אבודרהם, הלכות ברכות, השער השלישי; שהכל

א

השער השלישי לבאר הדברים שמברכין עליהם שהכל

ב

ראיתי להקדים ברכה זו לשאר ברכות שמברכין על האוכלין ועל המשקין מאחר שכתבנו ברכת הלחם וברכת מיני מזונות שהם זנין מפני שברכת שהכל היא חשוב לפי שהיא כללית דק"ל בפ' כיצד מברכין כר' יוחנן שאמר שאפי' על הפת שהוא מבחר המאכלים אם טעה או שכח ובירך עליו שהכל יצא. ואפי' אמר בריך רחמנא מלכא דעלמ' מאריה דהאי פתא יצא. ודוק' בדאיעבד אבל לא לכתחלה.

ג

נקוט האי כללא בידך כל שתחלתו שהכל סופו בורא נפשות רבות. כל דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמה וחיה ועוף ודגים וחלב וחמאה וגבינה וביצים ומלח ודבש דבורי' וכן יין שהחמיץ וחומץ ופת שעפשה ותבשיל שעברה צורתו ונובלות שהם פגים וארבא טוהר וזומית שהיא שלמורייא בלעז וכמהין ופטריות ודבש תמרים ודבש תאנים שהם זיעא בעלמ' מבר' עליהם תחלה שהכל.

ד

והקשה ה"ר אשר מלוניל למה בכל הברכות מברכין בורא ובזו נהיה, יאמ' גם כן בזו שהכל ברא. ותירץ כיון שתקנו מטבע ברכה זו על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בעלי חיים והיוצא מהן אין לומ' בהם בורא שעיקר בריאתם לא לכך היתה וראיה לדבר אדם הראשון שלא הותר לו בשר באכיל' ועוד כיון שתקנו מטבע זה על יין שהחמיץ וחומץ ופת שעפשה ותבשיל שעברה צורתו ונובלות שכל אלו אינן תקון הבריאה אלא השחתה והפסדת הבריא' אין לומ' בהם בורא ולפיכך תקנו לומ' נהיה ולא תקנו לומ' היה והמשכיל יבין ע"כ.

ה

ולבסוף מברך בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי. כלומ' ברא הנפשות וכל מה שהם חסרות על כל שאר הדברים שברא בעולם שלא היו הנפשות חסרות מהם כל כך אם לא בראם שאינם אלא להתענג בהם נפש כל חי. ובתלמודא דידן אינו מזכיר בה חתימ' אבל בירושלמי חותם בה בא"י חי העולמים. וכן חותם בה בסדר רבינו סעדיה. וכן היה נוהג הרא"ש.

ו

יין תפוחים ויין רמונים ויין תותים ושכר שעורים ושכר תמרים ושמרי יין אפי' יש בהם טעם יין מברכין עליהם שהכל. ודוקא אם נתן על השמרים ג' מדות של מים והוציא פחות מד' אבל אם הוציא ד' הרי זה יין מזוג ומברכין עליו בפ"ה. השותה מים לצמאו מברך שהכל. ואם שתהו ללא צורך כגון דחנקיה אומצא אינו מברך כלום מפני שאינו נהנה משתיה כזאת.

ז

הסוכר כתב בה"ג ב"פ העץ. והרמב"ם ז"ל כת' קנים המתוקים שסוחטין אותם ומבשלין מימיהם עד שיקפו וידמו למלח כתבו הגאונים שמברך עליהם ב"פ האדמה וי"א ב"פ העץ וכן אומ' שהמוצץ אותם קנים מברך ב"פ האדמה ואני אומ' שאין זה פרי ואין מברכין אלא שהכל, לא יהיה דבש אלו הקני' שנשתנה על ידי האור גדול מדבש תמרים שלא נשתנה ע"י האור ומברכין עליו שהכל ע"כ.

ח

קמח של חטים שאין דרך העולם לאכלו מברך עליו שהכל. ואם היה הקמח מחטים של קליות שהוא ראוי לאכילה מברך עליו ב"פ. האדמה קמח של שעורים אפי' קליות מברך עליו שהכל. וכבר אמרנו בכלל המוציא שקמח של פירות וקטניות אם עשו ממנו פת או בשלוהו בקדרה מברך עליו שהכל.

ט

כל מיני פירות מברכין על משקה היוצא מהן שהכל חוץ מן היוצא מן הענבים ומן הזתים. ואם בשל הפרי ונכנס טעם הפרי במים כהרשב"א שמברך עליו שהכל והרא"ש כת' ב"פ העץ.

י

כל פירות וקטניות שהם טובים חיים ומבושלים כגון ערמונים וחבושים וחזרת ופולים לחים מברכין עליהם לאחר שנתבשלו ברכתם הראויה להם קודם בישול. אבל דלועים וכרוב ולפתות ותומי וכרתי ושלקות וכיוצא בהם שהם טובים מבושלים יותר מחיים כשהן חיים מברכין עליהם שהכל וכשהם מבושלים דאשתנו לעילויא ב"פ האדמה. כת' הראב"ד כמדומה לי שיבתא ושבלילתא וכמונא וכוסברתא שהכל והכי אמ' בה"ג וטעמא דידיה דכל הני לטעמא עבידי ולא לאכילה, שיבתא הוא שאנו קורין אניס ובלשון ערבי שבת, שבלילתא הוא שאנו קורין פניג', כמונא כמשמעו, כוסברתא אליינדרא עכ"ד.

יא

כל דבר שאין האילן נטוע מחמתו ואין בני אדם מעלין על דעתם לנטעו על דעת כן אינו חשוב פרי כגון קורא שסביב הדקל שהוא נאכל בעודו רך וסופו להתקשות. וכן לולבי גפנים וכיוצא בהם דלא נטעי להו אדעתא דהכי אינם פרי וסופן להתקשות מברך עליהם שהכל. שקדים רכים שאוכלין אותם בקליפתם החיצונה מברך עליהם שהכל שהרי אינם פרי ולא נטעי להו אדעתא דהכי וסופן להתקשות. שקדים המרים שאינן ראויים לאכילה בגודלן אינו מברך עליהם כלו. אבל בקוטנן שאוכלין קליפתן יש אומרים שמברך עליהם ב"פ העץ וי"א שהכל שאין נוטעין האילן על דעת לאכול הקליפה בקוטנן אלא על דעת השקדים לרפואה. וכת' הרא"ש שאם מתק אותם בגודלן על ידי מים או דברים אחרים מברך עליהם ב"פ העץ כמו אם היו מתוקים מתחלת ברייתן.

יב

כל אילני סרק שמוציאין פרי כגון גרעיני ההדס הנקראים בנות אסא אעפ"י שהם מבושלים ונראין כמו פירות אינן חשובין פרי ומברכין עליהם שהכל. ופי' סרק אילן שאינו עושה פרי אנשים רקים תרגו' גוברין סריקין. העשבים שמוציאה אותם הארץ מעצמה בלא זריעה מברכין שהכל דכיון דלא זרעי להו אינשי לא חשיבי פרי.

יג

וכל דבר שנסתפק ברכתו מברך עליו שהכל ויצא ידי חובתו.