תשובות רפואיות, תשובות ר' משה פיינשטיין, הבהרות לגבי פסיקת ההלכה של ר' משה פיינשטיין ור' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל בעניין מוות מוחי

א

כיון שמן הדברים נשתמע בלבול בעמדת הגאון זצ״ל ובפסק ההלכה של מו״ח הגאון ר׳ משה פיינשטיין זצוק״ל בעל אגרות משה. אסכם את עמדתם בבירור ובתמציתיות ככל הניתן.

ב

הרב נויבירט כתב: ״ויש ללמוד את דברי האגרות משה בתשובות לנכון, ונמצא בדיוק ההפך ממה שנאמר בשמו״. מאחר שמשמע שכוונתו ״ממה שנאמר בשמו״ הינה לכותב שורות אלה, הרי יש לציין כי ״לימודו לנכון״ של הכותב שליט״א במה שאמר מו״ח זצ״ל בא ללמד על שיטתו כולה.

ג

עשר שנים קודם פטירתו של מו״ח. באייר תשל״ו, נתפרסמה תשובתו אלי בענין מיתת המוח שנחשבת להלכה כמיתה מוחלטת – לא כספק גוסס- ולכן מותר להפסיק את מכשיר הנשמה אחר שנתברר שאין לחולה כוח נשימה עצמאי והוא ״שוכב כמת״ כדברי רש״י ביומא דף פ״ה. (אגרות משה ח״ו, יו״ד ח״ג סי׳ קל״ב). אם היה ספק חי ספק מת, או ספק גוסס, דעתו של מו״ח היא לאסור להפסיק את ההנשמה המלאכותית מדין ספק רציחה. כאשר שוחחתי אתו הוא דחה בשתי ידיים את הסברא שמכונת ההנשמה הוי רק מונע, ומותר להפסיקה אצל גוסס מדין הסרת מונע, כמו שפסק הגרש״ז אויערבאך זצ״ל. לפי דעתו של מו״ח, הפסקת אספקת האוויר או החמצן דינה כרציחה בידים (ועי׳ אגרות משה ח״ז חו״מ ח״ב סי׳ ע״ג אוח א׳, וסי׳ ע״ד אות ג׳) כדאיתא בגמ׳ סנהדרין דף עז. בדין ביתא דשישא.

ד

כל מה שכתבתי אז פרסמתי בשם מו״ח זצ״ל, אינו ממה שדייקתי בתשובותיו כמו שניסה לעשות הכותב שליט״א, אלא ממה ששמעתי מפיו ומה שראיתי שפסק כן הלכה למעשה. וכן יעידו עשרות מתלמידיו שגם הם שמעו מפיו דברי אמת לאמיתה של תורה. בחיי מו״ח לא העיז שום אדם לערער על מה שפירסמתי כשמו. רק אחר מיתת הארי באו מי שלא העיזו להשיבו בחייו, לסלף דבריו לאחר פטירתו. אוסיף כאן כמה מובאות קצרות שמוכיחות את צדקת מה שפרסמתי, אף שלאמיתו של דבר אין בהן צורך.

ה

1. דברי מו״ח בתשובה לד״ר ש״ש בנדי נ״י נכדו של הגאון ר׳ יוסף ברויער זצ״ל בכסלו תשס״ה:

ו

״אף שהלב עדיין יכול לדחוף לכמה ימים מ״מ כ״ז שאין לחולה כוח נשימה עצמאי נחשב כמת וכדבארתי בתשובתי בא״מ יו״ד ג׳ סימן קל״ב.״

ז

2. עדות של בנו הגאון הרב דוד שליט׳׳א ר״מ תפארת ירושלים (כסלו תשנ״ג):

ח

״כבר כתבתי שמה שכתב אאמו״ר זצ״ל בא״מ יו״ד חלק ג׳ סימן קל״ב היא תשובה אמיתית ואין להרהר אחריה…לבירור הדברים אם הוא שוכב כמת ואין בו שום תנועה אף שהלב פועם מאחר שאינו נושם הוא כמת גמור״.

ט

3. עדות של עורך האגרות משה יו״ד חלק ג׳, חתני ר׳ שבתי א. הכהן רפפורט שליט״א (נדפס באסיא כסלו תש״ן):

י

״אין ספק בעולם וכן ידוע לי בבירור משיחה שניהלתי עם מורי זקני זצוק״ל בטלפון ואחר כך פנים אל פנים, תוך כדי עריכת הספר, שהשאלה נשאלה במקרים שהלב פועם״. על חולה כזה – שוכב כמת ואין לו נשימה עצמאית ־ כתב מו״ח זצ״ל בתשובה הנ״ל ד"ע״י המכונה הוא שייך שינשום אף שהוא כבר מת דנשימה כזו לא מחשיבו כחי".

יא

לעצם עניין תרומת אברים ממת להצלת נפשות, פסק מו״ח שמצוה לעשות כן, בתשובתו להגאון הרב י״י ווייס זצ״ל כשהיה רב במנצ׳סטר (א״מ יו״ד סוף סימן קע׳׳ד).

יב

ועתה לדעתו של הגרש״ז אויערבאך זצ״ל:

יג

בח״י מנחם אב תשנ״א הופיעה תשובה קצרה של ד׳ שורות של הגאון בחוברת "Jewish Observer" של אגודת ישראל באמריקא, בענין חולה שמת מיתת המוח, וכתב שם שאין שום היתר להוציא אף אחד מאיבריו ושיש בזה משום שפיכת דמים.

יד

אחר שכתבתי אליו חשובה ארוכה להסביר את עמדת מו״ח ולברר את המצב הרפואי של החולה, בעיקר את העובדה שמוחו נהרס מכיון שהחמצן אינו מגיע למוחו משום הפסקת זרם הדם, שזהו מה שגורם למיתת המוח, כתב הגאון לשואל בכ״ב טבת תשנ״ב, ונדפס בנשמת אברהם: ״לענ״ד נראה דחולה שזקוק להשתלה בארה׳׳ב יתכן שאינו כשופך דמים כי לפי תיאורו של הרב טנדלר הוא התורם מקבל זריקה רדיואקטיבי…לראות אם זרם הדם מגיע למוח…ואם באמת יעשו כן הרופאים דעתי העניה שזה יהיה תלוי במה שעתיד להתברר שאם בלי מוח כלל…עדיין יכולה כשבה מעוברת הצמודה למכשיר הנשמה להמשיך לגדל בבטנה את העובר שבמעיה…ודבר זה יתברר בעוד מספר ימים…לכן הנני חושב שאם הרופאים יקיימו ויעשו הזריקות דלעיל נראה לענ״ד דלכאורה ה״ז חשוב כהותז ראשו או נשבר מפרקתו של זקן דחשיב כמת גם בלי רוב בשר״.

טו

הנה, דמי שמוחו נהרס חשוב כמי שהותז ראשו או נשברה מפרקתו, זהו לשונו ממש של מו״ח בתשובתו הנ״ל באג"מ יו׳׳ד ח״ג סי׳ קל״ב. א״כ ברור שדעת הגרש״ז זצוק״ל הייתה כדעת מו״ח זצוק״ל שמיתת המוח נחשבת כמיתה מוחלטת.

טז

אלא שנולד לו ספק בעצם ההיתר לבצע את הבדיקות וז"ל:

יז

״התורם עומד ודאי למות ולכאורה דינו כגוסס שהמקרב מיתתו ממש שופך דמים. ומה שהרב טנדלר כותב שלא נוגעים בגופו כס־ ששמעתי א״א שלא להזיז את הגוף. אך גם עיקר הדבר הוא טעות, שהרי עצם זריקת החומר שמתפשט בכל הגוף הוא הרבה חמור מלהזיז קצת את הגוף או לעצום את העניים, דודאי אסור…והרי כל הפעולות אינן כלל לתועלת של הגוסס רק עבור אחרים״.

יח

הנה שלעניין הפסיקה העקרונית שמיתת המוח היא מיתה להלכה. היתה דעתו כדעת מו״ח זצוק״ל. ולעניין האיסור שכתב הגאון זצ״ל בהיתר ביצוע הבדיקות, יפלא הדבר שלא זכה הגאון ליועץ רפואי שהוא בקי בענינים אלו. העובדות הרפואיות אינן כפי שנמסר לו.

יט

א. הבדיקות לוודא אם המוח כבר מת או לא, הם לצורך החולה, שאם יוודע שהמוח עדיין קיים, יעשו כל מה שאפשר לעשות להציל את חייו

כ

ב. לבדיקה הרדיואקטיבית אין צריכין ליגע בחולה אפילו באצבע קטנה.

כא

ג. טעות גמורה היא לחשוב שהזריקה של החומר תשפיעה לרעה על חולה שנוטה למות אפילו תוך רגע. הסבר ברור לכל מבין ברפואה. זריקה זאת אינה מעלה ואינה מורידה בבריאותו של החולה.

כב

כג

ד. מסקנת הגאון ״שלפי כל האמור לעיל יוצא שבחו״ל שרובם נכרים מותר לקבל השתלה ורק בא״י אסור״, א״א להולמה. …

כד

וכי מותר להרוג גוי כדי להציל ישראל? כפי שאסור לקרב מיתת ישראל כך אסור לקרב מיתת גוי, לא רק משום איבה אלא משום איסור רציחה. ואע״פ שהגויים אינם מתנהגים לפי ההלכה, הרי אנו מצווים לנהוג ע״פ הלכה – בין עם ישראל ובן עם גוי, וא״כ אין להבין את ההבדל בין חו״ל לא״י.

כה

ה. בניסן תשנ״ב כתב אלי הגאון שלדעתו מיתת המוח הוי מיתה ע״פ הלכה, אלא דעדיין מסופק הוא הלכה למעשה משום הבדיקות, וז״ל: ״אין לסמוך בוודאות על המדע הרפואי כ״ז שיש עדיין פעימת הלב, אף שקרוב לוודאי שזה רק מפני המכשיר בלבד…נלע״ד דמ״מ יש לסמוך עליהם לענין זה שלאחר כל הבדיקות הנ״ל (לא ח״ו על גוסס רגיל)

כו

להפסיק את מכשיר ההנשמה,

כז

ולאחר שיעור של כחצי דקה ולא רואים שום פעימת הלב…

כח

רק אז הוא כמת מוחלט״.

כט

וכן כתב ביום כ״ה אדר ב' תשנ״ב לארבעה רופאים, וביניהם הד״ר שולמן שהכותב שליט״א הזכיר בהספדו. האמת היא שרוב המנתחים מוכנים להסכים לתנאי זה של הגאון ולבצע השתלת לב וכבד, אחר אי־פעימת הלב ל30 שניות, או כמו שכתב הגאון באסיא באלול תשנ״ד, שדי להמתין רק 15 שניות של אי-פעימת לב. אם יתקבל שינוי זה יביא הדבר ללא ספק לריבוי בכמות התורמים.

ל

הרה״ג ד״ר אברהם שטיינברג שליט״א והרה״ג יגאל שפרן שליט״א העידו שהגאון זצ״ל התיר לעשות ניתוח קיסרי באשה שמתה מיתת מוח בביה״ח הדסה בירושלים כדי להציל את עוברה, אף שאם היא נחשבת כגוססת וודאי שהניתוח היה הורג אותה, והסכים לתשובתו של הגאון הרב ואלדנברג שליט״א שנדפסה ב״אסיא״ של כסלו תש״ן.

לא

לב

הגאון זצ״ל גם הצטרף לגאונים ר׳ דוד פיינשטיין ור׳ טוביה גולדשטיין שליט״א שהוציאו כרוז לעולם החרדי שקרא לתרום ריאה להציל בחורה, אע״פ שהיה מוכרח שהתורם יהיה חולה שמת מיתת המוח.

לג

ידועים מעשים בפעמים נוספות שהגאון וצ״ל התיר לקבל אברים מבן ישראל, משום שהתברר אצלו שהבדיקות לקביעת המוות כבר נעשו ע״י הרופאים, וגם ידוע לו שבארה״ב עושים בדיקות אלו כדבר שבשגרה ולא שייך מה שלדעתו היה אסור לבצע את הבדיקות מלכתחילה. ומאחר שנעשו הבדיקות בידי מומחים בבה״ח המפורסמים, אין מה לחשוש שלא עשו הבדיקות כהוגן.

לד

חשוב להוסיף שרוב הפוסקים הראשונים והאחרונים מתירים לאדם לסכן חיי שעה שלו כדי להציל חבירו לחיי עולם, ולכן אפילו אם יש ספק שהבדיקות ישפיעו לרעה על התורם, הרי בודאי אין לו אלא חיי שעה כמו שכתב הגאון בעצמו, והבדיקות על הצד היותר רע אינן אלא ספק שישפיעו לרעה. א״כ ודאי מותר לעשות הבדיקות כדי להציל את חבירו.

לה

ב״אסיא״ אלול תשנ״ד נדפס מכתב של הגאון המטיל ספק בכל מה שכתב לפני כן,

לו

משום שנודע לו ע״י מי שייעץ לו בענייני רפואה, ד״עור חי במוח חלק הנקרא היפתלמוס, וא״כ מסופקני דאפשר מצד ההלכה לא מספיק כלל חצי דקה רק צריכים להמתן שיעור זמן שגם חלק הזה של המוח ודאי מת״.

לז

ספק זה של הגאון נולד רק משום שהטעו אותו בהגדרת ה״היפתלמוס״. שהרי איתא בגמרא חולין דף כ״א, וכן נפסק להלכה בשו״ע יו״ד סי׳ ש״ע, שנשבר מפרקתו נחשב כמת מיד ומטמא באוהל ואשתו מותרת לעלמא, וזה הוי אע״פ שה״היפתלמוס״ עדיין חי. א״כ רואים שהחלק הזה לא נחשב כחלק מן המוח כיוון שאינו פועל כמו העצבים על תנועת הגוף, אלא כמו שאר הבלוטות שבגוף המפרישות הורמונים המשפיעים על חילוף החמרים בגוף.

לח

וכן הוא בפירוש הרמב״ם על המשנה באהלות (א׳, ז׳) שהמוח הוא ״הכוח המניע מתפשט בכל האברים מיסוד ומוצא אחד״.

לט

וא״כ התברר לכל מי שרוצה להבין האמת, שהגאון ר׳ משה פיינשטיין זצוק״ל התיר בלי פקפוק להשתיל אברים מתורם יהודי שמת מיתת המוח אע״פ שהלב פועם. וכן הסכים הגאון רשז״א זצוק״ל, אלא שנולדו לו ספיקות בעניין הבדיקות לוודא מיתת המוח. משום שהיה איש אמת ותורתו אמת לא היתה לו ברירה אלא לפסוק בכל פעם לפי מיטב ידיעתו בחכמת הרפואה על פי מה שנודע לו מהרופאים שייעצו לו בעניינים אלה. מו״ח זצוק״ל זכה שבין תלמידיו נמצאו מומחים גדולים בכל מקצועות המדע שהם בני תורה אמיתיים יראים ושלמים, והם הסבירו לו מה שהיה צריך להבין בחכמת הרפואה, כדי לפסוק לאמיתה של תורה, ומעולם לא היה צריך לחזור מתשובה שכתב.
אקווה שמאמר זה יברר סופית את עמדתם של שני גאונים אלו כענין קביעת עת המות והשתלת אברים להציל נפש אחת מישראל.