שולחן ערוך, יורה דעה של״ג: דיני ראשית הגז ובו י"ד סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דיני ראשית הגז ובו י"ד סעיפים:
ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית: (וי"א דבר תורה ראשית הגז נוהג אפי' בח"ל אלא שלא נהגו כן) (טור):

ב

אין חייבים בראשית הגז אלא הכבשים בלבד זכרים ונקבות ואם היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטור:

ג

גזז הצמר ולבנו חייב אבל אם צבעו פטור:

ד

הגוזז את המתה פטור. (התולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב):

ה

המפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותו עד שיתננו לכהן:

ו

האומר כל גיזתי ראשית דבריו קיימים:

ז

הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים אחר שגזזן העובד כוכבים פטור מראשית הגז ואם לקח הצאן לגיזתן חייב אע"פ שגדלה הגיזה ברשות העובד כוכבים ואע"פ שחוזרים הצאן לעובד כוכבים אחר גזיזה חייב. (ויש חולקין ואומרים דפטור אם לא קנה הצאן לגיזתן) (דעת רש"י וטור):

ח

הלוקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר מעט מצאנו להגזז חייב להפריש מהנשאר על הכל ואע"פ שלא התחיל המוכר לגזוז ואם לא שייר כלום הלוקח חייב להפריש ואם היו שני מינים כגון גיזה לבנה וגיזה שחומה (פי' אדומה) ומכר מין זה והניח המין האחר זה נותן לעצמו על מה שלקח וזה נותן לעצמו על מה שמכר: הגה קנה גז צאנו של חברו אם שייר המוכר קצת גיזה לעצמו הוא חייב לא שייר מהם כלום הלוקח חייב ליתן ואם פירש לו אני מוכר לך הכל שניהם פטורים. (טור):

ט

כמה צאן יהיו לו ויהיו חייבות בראשית הגז אין פחות מה' והוא שיהיה בגיזה שלהם אין פחות ממשקל ששים סלע ותהיה גיזת כל אחד מחמישתן אין פחות מי"ב סלע ואם היתה אחת מהן גוזזת פחות מי"ב אע"פ שחמישתן גוזזות ששים סלע או יותר פטור:

י

השותפים חייבים והוא שיהיה בחלק כל אחד כשיעור אבל חמשה צאן בלבד של שני שותפין פטורין:

יא

ראשית הגז מצותה בתחלה ואם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא:

יב

היו לו ה' צאן וגזז אחת מהן בלבד ומכר גיזתה ואח"כ גזז שניה ומכר גיזתה ואח"כ גזז שלישית ומכר גיזתה הכל מצטרפות לראשית הגז וחייב לאחר כמה שנים (וה"ה אם מכר קצת הצאן לאחר שהתחיל לגזוז) ויש לו להפריש מן החדש על הישן ומזה על זה: (היו לו שני מינים רע וטוב לא יתן מן הרע על הטוב אלא יתן מכל אחד לפי שיעורו) (טור) אבל אם היתה רחל אחת וגזזה ואח"כ קנה שניה וגזזה והניח גיזתה ואח"כ קנה שלישית וגזזה והניח גיזתה אינם מצטרפין:

יג

מי שהיו לו גיזות רבות של ראשית הגז ורוצה לחלק לכהנים לא יתן לכל אחד פחות ממשקל חמשה סלעים מלובן כדי בגד קטן לא שילבנו ואח"כ יתן אלא יתן לו מצמר הגיזה כשהוא צואי (פי' מטונף) כדי שיהיה בו אחר הליבון חמשה סלעים או יותר שנאמר תתן לו שיהיה בו כדי מתנה המועלת. (אבל אינו חייב ליתן רק חמשה סלעים מהכל) (טור):

יד

ראשית הגז חולין לכל דבר לפיכך נותנין אותו לכהנת אף על פי שהיא נשואה לישראל:

א

הכבשים. דכיון דתלה רחמנא טעמא דראשית הגז בשירות כהונה ראשית גז צאנך תתן לו וגו' לעמוד לשרת דבר הראוי לשרת דהיינו רחלים שצמרן ראוי לעשות ממנו תכלת לבגדי כהונה. ש"ך:

ב

פטור. שקנאו בשינוי והוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן דפטור כמ"ש בסימן ס"א סל"א:

ג

לגיזתן. פי' שלקח הגיזה בעודה במחובר אע"פ שלא לקח גוף הצאן אלא הגיזה בלבד חייב אע"פ שגדלה הגיזה ברשות העובד כוכבים ואף ע"ג שעיקר הצאן של עובד כוכבים הוא. והיש חולקים סוברים שאינו חייב אא"כ שגוף הצאן יהיו שלו בשעת הגיזה. עכ"ל הש"ך:

ד

חבירו. בעודו במחובר:

ה

התחיל. דחזקה אין אדם מוכר מתנות כהונה ומתנה דכהן גבי מוכר היא:

ו

הלוקח חייב. שאומר לו המוכר מתנה דכהן לא מכרתי לך ומה שלקחתי ממך מעות לא לקחתי אלא בעד צמרי חוץ מחלקו של כהן:

ז

פירש. כתב הש"ך דהיינו אם אחר גיזה מכרה המוכר חייב דהא משעת גזיזה חל עליו ליתן ולמה מכרה. והלוקח פטור דלאו גז צאנך הוא. ואם בעודו מחובר מכרה לו ופי' לו הכל אני מוכר לך שניהם פטורים המוכר פטור דבעודו מחובר לא חל עליו ראשית הגז ובשעת גזיזה לאו גז צאנך הוא דגיזה לאו שלו והלוקח ג"כ פטור דהצאן אינו שלו ומ"מ לכתחלה אסור לעשות כן למכור הצמר במחובר ולהפקיע ממונו מיד מצוה עכ"ל:

ח

מה'. דכתיב חמש צאן עשויות. ודרשו בו שמעשות את בעליהן למצוה:

ט

מהכל. ומדרבנן דמן התורה בכל דהו סגי:

א

לשון הרמב"ם בפ"י מהלכות בכורים מהא דאמר רב נחמן נהוג עלמא כתלתא סבי וכו' חולין דף קל"ו ע"ב:

ב

משנה שם דף קל"ה ע"א ויליף לה בגמרא שם:

ג

תנא דבי רבי ישמעאל שם דף קל"ז ע"א:

ד

שם במשנה:

ה

תוספ' ר"פ ראשית הגז:
(°) רמב"ם שם בפרק י':

ו

תוספ' פרק ראשית הגז דנתינה כתיב בהו ולא מיפטר עד שיתן לו:

ז

מברייתא שם דף קל"ו ע"ב:

ח

לשון הרמב"ם שם כפי פירושו במשנה שם דאיירי שלקח ממנו הגז אחר שגזזן:

ט

שם דקל"ח ע"א מדיוקא דמתניתין וכפי פירושו שם במשנה:

י

ג"ז לשון הרמב"ם שם ממשנה וגמרא שם דף קל"ח ע"א וכפי פירושו וכ"כ הרא"ש וכן הם דברי רש"י והר"ן כמ"ש הב"י:

יא

שם במשנה:
(°) ממשמעות הגהת הרמ"א נראה שפירוש דברי הטור כשלקח הגיזה אחר שגזזה המוכר וגם את זה לא ידעתי במ"ש ואם פירש וכו' שניהם פטורים למה יהיו פטורים דהא גזילה דכהן גביה דלוקת הוא וחייב ליתנה לכהן ולנכות למוכר כדין המוכר בני מעים במשקל שנותן המתנות לכהן ומנכה לו מן הדמים לעיל סי' ס"א סעיף ל"ב וכמ"ש שם ולא זכיתי פה לספרו הגדול דרכי משה:

יב

שם במשנה וכב"ה:

יג

כחכמים שם כרב דימי משמיה דרב ושאר אמוראי שם דף קל"ז ע"ב:

יד

כרב שם הרא"ש וכן הוא ברמב"ם בנוסח הספרים שלפנינו:

טו

גם זה שם ברמב"ם וכתב הכ"מ שנראה שלמדו מדין החלה לעיל סימן שכ"ו סעיף ג':

טז

תוספתא פרק ראשית הגז:

יז

כרב חסדא שם דף קל"ח ע"א דהוא מאריה דגמרא טפי ועוד דמתניתין אתי' ליה כפשטה:

יח

שם במשנה:

יט

שם בגמרא דף קל"ה ע"א:
(°) וסיים שם אפילו יש לו כמה מינים:

כ

שם דף קל"א ע"ב ונדה דף נ"א ע"ב:

א

וי"א כו'. טור. כי רנב"י לא מדינא קאמר דודאי הלכה ככל התנאים והאמוראים דפליגי עליה ורנב"י גופא קניס אטמא וה"ה לראשית הגז דחד דינא להו וכן בטבילה וכלאים אלא מנהגא קאמר וערא"ש ר"פ ועתוס' קל"ו ב' ד"ה כר"א כו' ומשמע מדבריהם כסברא ראשונה וכ"ד כל הפוסקים:

ב

זכרים כו'. מתני' קל"ה א' היו לו כו':

ג

התולש כו'. כרבנן דר' יוסי שם קל"ז א':

ד

האומר כו'. רמב"ם וס"ל דלא נהגו כר' אלעאי אלא במה שהקיל בח"ל:

ה

ואם לקח כו'. אפי' לא קנה גוף הצאן לגיזתן רק הגיזה לבד כמ"ש ברמב"ם הואיל כו' והגיזות שלו אבל רש"י שם ד"ה הא צאנו כו' כתב שקנה הגוף דוקא לגיזה וז"ש וי"א כו':

ו

ואע"פ כו'. גמ' שם:

ז

ואם היו כו'. כ"פ בב"י וכר' אלעאי שם קל"ו ב'. וצ"ע שזהו סותר למ"ש בס"ו ודברי הרמב"ם תמוהין יותר שפסק גם בזכרים ונקבות שיתן מכ"א לעצמו וכבר תמה עליו הר"ן ובב"י אבל הרא"ש והטור פסקו כרבנן וכ' למתני' בעצה טובה כמסקנא דגמ':

ח

קנה כו'. לשון הטור והוסיף בזה דרמב"ם וש"ע כתבו דקנה במחובר ושייר במחובר ואינהו כ' שקנה ושייר בתלוש:

ט

ואם פי'. שם והרא"ש וכ"כ רש"י שם ב' ד"ה מנכה כו':

י

כמה כו'. כב"ה ור' דוסא וחכמים דסוגיא דגמ' שם קל"ז ב' כוותייהו ודלא כר"י בר"י ורבי. הרמב"ם והרא"ש וש"פ דלא כנראה מדברי הרי"ף:

יא

והוא שיהיה כו'. כרב ושמואל ור' יוחנן דידיה ל"פ עלייהו:

יב

ותהיה כו' ואם כו'. כרב דבזה פליגי רב ושמואל והלכה כרב באיסורי ודלא כמ"ש בכ"מ דל"פ וכ"ז הוא דברי הרמב"ם וכדעת הרי"ף אבל הרא"ש והטור פסקו כר' ינאי וצ"ע על הרמב"ם וש"ע שהשמיטו דשיעור לכהן א' מששים:

יג

השותפים כו'. כרבנן שם קל"ה א' וע"ל ס"ו:

יד

והוא כו'. שם ברמב"ם ועכ"מ ודבריו תמוהים וצ"ע:

טו

וה"ה כו'. כפירש"י שם וע"ל ס"ח:

טז

וי"ל להפריש כו'. שם קל"ו א' דלא כר"א:

יז

היו לו כו'. כן משמע שם ב' אלא עצה טובה כו' משמע אבל כולה מזכרים ושחופות לא לכן קאמר זה לעצמו. אבל מ"ש המרשים טור ליתא:

יח

אבל אם היתה כו'. שם קל"ו א':

יט

מי כו'. אוקימתא שם אליבא דרב וקי"ל כוותיה כנ"ל:

כ

אבל כו'. טור וכשיטתו שפסק כר' ינאי ודברי הרב צ"ע (וכן תמה בדברי חמודות):

כא

ראשית כו'. כמו במתנות שם קל"א ב' ואמרינן שם וכ"ד שאינו בקדושה כו' וע"ש קל"ג א' א"ר יוסף כו' ועתוס' דשבת י' ב' ד"ה יהבה כו':

א

(סי' של"ג סעיף ה') חייב באחריותו. ודוקא כשיש עוד בעין דאכתי מצי לקיים המצוה משא"כ בנאבד כולה דא"י ליתן רק דמיהם הוי ממון שאין לו תובעים ופטור כמו במזיק מתנות כהונה ע"ל (סי' ס"א) מ"ל (פ"י ה"ח מהל' בכורים):

ב

(סעיף י"ב) ויש לו להפריש מן החדש על הישן. ע' בר"ן הובא בב"י דאחר דנהוג עלמא כר' אלעי בראשית הגז דאינו נוהג בח"ל ממילא א"א להקל בזה להפריש מחדש על הישן דלר' אלעי דילפי' ראשית הגז מתרומה לענין ח"ל ה"נ ילפינן לענין שלא להפריש מחדש על ישן ולא ממין על שאינו מינו וע' בסוגיי' ומ"מ דבמה דמחמירים רבנן דמצטרף חדש וישן ומין ושא"מ לחיוב בזה תורמים מזה על זה דבממנ"פ לרבנן תורמים מזה על זה ולר' אלעי אין מצטרפים ואין כאן חיוב ע' בת' מוצל מאש (סי' נ"ז ד"ל ע"ב):

א

ראשית הגז כו'. דכתיב גז צאנך תתן לו שחייב כל אדם מישראל לתת מראשית גז צאנו לכהן:

א

אלא הכבשים כו'. דכיון דתלה רחמנא טעמא דראשית הגז בשירות כהונה דכתיב וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר וגו' לעמוד לשרת דבר הראוי לשרת דהיינו רחלים שצמרן ראוי לעשות ממנו תכלת לבגדי כהונה:

א

חייב. שלא עשה בגוף הצמר כלום הלכך חייב אף אחר שלבנו אבל כשגזז וצובע קודם שיתן פטור מראשית הגז שקנאו בשינוי והוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור כדלעיל סי' ס"א סעי' ל"א:

א

הלוקח גז צאנו כו'. פי' דדעת המחבר דדוקא כשקונה גז צאנו של עובד כוכבים אחר שגזזן העובד כוכבים כיון שהיה של עובד כוכבים אחר גיזה פטור אבל אם לקח הצאן לגיזתן כלומר שלקח הגיזה בעודו במחובר אף על פי שלא לקח גוף הצאן אלא הגיזה בלבד כיון שלקחן במחובר קודם שגזזן העובד כוכבים חייב אע"פ שגדלה הגיזה ברשות העובד כוכבים ואף על פי שעיקר הצאן של עובד כוכבים הוא והיש חולקים סוברים דאפילו לקחן במחובר קודם גיזה פטור כשהגוף הצאן הוא של עובד כוכבים ואינו חייב אא"כ קנה אף הצאן לגיזתן כלומר שיהיה שלו בשעת הגיז' ודוק:

א

הלוקח גז צאנו של חבירו. בעודו במחובר:

א

ואע"פ שלא התחיל כו'. דחזקה אין אדם מוכר מתנות כהונה ומתנה דכהן גבי מוכר היא:

א

הלוקח חייב להפריש. שאומר לו המוכר מתנה דכהן לא מכרתי לך ומה שלקחתי ממך מעות לא לקחתי אלא בעד צמרי חוץ מחלקו של כהן:

א

ואם פירש לו אני מוכר לך הכל. אם אחר גיזה מכרה המוכר חייב דהא משעת גזיזה חל עליו ליתן ולמה מכרה והלוקח פטור דלאו גז צאנך הוא ואם בעודו מחובר מכרה לו ופירש לו הכל אני מוכר לך שניהם פטורים המוכר פטור דבעודו מחובר לא חל עליו ראשית הגז ובשעת גזיזה לאו גז צאנך הוא דגיזה לאו שלו וכן הלוקח פטור דלאו גז צאנך הוא דהא הצאן אינו שלו ומכל מקום לכתחלה אסור לעשות כן למכור הצמר במחובר ולהפקיע ממונו מיד מצוה:

א

אין פחות מחמש. דכתיב חמש צאן עשויות ודרשו בו שמעשות את בעליהן למצוה:

א

רק חמשה סלעים מהכל. ומדרבנן דמן התורה בכל דהו סגי: