אוהב ישראל, בשלח ו׳

א

וישב הים לפנות בקר לאיתנו וגו'. ואחז"ל לתנאו הראשון. שהתנה הקב"ה עם הים בעת שבראו שיתבקע מפני ב"י. והקשה האוה"ח הק' ז"ל. הלא זה אינו מקום קיום התנאי שאז שבו המים לתקפם לילך כדרכם הטבעי. ועיקר התנאי היה שיקרע לפני ב"י וילכו בתוכו ביבשה. ומהראוי הי' לרמז קיום התנאי אצל הבקיעה עוד הקשה מהו גודל הנס והפלא שנתבקע לפני כללות ישראל. והלא מצינו כמה פעמים שנתבקעו המים ונפלגו ליחידי סגולה. וכגון רפב"י וגינאי והנלוה אליו. עיי"ש ע"כ קושיות האוה"ח ז"ל:

ב

עוד צריך להבין ולדעת מהו זה שכתבה התוה"ק ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים גו' חומה גו'. אחר שכבר כתוב לפני זה ששבו המים להילוכן כדרכן ויכסו לכל חיל פרעה גו' לא נשאר בהם עד אחד. ומה גם שכבר הודיעה לנו תוה"ק כ"ז מקודם. גם לכאורה אינו מובן מה שכתבה תוה"ק בסוף השירה כי בא סוס פרעה גו' ובני ישראל הלכו ביבשה גו'. כי כבר כתוב הכל לפני זה:

ג

אכן י"ל בהעיר לב דהנה קריעת י"ס היה כמין קשת ובאותו צד שנכנסו בו בנ"י משפת הים. באותו צד עצמו יצאו ג"כ מן הים רק שנקרע להם כמין קשת וכאשר נכנסו ב"י בתוך הים נבקעו המים ונצבו כמו נד עד שנכנסו כולם. וגם פרעה וחילו הבאים אחריהם בים היו קרובים להם ממש בתוך בקיעת הים. ואז כשהיו ישראל וגם המצרים בעת וזמן אחד בתוך הים. והיה עליהם קיטרוג גדול כמאחז"ל מה נשתנו אלו מאלו.. ועכ"ז התחיל הים להשיב את מימיו על המצריים ויכסו מים צריהם ולפני ב"י נבקע הים ונקרע להלן עד שיצאו מתוך הים לחוץ. וזה היה עיקר הנס והתנאי עמו במעב"ר. היינו שבאותו העת וזמן עצמו שישובו המים על המצריים יהיה נבקע ונקרע לפני ב"י וילכו בתוכו ביבשה. וזה היה לפנות בוקר אשר היו כולם כאחד ישראל והמצריים אז בתוך הים זא"ז ממש. ולכך כתיב כאן זה הרמז לאיתנו היינו לתנאו. מפני שזהו עיקר התנאי ולזה הודיענו תוה"ק פעם שנית היינו שבעת ששבו המים על המצריים באותו רגע עצמו היה בבקיעתו לפני ב"י. וזהו פי' הפסוק כי בא סוס פרעה גו' היינו באותו העת ממש כאשר בא סוס פרעה גו' בתוך הים והשיב הים עליהם את מימיו. אז ובני ישראל הלכו ביבשה. וכנ"ל. כדי שיוכלו לצאת חוצה על שפתו. וזה היה עיקר הנס. וסוד הדבר כי ענין קי"ס היה בסוד גבורה שבחסד ונבדלו ונפרדו הגבורות להמצריים לבדם. והחסדים לישראל לבדם. והבן כ"ז היטב: