שולחן ערוך, יורה דעה שס״ח: שלא לנהוג קלות ראש בבית הקברות. ובו ג' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

שלא לנהוג קלות ראש בבית הקברות. ובו ג' סעיפים:
בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש (כגון לפנות שם (כל בו) או לאכול ולשתות שם ואין קורין ואין שונין שם (סמ"ג) ואין מחשבין שם חשבונות) (ב"י בשם רבינו ירוחם) ואין מרעין בהם בהמות ואין מוליכין בו אמת המים ולא יטייל בהם לקפנדריא (פי' למעבר מצד זה לצד זה) ולא ילקט מהם עשבים ואם ליקט (או) שצריך ללקטן לצורך בית הקברות שורפן במקומן: הגה וכן אין ליקח מקרקע עולם של קבר אף על גב דמותר בהנאה (כן משמע מהרא"ש והמרדכי) וכל זה אינו אלא משום כבוד המתים ולכן אם צריך אותו לרפואה שרי (ג"ז במרדכי) וכן מותר ליהנות מהעשבים שעל הקברות או פירות אילנות שעליהם לצורך הקברות כגון שהמושל עובד כוכבים מרעה בהמות על הקברים וא"א למחות בידו כי אם בהוצאה מרובה ואין יד הקהל משגת מוכרים דברים אלו כדי להציל הקברות מיד עובד כוכבים שזהו כבוד המתים (ת"ה סימן רפ"ד ומהרי"ו סימן נ') ואם אין דברים על הקברות למכור לצורך ההוצאה אם יד הקהל משגת ושבידם למחות בהוצאה מועטת צריכים למחות אם אין חשש בדבר שהמושל יתגרה בהם ע"י זה אבל בלאו הכי אין צריכין למחות (ג"ז שם):

ב

אילנות שנוטעין בבית הקברות מותר ללקט פירותיהם מאחר שאינם על הקברות עצמם:

ג

קבר חדש נמדד ונמכר ונחלק והישן אינו נמדד ולא נמכר ולא נחלק:

א

חשבונות. אפילו הם של רבים. ש"ך:

ב

ללקט. כ' הב"ח מה שנוהגין הגבאים ללקוט הפירות למוכרם והדמים לצדקה ומקצתם נותנים לעובד כוכבים שומר בית הקברות וגם עושה לו העובד כוכבים גן בבה"ק צריך ליזהר שלא יהא אילן נטוע ולא הגן זרוע אלא במקום שאין שם ספק קבר עכ"ל:

ג

נמדד. כתב הטור פי' שאין מודדין אותו כמה מתים נקברים במקצתם שיתנו אותה מדה למתים אחרים כנגדו ולא נמכר משום פגם משפחה ולא נחלק בין היורשין אלא כולם נקברים שורות שורות לעצמן והכל משום כבודן של מתים ובה"ק חדש שאין נקבר בו אלא א' לא חששו לכבודו עכ"ל:

א

ברייתא מגילה דף כ"ט ע"א:

ב

שם וכתב הרא"ש וכ"כ המרדכי בשם ר"י דמיירי בקרקע שלא חפרו כלל ומשום כבודן של מתים:

ג

שם וכתב המרדכי משום קנס או משום שלא יחשדוהו שמוליכו לבהמתו:
(°) (ע"ל ריש סי' שס"ד בהג"ה):

ד

מעובדא דקבריה דרב סנהדרין דף מ"ז ע"ב:
(°) מה שהתוספות כתבו שם במגילה דאילנות שנוטעין בהם מותרים וכו' מאחר שאינן על הקברים עצמן וכ"כ הרא"ש וכן פירש בש"ע בסעיף ב' והמרדכי התיר גם הגנות שאינם נטועים על הקברים והביאם הבית יוסף נלע"ד דרמ"א איירי בהנך דעל הקברים עצמן:

ה

שם בתוס' וכן כתב הרא"ש והמרדכי שם:

ו

ברייתא באבל רבתי פרק י"ד:

א

או לאכול כו' ואין כו'. דזהו קלות ראש כמש"ש בבה"כ שם כ"ח א' וערש"י שם ד"ה אין אוכלין כו':

ב

ואין קורין כו'. משום לעג לרש כמ"ש בסי' שס"ז:

ג

(ליקוט) ולא יטייל כו'. א"ר רפי"ד (ע"כ):

ד

וכן אין ליקח כו'. מדברי המדרכי שכתב והא דאמרינן בפ"ו דסנהדרין (מ"ז ב') קבריה דרב כו' לרפואה שאני וכמש"ו:

ה

וכן מותר כו'. וראיה מחזקיה שקצץ דלתות היכל כו' להציל שאר המקדש. שם:

א

אין נוהגין בהם. [עי' בתשו' חתם סופר סי' של"ה שכתב והיינו אפילו שלא ע"ג קבר אלא מקום שהוקצה לבה"ק לרבים נאסר בקדושת בה"כ וביאר דבר זה יפה באורך בש"ג פ' נגמר הדין. והסברא נותן כך דכל שהוקשה למצותו להתפלל בתוכו או ללמוד בתוכו או לקבור בתוכו הכל הוקצה למצותו ואין ניאותין בהם. ועובדא דהאי חסיד במסכת ברכות שלן בבה"ק י"ל חכמים ותלמידים שרי כמו דשרי בבה"כ (בא"ח סי' קנ"א ס"א) עכ"ד ונראה דדוקא היכא שכבר נקבר באותה השדה אפילו מת א' אז נאסר כל השדה אבל אם לא נקבר עדיין שום מת רק ייחדוה לבה"ק לא נאסר כמ"ש בא"ח סי' קנ"ג ס"ח בענין בה"כ דאינו קדוש עד שיתפללו בו וע"ש בס"ה ובאחרונים שם. איברא דמלשון הש"ג שם לא משמע הכי ע"ש והדברים ארוכים ואכמ"ל]:

ב

ולכן אם צריך. [עי' בתשו' חתם סופר סי' שכ"ז שכתב דה"ה במקום שהחיים יודעים כולם שכך מנהגם וידעי במיתתם שכך הוא ומוחלים על כבודם הכל מותר מאחר שאין כאן איסור הנאה אלא משום כבוד מתים. וכתב עוד דלכאורה הרמ"א כאן אזיל לשיטת המתירים לעיל ר"ס שס"ד תלוש ולבסוף חברו אך באמת הוא אפילו לדעת יש אוסרים שם דמ"מ לא נאסרו עשבים הגדילים כו' ולכך נוהגים בני ח"ק למכור העשבים לצורך מתים ותכריכיהם או לצורך רפואות חולים ועניים ומנהג ישראל תורה ואין להרהר ע"ש]:

ג

לרפואה שרי. עי' בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ב שכתב דזה דוקא אם הרפואה הוא דוקא מהקבר ולא ממקום אחר אבל אם יכול למצוא אותן עשבים לקנות בגינה ובשדה אף שצריך הוצאות ממון בלקיחת העשבים אסור ללקוט אותם עשבים בבה"ק ע"ש:

ד

אבל בלא"ה א"צ למחות. עי' בשו"ת שיבת ציון שם במעשה שמושל העיר רצה לעשות דרך רבים בבה"ק של היהודים והדרך יעבור על הקברים ברצפת אבנים. ודעת הרב מהר"ר איסרל ליסא שאין הקהל צריכין לבזבז הרבה להכביד על אנשי הקהילה להוציא הוצאות מרובים כדי לפעול להסב ולנטות הדרך מעל בה"ק וכמ"ש הרמ"א כאן והוא מתה"ד סי' רפ"ד. והרב המחבר נר"ו האריך לסתור דברי התה"ד וסיום דבריו אם אין אני כדאי לחלוק על פסק הרב התה"ד מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דהיינו שאין יד הקהל משגת וגם שהוא להצלת הקברות מידו שאם ימנעו מלרעות שם בהמות של מושל יש לחוש שיקח מהם הקברות וגם שם מה שהיה עבד המושל רועה בהמות בבה"ק אין זה דבר המתקיים כי למחר יהיה עבד אחר או מושל אחר אשר לא ירעה בהמות שם אבל בנ"ד לעשות דרך על הקברים שהוא דבר המתקיים לעולם ואיכא בזיון המתים כל שעה וגם יש לחוש שברוב הימים יחפרו שם בדרך ויוציאו עצמות המתים והם ישליכום לחוץ לכן צריכים להשתדל בזה ולהוציא הוצאות כדי יכלתם אף שיכבד העול על הצבור ואם יעלה הוצאות יותר מכדי יכלתם טוב לפנות אותן קברות למקום המשתמר. וע"ש עוד בסי' ס"ג שנשאל על כיוצא בזה בבית קברות ישן אשר פסקו לקבור שם מתים יותר ממאה שנים ואדון העיר רוצה להרחיב בנין ארמונו והוא צריך לאותו בה"ק להכניסו תוך הבנין ורוצה לקנותו במחיר כסף או בחליפין על שדה אחרת וא"א ליהודים לסרב בזה פן יהפך להם לאויב ובידו להמציא להם צרות רבות וגם בידו ליקח בחזקה שלא ברצונם והשיב דאם לא היה כאן חשש רק שיקח בחזקה שלא ברצונם היינו אומרים מוטב שיקח השר בע"כ ולא ימסרו לו ברצון אך כיון שיש לחוש שיהפך לבבו ויכול להסתעף מזה כמה תקלות ליהודים לכן אם אפשר להם להפוך לבב השר בריצוי כסף שיבטל דעתו שלא להכניס את בה"ק לתוך בנינו צריכים להתאמץ בזה ואף להוציא הוצאות הרבה ואם א"א אזי יראו עכ"ת לפנות הקברים עד מקום שידם מגעת ויקברו עצמות מכל קבר וקבר בפ"ע בביה"ק החדש ויזהרו שלא יקברו משני מתים בקבר אחד ע"ש:

א

(סימן שס"ח סעיף א' בהגה"ה) של קבר. משמע דוקא של קבר אבל מה שגדל שלא על קבר ממש מותר וה"נ משמע ממ"ש הרמ"א אח"כ וכן מותר ליהנות מעשבים שעל הקברות או פירות אילנות משמע דדוקא שעל הקברות הוא דצריכים להך היתירא דלצורך קברות שרי אבל שלא על הקברות בלא"ה שרי וכייל לה בחדא עם פירות אילנות דבודאי שלא על הקבר ממש בלא"ה שרי כמ"ש המחבר ס"ב והיינו כדעת הסמ"ג הובא בב"י וכן כתב הריק"ש ולא ילקט עשבים כשהן על הקברות עצמן ועי' בד"מ (סק"ג) [ובדיבור הסמוך כתבתי] דהב"ח אוסר בעשבים בכל ענין:

ב

(ש"ך סק"ד) גן בבה"ק. דוקא גן או אילנות מותר שלא ע"ג קבר אבל עשבים אסור כ"כ הב"ח שם:

א

אין נוהגין כו'. מפני כבודן של מתים:

א

ואין מחשבין שם חשבונות. אפילו של רבים. שם:

א

שורפן במקומן. אין זה כבוד של מתים אלא קנסא או משום שלא יחשדוהו שמוליכם לבהמתו:

א

מותר ללקט כו'. כתב הב"ח מה שנוהגין הגבאים ללקוט הפירות למכרם והדמים לצדקה ומקצתם נותנים אותם לעובד כוכבים שומר בה"ק והעובד כוכבים יעשה לו ג"כ גן בבה"ק צריך ליזהר שלא יהא אילן נטוע ולא הגן זרוע אלא במקום שאין בו ספק קבר: