים להיותם טובים אהובי' ומתוקים. וזהו שעשה אברהם שמחה וחדוה לכל העולמות. ביום הגמ"ל. הוא לשון הפרשה. את יצחק היינו עם יצחק וכנ"ל. והמשכיל יבין: