אוהב ישראל, וירא ג׳

א

וה' פקד את שרה וגו'. מדרש הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים גו' אלא דברים שאמרת לאברהם בהשמים. ולכאורה תמוה. מה בא הכתוב להשמיענו שה' פקד את שרה כאשר אמר. דודאי הקב"ה מקיים דברו ההוא אמר ולא יעשה כו'. וכי בן אדם הוא ויתנחם. והלא אחז"ל כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר. אכן הענין כך הוא שיש חילוק בין פקידה לזכירה. דאי' בזוה"ק דפקידה הוא לנוקבא. וזכירה הוא לדכורא. דהלשון פקידה הוא על איזה דבר שמקבל מאיזה בחי' הקודם לו. ושורש הדבר הוא דודאי כל ההבטחות שהבטיח השי"ת לישראל אנו בטוחים שיקיים אותם לנו ולא יפול מדבריו ארצה ח"ו. רק ישפיע לנו כל הטובות והברכות כדרכו להיטיב אך כשהשי"ת מבטיח לעשות איזה דבר טובה. אז ודאי כשהטובה קשורה אצלו בכח אין חילוק בין עבר להוה ועתיד אך אצל המקבלים הדבר ההוא אז צריכים להוציא דבר זה מכח אל הפועל להביא אותו אל ההתגלות שיהא במהרה כי כשהוא עדיין נעלם במחשבה הוא באיתכסייא והוא בעלמא דאתי העתיד להתגלות לנו אך לע"ע עדיין הדבר בהעלם. והמשכת דבר ההוא מן העתיד אל ההוה הוא באמונה ר"ל כיון שהצדיק מאמין בדבר שבודאי יקיים השי"ת הבטחתו ומצפה ומייחל ומחכה בכל עת ובכל שעה שיבוא הדבר ומתלהב בלבו שיתקיים הדבר ההוא. אז אותו תשוקה והתלהבות והצפוי של הצדיק הבא ע"י האמונה לבוא אותו הדבר מחבר המחשבה העליונה של ההבטחה וממשיכו להאמונה וזהו פי' הפסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים. ר"ל שדיבור של הבטחה טובה כשהוא עדיין ברוחניות הוא באתכסייא ועומד בשמים. אך ע"י שלדור ודור אמונתך. ר"ל ע"י האמונה כוננת ארץ. ר"ל עשית ותקנת כלי ונוק' להתגלות הדבר. ומצינו באברהם אמירה ודיבור אמירה הוא בחשאי כ"ז שהוא בדקות באתכסייא. ודיבור הוא באתגלייא וז"ש רש"י ז"ל במתק לשונו. כאשר אמר בהריון. ר"ל שהיו אצל שרה ב' דברים. הריון. היינו כשהי' הדבר עדיין במחשבה באתכסייא להמשיך רק הריון. שהוא ג"כ באתכסייא. וזהו בחי' אמירה בחשאי. אבל ויעש ה' לשרה. ר"ל. תיקנה ועשאה כלי לקבל הדבר ויבוא להתגלות וזהו בחי' דיבור ומזה בא הלידה. והבן כ"ז: