א
לקבור בקרקע ואם קוברין שני מתים יחד. ובו ו' סעיפים:
הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע עובר משום מלין את המת ואם נתנו בארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו ומכל מקום יפה לקברו בקרקע ממש אפילו בח"ל:
ב
נותנין המת על גביו ופניו למעלה כאדם שהוא ישן:
ג
אין קוברין ב' מתים זה בצד זה אלא אם כן היה דופן הקבר מפסיק ביניהם ולא המת בצד עצמות ולא עצמות בצד המת אבל נקבר האיש עם בתו קטנה והאשה עם בנה קטן ועם בן בנה קטן זה הכלל כל שישן עמו בחייו נקבר עמו במותו:
ד
אין נותנין ב' ארונות זה על זה ואם נתן כופין העליון שיפנה ואם יש ביניהם עפר ששה טפחים מותר:
ה
אין קוברין רשע אצל צדיק אפילו רשע חמור אצל רשע קל וכן אין קוברין צדיק וכשר ובינוני אצל חסיד מופלג: (אבל קוברים בעל תשובה אצל צדיק גמור) (ב"ז):
ו
שנים שהיו שונאים זה לזה אין לקברם יחד:
באר היטב יורה דעה
שס״ב
א
ממש. כלומר אע"פ שהארון קבור בקרקע מ"מ לא יהא הארון סתום מכל צד אלא יקבר המת בקרקע ממש ובלבוש ובפרישה תמהו על מה שנוהגין עכשיו לעשות לכהנים ארונות שלמים דהיינו שעושים למטה דף שהמת שוכב עליו ואומרים דעושים כן משום חשיבות הכהנים. דאדרבה הרי טוב יותר לשכב על העפר. ולפי מ"ש הדרישה דבזמנינו שנותנים חרסים על פיו ועיניו הוי במקום עפר ניחא. א"נ דאי אפשר לארונות שעושים עכשיו שלא יהיו נקובים בצדדים ובנקב סגי כמ"ש הטור והפוסקים עכ"ל הש"ך (ועי"ל לפי מנהגינו שמניחין כיס עפר תחת ראשו הוי כקבור בעפר אע"פ שהכיס מפסיק כיון שהוא מפשתן דק כנהוג אין זה הפסק ולאותן שנותנין מעפר א"י על פניו של מת ניחא טפי):
ב
למעלה. וכ' הלבוש ונוהגין לכסות הארון בדף ושלא להטיל שום עפר על גופו מפני שבזיון הוא לו:
ג
הכלל. כ' הש"ך נראה דדוקא אקטן קאי אבל בן גדול אף שמותר עם אביו וכן בת גדולה עם אמה מ"מ אסור לקברם עמהם (ומ"ש עם בן בנה הקטן ה"ה דמותר עם בת בנה או בתה אלא במאי דסיים פתח וחדא מינייהו נקט) פרישה:
ד
שיפנה. וכ' הב"ח דאפילו אם א"א לקבור במקום אחר ולכן צריך למחות בקהלות שהקוברים עושים כן שלא ישימו ע"ז אלא בדאיכא בבירור הפסקת ו' טפחים מיהו אם א"א לקברו בענין אחר ודאי שרי וכ"מ מתשו' רב האי גאון שהביא הטור ופשוט הוא עכ"ל הש"ך (עיין בתשו' ח"צ שאלה קמ"ט):
ה
וכשר. והט"ז גורס וכ"ש וכ' שכן הוא בס' ת"ה:
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
שס״ב
א
לשון הטור מדברי הרמב"ן בסת"ה ממימרא דרבי יוחנן סנהדרין דף מ"ו ע"ב:
ב
שם וכצוואתו דרבי שם בירושלמי ומה שהיו נוהגים חכמי התלמוד בארונות לאחר עיכול הבשר הוא או שהיו נוקבים הארון לארץ:
ג
שם מהא דאמרינן במתי מדבר וכו' דהוי גני אפרקיד ב"ב דף ע"ד ע"א:
ד
ברייתא באבל רבתי:
ה
שם כרבי יהודה:
ו
שם:
ז
סנהדרין משנה וגמ' דף מ"ז ע"א:
ח
טור מדברי הרמב"ן בסת"ה מעובדא כי נח נפשיה דרב הונא ואסקוהו לארץ ישראל וכו' [במו"ק כ"ה ע"א]:
ט
רבינו ירוחם נתיב כ"ח בשם ספר חסידים שאף במותם אין להם מנוחה יחד ועוד כתב שם קצת אזהרות בענין קבורת מת וע"ש:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
שס״ב
א
בארון. גמרא (שם) א"ל שבור מלכא כו' דליעביד כו':
ב
(ליקוט) ואם נתנו בארון. כמ"ש בירושלמי (פ"א דמ"ק ופ"ו דסנהדרין) בראשונה היו קוברין במהמורות כו' ומשימים בארון והביאו הרא"ש ובטוש"ע סי' שס"ג ס"ד (ע"כ):
ג
ומ"מ כו'. ירושלמי פ' בתרא דכלאים (ופי"ב דכתובות) והביאו הטור:
(ליקוט) ומ"מ יפה כו'. ירושלמי (שם) בצוואתו של רבי תהא ארוני נקובה ופי' הרמב"ן שיטלוהו כף התחתון שבארון וישכיבוהו על הארץ שקבורות קרקע מצוה ול"ת משום חביבותא דא"י אלא אפי' בח"ל משום שנאמר ואל עפר תשוב עכ"ל (ע"כ):
ד
נותנין כו'. ירושלמי (שם) יהבוני על כו' והביאו תה"א והטור ובסוף נזיר ירושלמי איזהו מושכב כדרכו רגליו מופשטות וידיו על לבו והביאו ב"י ועבה"ג:
(ליקוט) נותנין כו'. עבה"ג וה"ה בצדו כמ"ש בירושלמי (שם) בר' ירמיה שצוה כן ועב"י בשם תה"א וכן בגמ' דנזיר (ס"ה א') מושכב כו' (ע"כ):
ה
(ליקוט) אין כו' אבל כו'. א"ר פי"ג (ע"כ):
(ליקוט) אין כו'. כמ"ש בב"ב ק' ב' המוכר כו' ושם ק"א ב' הא קנגעי כו' ובמתני' שם רשב"ג אומר הכל כו' וז"ש אא"כ כו' ופסק כרשב"ג:
ו
אין נותנין כו'. תה"א בשם א"ר אין נותנין ב' ארונות זה ע"ג זה ואם נתן כופין את בעל העליון שיפנה שאין נוהגין בזיון במתים:
ז
ואם יש כו'. כמ"ש בב"ב שם במעמיק:
ח
ו' טפחים. טור. אבל בתה"א כתב ג"ט אלא שכתב שם ונשאל מר' האי כו' והשיב כו' ואי אפשר שלא יהא בין מת לחבירו ששה טפחים שלשה לתפוסת זה ושלשה לתפוסת זה כו' וערשב"ם בב"ב ק' ב' ד"ה ושנים כנגדו כו' וה"ה למעלה ודלא כפי' הרמב"ם וש"ע ח"מ סי' רי"ז ס"ו (ע"כ):
ט
אבל קוברין כו'. עספ"ה דברכות:
(ליקוט) אבל קוברין כו'. ממ"ש ברפ"ג (דמ"ק י"ז א') עיילוה למערתא דדייני כו' דעבד כר' אלעאי כו' ועש"ך (ע"כ):
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
שס״ב
א
ולא קברו בקרקע עובר כו'. עי' בתשו' שבו"י ח"ב סי' ק"א שנשאל אחד שנולד לו מכה ברגלו והוצרך לחתוך לו רגלו אי מחוייב לקבור אותו אבר או לא והשיב דאף דבש"ס כתובות דף כ"ב ע"ב משמע דיש לקברו י"ל אין זה מצד החיוב לקבור ומי שחושש לעצמו משום סכנה אפשר דאינו מחוייב לקבור מ"מ צריך ליתנו בחדר א' שלא יכנסו שם הכהנים כי אבר מ"ה מטמא ע"ש ועמ"ש בסי' שס"ט סק"ג:
ב
לקברו בקרקע. [עי' בתשו' חתם סופר סי' של"ב שנשאל מרב אחד ע"ד בית הקברות שבעירו רגילים לקבור להניח הראש לצפון ורגליו לדרום ופתח שער הכניסה להקברות היה לדרום ומחמת דוחק המקום שנתמלא רוצים לשנית להתחיל שורה אחרת ממזרח למערב הראש למזרח ורגלים למערב אם יש קפידא לשנות מהרגילות כי בסוגיא דב"ב ק"ב מבואר שלא היו מקפידים בצדדים שהרי חפרו כוכין לאורך ולרוחב המערה אלא שמצא בסוף ס' החיים שכתב לקבור מצפון לדרום ולא כתב שום טעם. והשיב גם בעיני יפלא מאין הרגילות לקבוע תחומין ורוחות בקבורת מתים ובק"ק פ"ב קוברים הראש למערב ורגלים למזרח ומ"מ הנח להם לישראל כו' ומרגלא בפומיה דאינשי דקוברים הרגלים נגד פתח שערי כניסה ויציאה לרמוז האמונה בתחיית המתים שעתיד לעמוד מקברו ולצאת דרך השער כו' והנה כאשר אנחנו השוכנים באירופא רוצים לנסוע לאה"ק יש לפנינו ב' דרכים או לנסוע מצפון לדרום עד הים האמצעי ומשם הופך פניו למזרח א"י או לנסוע ממערב למזרח קישטאנדינא ומשם הופך פניו לדרום ובא לא"י וע"כ נכון לקבור או ראשו לצפון ורגליו לדרום וכמ"ש בס' החיים הנ"ל או ראשו למערב ורגליו למזרח ולפ"ז אין הוכחה מהש"ס דמיירי בא"י דמתים קמים ועומדים בא"י ע"כ אין קפידא ברוחות משא"כ בח"ל ולכן אם רוצים בני עירו להשכיב ראש למערב ורגליו למזרח הוי כמו ראש לצפון ורגליו לדרום ומשום שינוי רגילות אין קפידא כדמוכח בשילהי נזיר כו' ומה טוב אם אפשר שיפתחו עוד שער א' לצד שכנגד רגלי הקבורים לקיים מנהג הנ"ל ואם גם זה א"א לקבור ראש למערב פשיטא דהכל מותר ואין דנין אפשר משאי אפשר וגדולה מזו בש"ך ס"ק ד' ע"ש]:
ג
אין קוברים. עי' בתשו' שבות יעקב חלק ב' סי' צ"ה שכתב על דבר הרחקת המתים אף שהדין פשוט ומבואר בטור ששיעור הרחקת מתים בין זה לזה הוא ששה טפחים מ"מ פוק חזי מה עמא דבר שקוברין זה אצל זה וזה עג"ז אף שהוא שלא ע"פ הדין נ"ל דנתפשט המנהג לפי שלא לנו ניתן הארץ רחבת ידים לפנינו וכמה השתדלות צריכין בכל המקומות ליתן לנו קצת מקום ודי לעמוד בשלנו במקום מצומצם ודינים אלו לא נאמרו אלא במקום שהארץ רחבת ידים לפנינו וכה"ג כתב הט"ז סי' שס"ד סק"ב בדין מת מצוה מ"מ מקום שנתיישב בקרוב ואפשר להרחיק יש להרחיק ע"ש:
ד
אין קוברין רשע. [עי' בתשו' ח"ס סי' של"ג במי שנהרג ע"י רוצח אם לקברו בקברי אבותיו או ליחד לו מקום שם קבר בפ"ע כי שמעו אומרים דין ד' מיתות לא בטלו והמחויב מיתת ב"ד אין קוברים אותו בקברי אבותיו. והשיב שדברי הני אינשי אין בהם ממש וגם ראיה ברורה מש"ס סנהדרין מ"ח ע"א וכתב ובכל זאת אילו לא שאלו את פי הייתי מניח להם מנהגם אבל השתא דאתי לקדמאי מאתי לא תצא הוראה כזאת אלא יקברוהו בקברות אבותיו לפי כבודו הראוי לו ע"ש]:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
שס״ב
א
(סימן שס"ב ש"ע ס"א) יפה לקברו בקרקע. אין מניחים לעובד כוכבים לראות המת בקבר. ספר חסידים (סי' תקל"ג):
ב
(סעיף ג') דופן הקבר מפסיק. רוחב ו' טפחים ועי' ברמב"ם (פכ"א מהל' מכירה) משמע דפסק כת"ק ולא כרשב"ג ואין חילוק בין סלע קשה לעפר תיחוח וכן הרע"ב כתב שם דאין הלכה כרשב"ג ואולם מלישנא דהרמב"ן והרשב"א בתה"א שהביא הב"י כאן ממה דכתב הלכך מרחיקים בכדי שיעמדו כוכי' וכו' משמע דפסק כרשב"ג דהכל לפי הסלע:
ג
(שם ס"ד) עפר ו"ט מותר. ובב"י כתב וצ"ע שבת"ה כתב על ברייתא זו ודוקא בנוגעים אבל בב' קברות זו למעלה מזו וקרקעותיו של עליון מפסיק ביניהם ג' טפחים מותר עכ"ל ובס"ח כתב לחלק דבדופן מפסיק בין זה לזה צריך ו"ט אבל בזה למעלה מזה סגי בג' טפחים וכתב עוד שם דאם אין מקום פנוי יוציאו העצמות ויעמיקו לחפור כדי שישאר אחר שנקבר המת ג' טפחים למעלה מקבר התחתון:
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
שס״ב
א
אין קוברין צדיק וכ"ש בינוני. כן צריך להיות כאן ובטור וכן הוא בספר ת"ה:
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
שס״ב
א
(סי' שס"ב שו"ע סעיף ג') אין קוברין ב' מתים זה בצד זה אא"כ היה דופן הקבר מפסיק ביניהם. היינו ששה טפחים ח"צ סימן קמ"ט:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5