אוהב ישראל, בשלח ה׳

א

ופרעה הקריב וגו' אין קברים וגו' ונעבדה את מצרים וגו'. והנה לכאורה הם דברים זרים מאוד אינם ראוים למי שאמרם וחלילה שיצאו דברים כאלו מפי קדושים בנ"י עם ה' בני אל חי:

ב

אכן בהעיר לב י"ל. דכוונו לדבר טוב ונפלא והוא דהנה בנ"י כשראו שהם במיצר גדול וצריכים לרחמים מרובים ולעשות להם נסים גדולים. א' שינצלו מאויביהם ומכל צרותיהם וילכו בתוך הים בשלום. וגם שיעשה השי"ת נקמה בשונאיהם. והבינו בעצמם שאינם אז כדאי לנסים גדולים כאלו. ואין להם במה לעבוד את ה' ביתר שאת על כל הטוב אשר יעשה עמהם. כי האהבה והיראה שהיה להם אז זוטרתי הוא לגבי כל הטובות הללו שהם צריכים שיגמול עמהם הש"י. והשיגו בשכלם שלא יצוייר להם שום עבודה שיספיק להיות כגמול ע"כ החסד והטוב והרחמים מאת הש"י עליהם. זולת מס"נ להש"י באמת ובתמים על קדושת שמו ית' וית'. והם שיערו בעצמם שעדיין לא הגיעו למדריגה זו ולהכח הזה שיוכלו לעבוד את הש"י במס"נ באמת. לכך ויראו מאוד כי חשבו בלבם שח"ו בין כך ובין כך אבדה תקותם והם בסכנה גדולה. לכך הוקשה להם פרידתם ממצרים. מפני שבמצרי' הי' קל להם לעבוד את הש"י בעבודה לפי ערכם וכוחם. ולא הוצרכו להמית נפשם. כי לא היה להם אז נסים גדולים כ"כ. משא"כ לעת הזאת שהם בצרה גדולה ודוחק רב מכל ד' רוחותיהם. כמאחז"ל השונא מאחריהם ונחשים ועקרבים משני צדדיהם ולפניהם הים סוף. ולא היה להם שום בית מנוס ע"פ הטבע ולכן הם מוכרחים לשנות את טבעם ג"כ ולעבוד את הש"י במס"נ באמת בלב שלם כדי שיזכו לעשות להם איזה נס ופלא גדול:

ג

וז"ש מה זאת גו' להוציאנו ממצרים גו' חדל ממנו ונעבדה את מצרים. ר"ל שנעבוד את הש"י. את מצרים. עם מצרים. היינו עם הטוב שהיה לנו במצרים ולעומת זה היה כח וסיפוק בידינו לעבוד את ה' כי טוב לנו עבוד את מצרים. ר"ל לעבוד את ה'. בבחי' שהיה לנו במצרים שהוא עבודה קלה לפי ערכינו. ממותנו במדבר. היינו משנהי' במדבר ונהי' צריכין להמית עצמינו ולעבוד את הש"י במס"נ בלב שלם. וזה אין כח וסיפוק בידינו עדיין ועל זה השיב להם מרע"ה אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה'. ר"ל שפייס אותם. ורמז להם שבודאי יעזור להם הש"י שיבואו למדריגה זו של מס"נ באמת ובתמים. וכן היה באמת. שקפץ נחשון בן עמינדב נשיא משבט יהודה לתוך הים בראשונה. והיתה יהודה לקדשו. ואז היה קידוש שמו ית' ביותר. ועי"ז נצולו. והבן: