שולחן ערוך, יורה דעה קט״ו: דין חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו וגבינה וחמאה. ובו ג' סעיפים: – עם 17 מפרשים

א

דין חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו וגבינה וחמאה. ובו ג' סעיפים:
חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור שמא עירב בו חלב טמא היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו מותר אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב היה לו דבר טמא בעדרו והישראל יושב מבחוץ והעובד כוכבים חולב לצורך ישראל אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב אם יכול לראותו כשהוא עומד מותר שירא שמא יעמוד ויראהו והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל: הגה ולכתחלה צריך להיות הישראל בתחילת החליבה ויראה בכלי שלא יהיה בכלי שחולבין בו דבר טמא (א"ו הארוך כלל מ"ה ונהגו להחמיר שלא יחלוב בכלי שדרכו של עובד כוכבים לחלוב בו שמא נשארו בו צחצוחי חלב של עובד כוכבים (שם) מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה (ש"ד ועס"ק ח') ושפחות שחולבות הבהמות בבית ישראל או בדיר שלהם כל מקום שאין בית עובד כוכבים מפסיק ואין לחוש לדבר טמא מותר אפילו לכתחילה להניח אותן לחלוב אע"פ שאין שם ישראל כלל דמאחר שהוא בבית ישראל או בשכונתו אין לחוש לדבר טמא (ש"ד סימן פ"ב בשם ר"ת ומהרא"י שם) אבל אם בית עובד כוכבים מפסיק צריך להיות ישראל שם כאילו חולבות בבית עובד כוכבים (או"ה שם) ואפי' ישראל קטן או קטנה מועילים דהעובד כוכבים מרתת לפניהם (ג"ז שם) ואם חלבו עובד כוכבים מקצת בהמות ולא היה שם ישראל ואח"כ בא ישראל אל האחרים עכשיו בזמן הזה שאין חלב דבר טמא מצוי כלל מותר (הגהות ש"ד) מיהו אם לא בא שם הישראל עד לאחר שנחלבו כולם הוי כחלב שחלבו עובד כוכבים דאסור' אע"פ שאין דבר טמא בעדרו (ב"י בשם הר"ף ובשם סמ"ק) חלב של עובד כוכבים אוסרת כלים שנתבשלה בהם כשאר איסור אע"פ שאינו רק ספק שמא עירב בה דבר טמא וכן גבינותיהם (תשובת הרשב"א סי' קמ"ג ובארוך) אבל לא חמאה שלהם אפילו במקום שנהגו בה איסור אינה אוסרת הכלים שנתבשלה בה ולא תערובות שלה שאם נתערבה בהיתר הכל שרי (בארוך) כדלעיל גבי פת של עובד כוכבים ועיין לעיל סי' קי"ב (תשובו' מהרי"ל ל"ח ואו"ה שם) חלב של עובד כוכבי' שנאסרה אינו מועיל אם יעשו אח"כ גבינות או חמאה ממנה אלא נשארת באיסורה וכל מה שנעשה ממנה אסור (מרדכי פא"מ ואגודה שם ותשובת מהר"מ סי' רי"ו ואו"ה ורשב"א וב"י ונ"ל שכ"ד הרמב"ם ודלא כהר' המגיד):

ב

גבינות העובדי כוכבים אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה ואפילו העמידוה בעשבים אסורה: הגה וכן המנהג ואין לפרוץ גדר (ב"י) אם לא במקום שנהגו בהם היתר מקדמונים ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה מותר (אגור פ' שואל) וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו ואם ראה עשיית הגבינות ולא ראה החליבה יש להתיר בדיעבד כי אין לחוש שמא עירב בו דבר טמא מאחר שעשה גבינות מן החלב כי דבר טמא אינו עומד ובודאי לא עירב בו העובד כוכבים מאחר שדעתו לעשות גבינות (הגהות אשיר"י פא"מ ובארוך) . ומכל מקום אסור לאכול החלב כך (שם):

ג

החמאה של עובד כוכבים אין מוחין לאנשי המקום שנוהגים בו היתר ואם רוב בני המקום נוהגים איסור אין לשנות ובמקום שאין מנהג אם בשלה עד שהלכו צחצוחי החלב מותרת: הגה גם מותר לבשלה לכתחלה כדי שילכו צחצוחי חלב (ב"י) ואם בשלה עובד כוכבים מותרת דסתם כליהם אינן בני יומן (ב"י לדעת הפוסקים) ואם הולך ממקום שאין אוכלין אותה למקום שאוכלים אותה אוכל שם עמהם אבל אסור להביאה עמו ולאכלה במקום שנוהגים בה איסור אם לא שיש בה היכר שהיא ממקומות המותרים וההולך ממקום שנהגו בה היתר למקום שנהגו שם איסור אסור לאכלה שם (ארוך) וי"א דה"ה אם הובאה ממקום היתר למקום איסור נמי אסורה אפילו יש בה היכר (תשובת מהרי"ל סימן ל"ה) והכי נהוג:

א

עובד כוכבים. בטור כתב ל"ש חלבו לצרכו או לצורך ישראל (וכן הסכמת הפוסקים):

ב

לראותו. כתב הט"ז אבל עכ"פ בעינן שישב מבחוץ בצד עדרו כדי שיראה שלא יכניס שם דבר טמא בשעת חליבה:

ג

עומד. כתב הש"ך דאפילו יוצא ונכנס מותר כיון דטעמא דמירתת אבל אם העובד כוכבים חולב לצורך עצמו צריך לראות ממש בשעה שהוא חולב שלא יערב בו דבר טמא כיון שיש דבר טמא עמו בעדרו ואם חולב לצורך ישראל מותר בזה אם יכול לראותו כשהוא עומד:

ד

בתחלת. קאי אפילו ארישא באין דבר טמא בעדרו וכתב הב"ח מיהו בדיעבד התיר ר"ת אם לא ראה תחלת החליבה והש"ך השיג עליו וכתב דאין ענינו לכאן דר"ת לא התיר אלא בידוע שחולב לגבינות עכ"ל:

ה

בדיעבד. והט"ז כתב ולענין הלכה נראה דיש להחמיר לאסור אפילו דיעבד כל שאין רואה הישראל תחלת החליבה אפי' באין שם דבר טמא:

ו

ישראל. כתב בד"מ ובת"ח דגם בכה"ג מותר בדיעבד למהרא"י וכ"נ דעת מהרש"ל:

ז

קטן. בני תשע שנים ת"ח בשם או"ה:

ח

כולם. כתב הש"ך דזה קאי על החולב בהמת ישראל ברפת שאחורי בית ישראל וא"כ יש לתמוה על רמ"א למה נאסר אם בא הישראל לאחר שנחלבו כולם וגם הת"ח מתיר בדיעבד בכל ענין ואולי איזה ט"ס נפל בדבריו כאן בהג"ה וכל זה בחולב לכותח או לאכול החלב כך אבל אם בידוע שהעובד כוכבים חולב לגבינות יתבאר דינו בס"ב עכ"ל. (וט"ז כ' דזה קאי על חולב בהמת ישראל ברפת שאחורי בית ישראל אמנם חלב שחלבו עובד כוכבים מבהמה שלו לא שרינן כלל אא"כ ישראל רואה וע"ש):

ט

שנתבשלה. וה"ה אם כבוש שם מעל"ע כ"כ או"ה וכתב הש"ך דלכתחילה אסור לבשל בו אפי' יהא בתבשיל רוב דאסור להוסיף על שום איסור ולבטלו כדלעיל סי' צ"ט ס"ו ע"ש אבל אם נתבשל בו דיעבד ויש רוב בתבשיל שרי ול"ד לבשולי עובדי כוכבים ס"ס קי"ג די"א דאין אוסרת הכלים דשאני התם דעיקר איסורן מדבריהם מחמת גזרות חתנות אבל הכא גזרו בו משום חשש איסור דאורייתא שיש בחלב עצמו:

י

נתערבה. כ' הש"ך משמע דרוב מיהו בעי בתבשיל כדלעיל סי' קי"ב סי"ד גבי פת של עובד כוכבים ולפ"ז משמע דדעת הר"ב דגבינה של עובד כוכבים אינה בטלה ברוב בתבשיל אבל באו"ה פסק להדיא דגבינה של עובדי כוכבים בטלה ברוב תבשיל ומסקנת הש"ך כדעת הרמ"א לאסור בגבינה עד ששים:

יא

מועיל. דוקא בסתם חלב אבל כשאנו יודעים שדעת העובד כוכבים היה לעשות ממנה גבינות מותר לישראל לעשות אח"כ ממנה גבינות. ש"ך:

יב

נבלה. הר"י אבן מגאש הקשה למה לא יהא בטל בס' ותירץ דהוי איסור מעמיד ואוסר בכל שהוא:

יג

בעשבים. דלא פלוג רבנן כיון דאיכא שמעמידין אותם גם עכשיו בעור נבלה:

יד

המנהג. והש"ך חולק על דין זה ופסק אפילו אם הישראל רואה הכל אפ"ה אסור כל זמן שהעובד כוכבים עושה הגבינות והא ראיה דאפילו בעשבים אסור משום דלא פלוג. (א"כ ה"ה ראה שעשאן עובדי כוכבים והיינו דמתניתין תנן סתמא גבינות עובדי כוכבים אסורין. וגבי חלב עובד כוכבים תנן חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור ואם הישראל רואה מותר אלמא דבגבינות אין חילוק בין ראה עשיית הגבינות או לא. א"כ צריך להזהיר לשומרים שהולכים עם העובדי כוכבים כשעושין הגבינות למכור לישראל שהישראל ישימו הקיבה לתוך החלב ואם לאו הגבינות כולן אסורות). ומה שאנו נוהגין היתר לקנות מן השוואגי"ן היינו משום שנהגו לשכור הבהמות וא"כ הגבינה של ישראל הם וה"ה אם קונה סכום גבינות ממנו א"כ הגבינה בשעת עשייתן של ישראל היו אבל אם עובד כוכבים עושה גבינות לעצמו אע"פ שהיה שם ישראל מתחילה ועד סוף אסור (כל דלא עביד ישראל מעשה) עכ"ל:

טו

החליבה. כתב הש"ך דרמ"א כתב זה לפי שיטתו אבל לפע"ד לא איירי הפוסקים שעשאו העובדי כוכבים גבינות אלא מדין חלב שמותרת כשדעת העובד כוכבים לעשות הגבינות והישראל צריך אח"כ לעשות הגבינות ומיהו אף לפי סברתו דמתיר בדיעבד כתב ע"ז באו"ה דאין להתיר אלא בהפסד מרובה מיהו היכא דראה החליבה רק שלא היה שם בתחלת החליבה משמע דיש להתיר בדיעבד אף בלא הפסד מרובה:

טז

שדעתו. כתב הש"ך כלומר שידעינן בודאי שדעתו לעשות גבינות ואז אפילו היה לו דבר טמא בעדרו מותר בדיעבד מה"ט דדעת העובד כוכבים להקפיא ואף אם עדיין לא עשה הגבינה אלא שנחלבה החלב מיקרי דיעבד לענין זה ודוקא אם קונה ממנו סכום גבינות או לפי המשקל אבל אם קונה במדה אסורה ועכ"ז אסור לאכול החלב כך מאחר שלא ראה החליבה אפילו ידענו שדעת העובד כוכבים לעשות גבינות עכ"ל הש"ך:

יז

מוחין. שהרי לא גזרו על החמאה וחלב טמא אינו עומד:

יח

לכתחלה. הט"ז כתב דיש לתמוה על דין זה דהא אין מבטלין איסור לכתחלה אבל הש"ך כתב בשם ב"י ות"ח דזה לא מיקרי מבטל איסור דשמא אין כאן איסור כלל ועוד דאין כוונתו לבטל רק שילכו להן הצחצוחי חלב עכ"ל:

יט

עמהם. אע"פ שדעתו לחזור אוכל עמהם משא"כ בשאר איסור ד"מ בשם או"ה דמה שאוכלין אותה במקום ההוא משום דשם עושין אותה בהכשר בלא חשש בעולם ואלו היו עושין כאן כמוהם היו ג"כ אוכלין אותה ט"ז וכ' ב"י בס"ס זה מי שעבר והעמיד חלב בחלב חמוץ של עובד כוכבים ולקח חלב זה והעמיד בו אחר ומהאחר אחר שמותר ליקח חלב השלישי זה ולהעמיד בו חלב ולאוכלו דלאחר ג"פ כבר כלה חלב של עובד כוכבים:

א

משנה עבודת כוכבים דף ל"ה:

ב

ברייתא שם דף נ"ט:

ג

הסכמת הפוסקים ודייק לה המרדכי מדלא פריך שם בגמ' אברייתא אי דליכא דבר טמא בעדרו ל"ל ישראל יושב וכו':

ד

שם בברייתא וכדמפרש לה בגמ' שם:

ה

משנה דף כ"ט וכחכמים וכטעמא דמפרש שמואל שם דף ל"ה:

ו

טור בשם הרמב"ם פ"ג מהמ"א ופי' שם דכבר גזרו על כל גבינות העובדי כוכבים וכו' גזירה משום דמעמידין אותן בדבר האסור:

ז

שם בשם מקצת הגאונים שהרי לא גזרו על החמאה וחלב טמא אינו עומד:

ח

טור בשם אביו הרא"ש וכדעת מקצת הגאונים דחיישינן לצחצוחי חלב פירש"י בין גומות של גבינה נשאר מן החלב ובערוך פי' ל' סחיטה:

ט

שם בשם הרמב"ם ושם:

א

שמא עירב כו'. גמ' שם:

ב

אם ידוע כו'. שם ה"ד אי כו' ועבה"ג ס"ק ג':

ג

והוא שיודע כו'. טור דבלא"ה לא מרתת:

ד

ולכתחילה כו'. ר"ל אפילו ידוע שאין לו ד"ט בעדרו וכמש"ל שצריך יושב מבחוץ ואמרו שם משום איערובי ולאו עירובי ממש דהא אין ד"ט שם ועוד דלא חיישינן להכי כיון דאין מרויח אלא שאינו נזהר שלא ישתייר בכלי חלב טמא וכמ"ש המרדכי וסמ"ק:

ה

ונהגו כו'. נלמד מהנ"ל ור"ל אפי' רואה בתחלת החליבה:

ו

מיהו בדיעבד כו'. ר"ל אפי' לא ראה בכלי וכן שחלבו בכלי שדרכו כו' אבל לא ראה בתחלת החליבה אף בדיעבד אסור כמ"ש בד"מ ובת"ח וכמ"ש בגמ' וש"ע כנ"ל ועש"ך דאף לראות בכלי אף דיעבד אסור כמ"ש סמ"ק ומרדכי שמזה הטעם צריך להיות ישראל יושב כנ"ל ושכ"כ באו"ה דלא כמ"ש בד"מ בשמו:

ז

ושפחות כו'. כמו ישראל יושב כו' דמירתת וכן כאן מירתת:

ח

ואפילו ישראל קטן כו'. עב"י סי' ק"ל בשם הרשב"א וכ"כ המרדכי פ"ב סי' תת"ל על מ"ש בגמ' (ל"ח) מניח ישראל בשר כו' שופתת אשה קדירה כו' וכ' המרדכי בשם ראבי"ה ולא חיישינן לאיחלופי ואיערובי כדמפרש בירושלמי כגון שהתינוק יושב ומשמר:

ט

מיהו אם כו'. כנ"ל בש"ע דדוקא ישראל יושב כו' אע"ג שתין כו' ועש"ך שפסקו אפילו לא היה במקצת חליבה דאסור דלא כהרב:

י

חלב של עובד כוכבים כו'. כמו בכל איסורי דרבנן כנ"ל ס"ס קי"ג ואף הרא"ה מודה כאן כיון שיש חשש איסור דאורייתא:

יא

אבל לא כו'. דאינו אסור אלא מן המנהג וכמו פת של עובד כוכבים:

יב

חלב של עובד כוכבים כו'. גמ' שם ואב"א אפילו תימא דקבע כו' וכן חמאה וכמ"ש בס"ג ע"ש ואפילו יבשל החמאה וז"ש וכל מה כו':

יג

ואפילו כו'. שכבר גזרו על כל גבינות העובדי כוכבים בין שהעמידוה בדבר אסור בין שהעמידוה בדבר המותר גזירה משום שמעמידין אותה בדבר האסור לשון הרמב"ם. דע"כ לא חילקו בין גבינה לגבינה מדפריך שם אלא מעתה יבש תשתרי ישן תשתרי ודלמא אין ה"נ אלא ודאי כשאסרוה לגמרי אסרוה ולא חילקו וגמ' פריך למה לא חילקו ואמרו שם גזירה חדשה כו' אלמא אסרו משום גזירה ונאסרה במנין וכ"כ כל הפוסקים דלא כמ"ש תוס' שם ד"ה חדא כו'. ואין לדמות לשאר דברים שהותרו בבטל הסיבה שלא אסרו לכתחלה אלא לפי הענין ועריב"ש סי' שצ"ד ובחלב מחלק פעמים שאסור ופעמים שמותר וכן בכבשים ושאר דברים ולא מחלק בגבינה ועהג"מ:

יד

ואם הישראל רואה כו'. כ"כ מהר"ם סי' שע"ד בשם תוספתא פ"ה פת שאפאה עובד כוכבים בלא מעמד ישראל וגבינה שהעמיד העובד כוכבים בלא מעמד ישראל אסור ובתוספתא שלנו חסר בבא דגבינה אבל כתכ מהר"מ שם דלאו דוקא שהרי בסיפא אמר פת שאפאה ישראל אע"פ שהעובד כוכבים לשה וגבינה שהעמידה ישראל אע"פ שהעובד כוכבים עבדה מותר אלמא דהעמדת ישראל בעינן וכן בפת ע"כ א"א לומר דבפני ישראל מהני כמ"ש בגמ' דוקא א' מג' מלאכות בעי:

טו

ואם ראה כו'. דלהכי צריכי טעמים אחרים בגבינה שם ועתוס' ל"ה ב' ד"ה לגבינה כו' ושם א' ד"ה לפי כו' וכ"ז לשיטתו אבל לפי מ"ש לעיל דוקא שהעמיד ישראל:
(ליקוט) ואם הישראל כו' ואם ראה כו'. דלפי' תוס' שם ד"ה לפי כו' סגי בראיית עשיית הגבינה לחוד דכל החששות שם משום ההעמדה חוץ מדריב"ל והשתא לא חיישינן לדריב"ל כמש"ש בתוס' ד"ה חדא אלא דלפירש"י שם ד"ה לפי צריך לראות גם החליבה משום דר' חנינא וכמש"ש ב' ואב"א כו' ועתוס' שם ד"ה לגבינה כו' ועמ"ש בס"ג (ע"כ):

טז

ומ"מ כו'. כנ"ל סס"א ור"ל כאן אפילו היה דעת העובד כוכבים לעשות הגבינות וכמ"ש אפילו תימא כו' ומשמע אפילו דעת העובד כוכבים לעשות גבינות נמי אסור:

יז

החמאה כו'. ז"ל הרמב"ם החמאה של עובד כוכבים מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה וחלב הטמאה אינו עומד. ור"ל כמ"ש ל"ה ב' אי דקבעי לגבינה כו' וכ' ומקצת הגאונים אסרוה מפני צחצוחי חלב שישאר בה כו' וכמ"ש בגמ' שם ואב"א כו' ופליגי הגאונים באוקימתות שם א' דסברא שניה ס"ל כר' חנינא לפי שא"א כו' וכפירש"י וא"כ ה"ה בחמאה וסברא הראשונה ס"ל כשמואל מפני שמעמידין כו' ולא משום צחצוחי חלב ולפיכך החמאה מותר ולא היתה בכלל גזירה ובזה תליא נמי שני התירוצים שם ב' אי דקא בעי כו' ואב"א כו' וכן ס"ל (להרמב"ם) כשמואל כמ"ש בס"ב וכן כתי' ראשון הנ"ל כמ"ש שם חלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד בחלב הטהורה ואם נתערב חלב טמאה בחלב טהורה כשתעמיד אותו יעמוד חלב הטהורה ויצא חלב הטמאה עם הקום ומפני זה יתן הדין שכל חלב הנמצא ביד עובד כוכבים אסור שמא עירב חלב בהמה טמאה וגבינת העובד כוכבים מותרת שאין חלב בהמה טמאה מתגבן אבל בימי חכמי המשנה גזרו כו' אבל לשיטת תוס' ד"ה לגבינה כו' דבעשאו העובד כוכבים הגבינות אין לחוש אפילו לתי' בתרא כנ"ל כיון שדעתו כן לא יערב ור"ח דקאמר לפי שא"א כו' קאי אארס אמילתיה דריב"ל ולפ"ז חמאה לד"ה מותר וזה דעת סמ"ק שמתיר וכ' טעם אחר שאין בחמאה גומות וסמ"ג והג"מ כתבו בשם בע"ה דחמאה הוא מי"ח דבר כמ"ש בירושלמי פ"ק דשבת תני רשב"י בו ביום גזרו על פיתן ועל שמנן ועל כבשותיהן ועל מלחותיהן וגבינותיהן וחמאותיהן וכתב סה"ת אמנם בירושלמי שלנו אין כתוב חמאותיהן. והכריע בב"י אין מוחין כו' ואם כו':
(ליקוט) החמאה כו'. עת"ה פ"ו ב' שאוסר והאריך בזה ע"ש (ע"כ):

יח

ובמקום כו'. לשון הרמב"ם יראה לי שאם לקח המאה מן העובד כוכבים ובשלה עד שהלכו להן צחצוחי חלב ה"ז מותר שא"ת נתערבו עמהן ונתבשלו בטלו במיעוטם אבל החמאה שבישלו אותה עובדי כוכבים אסורה משום גיעולי עובדי כוכבים כמ"ש והראב"ד השיג עליו לבטל איסור לכתחלה ברוב ובכ"מ תי' מפני שיש בו הרבה ספיקות שמא לא נתערב ואת"ל נתערב שמא לא נשאר ואת"ל נשאר שמא יותך על האש אבל הרשב"א סי' ק"י הקשה עליו דבאלו האיסורין החמירו בספיקו שהרי כל ספק לקולא וכאן ספק וס"ס שמא לא נתערב כו' כנ"ל ואפ"ה אסרו וכן אין הולכין כאן בתר נ"ט דאל"כ למה לא אמרו דליטעמיה קפילא אלא שגזרו להרחיק מאיסורין של דבריהם טפי מאיסורי תורה וז"ש מפני שמעמידין בעור כו' אע"ג שאינו בנ"ט ואין קושיא מכל זה להרמב"ם דאין כלל ס"ס בגבינה אפילו לר"ח שלכן אמר א"א בלא כו' ושמואל דאמר מפני שמעמידין כו' כ' שם משום דדבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל ועוד הקשה עליו דא"כ גבינה ג"כ יותר בבישול וזה כבר תירץ הוא עצמו שגבינה אסור בכ"ע מחמת גזירה וכן חלב וכמ"ש סס"ב לדעת תוס' שאם חלבו ע"מ לעשות גבינות מותר הגבינות אם עשאן ישראל ומ"מ החלב עצמו אסור וכ"ה דברי הרמב"ם ומפני זה כו' שכל חלב כו' וגבינת כו' ובתוספתא פ"ה משמע כדברי הרמב"ם דתניא שם אין לוקחין גבינת בית הינאיקי אלא מן המומחה ושלוקה נלקחת מכל מקום ר"ל אפילו מישראל חשוד וה"ה לחמאה אפילו מן העובד כוכבים דאף שגבינה אסור מעובד כוכבים מפני הגזירה דלא פלוג כנ"ל משא"כ בחמאה. והכריע בב"י דבמקום שאין מנהג יש לסמוך אדברי הרמב"ם:

יט

גם מותר כו'. כנ"ל:

כ

ואם בישלה כו'. ר"ל שלא כדברי הרמב"ם הנ"ל דס"ל סתם כלים הן ב"י ומ"ש אי משום גיעולי עובדי כוכבים נטל"פ דבשר פוגם בשמן ודבש וכמש"ל סי' ק"ג ס"ד ולא קי"ל כן:

כא

ואם הולך כו'. כמ"ש או"ה משום דאיסור זה אינו אלא משום תיקוני החמאה ואילו היו מתקנים במקום שנהגו איסור כמו במקום שנהגו היתר היו אוכלין אותו גם שם וכמ"ש מהרי"ל סי' ל"ה דמקום שנוהגין היתר לפי שהוא ארץ הרים ומקום מרעה וחולבין הרבה יחד ואין לחוש שם כו':

כב

אבל אסור כו'. כמ"ש בפ"ד דפסחים מפני שינוי המחלוקת משא"כ ביש בו היכר וערש"י שם נ"ב א' ד"ה ולית ליה כו' אלמא לית כה"ג משום מחלוקת רק משום חומרי המקום וכאן ליכא משום חומרי המקום כנ"ל:

כג

וההולך כו'. כנ"ל מפני המחלוקת כיון שאוכל חמאה שלהם:

כד

וי"א דה"ה כו'. משום דברים המותרים ואחרים כו' כמ"ש שם (נ' נ"א):

א

א) [סעיף א'] חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו אסור וכו' לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל. טור. ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' הל"פ בסעי' א' חכ"א כלל ס"ז או' א' ערוך השלחן או' ב' ור"ל דבחלבו לצרכו יש סברא להתיר דודאי לא עירב חלב טמא ויקלקל את חלבו כיון דאינו מעמיד ואפ"ה אסור. ט"ז שם ערוך השלחן שם.

א

ב) פרה החולבת ויצא דם עם החלב אם מותר החלב עיין לעיל סי' ס"ו או' מ"ה ואו' מ"ו

א

ג) חלב הקראים אם הם אוכלים ממנו מותר לאכלו ואם אינם אוכלים ממנו אסור לאכלו. הרדב"ז בתשו' כ"י ח"ב סי' ר"מ. כנה"ג בהגה"ט או' ג' בל"י או א' שו"ג או' ב'.

א

ד) וכן חלב שחלבו עכו"ם לפני צדוקי אם שותה הוא ממנו או אוכל ממנו מותר ואם לאו אסור. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע בסעי' זה. שו"ג שם.

א

ה) שם. היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו מותר אפי' אין הישראל יכול לראותו וכו' אבל עכ"פ בעינן שישב מבחוץ בצד עדרו. ט"ז סק"ב. וכ"מ בב"י דבעינן דוקא יושב בצד עדרו מבחוץ יעו"ש.

א

ו) ודוקא כשישראל יושב מבחוץ אבל אם אינו יושב שם אפילו רגיל הישראל ללכת שם בכל יום בעת החליבה אפי' אין דבר טמא בעדרו אסור. הרשד"ם חי"ד סי' נ"א. ואם יוצא ונכנס הישראל אעפ"י שאינו בקבע מותר. כנה"ג בהגה"ט או' ה' ועיין לקמן או' יו"ד.

א

ז) שם. וישראל יושב מבחוץ וכו' וכל שהישראל הולך לכפר בכל מקום מהכפר שישב חשבינן ליה יושב מבחוץ. מהריק"ש בהגהו' הש"ע על סעי' זה. מיהו לפי מ"ש לעיל או ה' דבעינן שישב מבחוץ בצד עדרו משמע דאין זה מועיל כיון דאינו בצד עדרו וכ"מ ממ"ש באו' הקודם בשם הרשד"ם וכ"כ הרב חקקי לב חי"ד סי' כ"ז להשיג על דברי מהריק"ש הנז' והביא כמה ראיות לאסור יעו"ש וע"כ יש להחמיר.

א

ח) ומה שנהגו העכו"ם בקצת מקומות כשחולבים בהמותיהם סוגרים הדלת כדי שלא יביטו בעת החליבה משום עין הרע ודאי יש לאסור אפי' שלא יש בבית העכו"ם דבר טמא כי יש לחוש שמא יש לו בתוך ביתו דבר טמא ממקום אחר מוצנע בבית ומערב. חקקי לב שם. וכן הסכים זב"צ או' ו'

א

ט) שם. היה לו דבר טמא בעדרו וכו' והעכו"ם חולב לצורך ישראל וכו' אבל לצורך עצמו צריך לראות ממש בשעה שהוא חולב שלא יערב בו דבר טמא כיון שיש דבר טמא בעדרו. ב"ח ש"ך סק"ג. פר"ח או' ב' הל"פ בסעי' א' ערוך השלחן או' ג' אבל כשהעכו"ם אין לו דבר טמא בעדרו אין חילוק בין חולב לצרכו או לצורך ישראל דבכל גוונא אם ישראל יושב מבחוץ אף שאין יכול לראותו כלל בשעה שהוא חולב מותר. פר"ח שם. זב"צ או' ח'.

א

י) שם. אם יכול לראותו כשהוא עומד מותר שירא שמא יעמוד וכו' וה"ה ביוצא ונכנס נמי מותר כיון דטעמא הוא משום דמירתת. פרישה או' ג' ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ג הל"פ שם. ערוך השלחן או' ד' וה"ה אפי' אינו יושב תמיד אלא יוצא ונכנס ויושב ומכ"ש אם יוצא ונכנס למקום החלב. פרישה שם. ש"ך שם. פר"ח שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' ט'.

א

יא) שם. והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל. דאל"כ לא ירא שמא יראהו הישראל. ב"י. לבוש. פרישה או' ד' ביאור הגר"א או' ג'.

א

יב) שם הגה. ולכתחלה צריך להיות הישראל בתחלת החליבה וכו' ואפי' אין דבר טמא בעדרו יש להחמיר להיות שם הישראל בתחלת החליבה פן יערב או ישים העכו"ם חלב טמא בכלי קודם שיבא הישראל. ב"י. תו"ח כלל פ"א דין ו' ש"ך סק"ה. פר"ח או' ד' חכ"א כלל ס"ז או' א' ערוך השולחן או' ז' זב"צ או' יו"ד וכתב שכן דעת מרן ב"י. ומ"ש השו"ג או' ח' דהב"י לא ס"ל חומרא ז' מדאשמיטה בש"ע אין זה ראיה דהרבה דינים משמיט הש"ע ומביאים אותם האחרונים להלכה משום דלפעמים סומך על ב"י אלא א"כ גילה דעתו בב"י דלא ס"ל הכי או שהביא פלוגתא בב"י והשמיטה בש"ע אז אמרינן דלא ס"ל הכי.

א

יג) שם בהגה. ונהגו להחמיר שלא יחלוב בכלי שדרכו של עכו"ם לחלוב בו וכו' אפי' רואה בתחלה בכלי שאין בו שום דבר טמא דחיישינן שמא נשארו בו צחנוחי חלב ולא ירגיש בו הישראל. או"ה כלל מ"ה דין ב' ש"ך סק"ז. פר"ח או' ה' ולפ"ז כל שמדיחו אפי' לכתחלה שרי. פר"ח שם.

א

יד) שם בהגה. מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה. כלומר דא"צ לחוש שיהיה כל זה רק סגי בשהיה שם בתחלת החליבה אפי' לא ראה בכלי כמ"ש בתו"ח שם ובד"מ או' א' ומיהו הש"ך סק"ח כתב דאפי' בדיעבד יש להחמיר אם לא ראה הישראל מתחלה בכלי. אבל המנ"י על התו"ח שם או' י"ב כתב דאין להחמיר נגד הרב בהגה רק באיכא דבר טמא בעדרו אין להתיר אפי' בדיעבד אם לא ראה תוך הכלי. וכ"כ החכ"א כלל ס"ז סוף או' א' דבאין דבר טמא בעדרו אעפ"י שלא ראה מתחלה בכלי כיון שראה עכ"פ החליבה יש להתיר בשעת הדחק.

א

טו) עיר שאין מצוי בה חלב טמא כלל מותר לקנות חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. תשב"ץ ח"ד סי' ל"ב והביא שם ג"כ משם הרב כפתור ופרח ומשם ס' העתים יעו"ש וכ"כ הפר"ח סוף או' ו' אלא שכתב שם התשב"ץ ויש מחמירין וכן הסכים חכ"א שם. וכ"ה דעת בית מאיר. וכ"כ חקקי לב חי"ד סי ל' בשם כמה פו' לאסור וגם הביא דברי החולקים על דברי הפר"ח הנז' וסיים וכן ראוי להחמיר יעו"ש. וכן הברכ"י בשיו"ב או' א' הביא פלוגתא בזה וסיים לענין הלכה במקום שלא יש מנהג בעיר פשוט לכל להקל ודאי יש להחמיר וכך פשטה הוראה בכל גלילות טורקיא"ה וארץ הצב"י עכ"ל ומשמע אבל במקום שכבר נהגו להקל אין למחות.

א

טז) וכן במקום שחלב טמא יותר ביוקר מחלב טהור מותר לקנות מהעכו"ם חלב שחלבו בלא ראיית ישראל. פר"ח שם. לה"פ או' א' בל"י או' א' וכ"כ הפר"ת או' א' דבמקומינו נראה דשרי לקנות חלב מגוי שלא ראהו ישראל ולא עמד בצד עדרו והגם דיש לו דבר טמא בעדרו דהא חלב בהמה טמאה נמכר בדמים יקרים לשרים וגדוליהן וכמעט שוה על חד ארבע מהחלב של טהורה ובודאי דלא מערבי ליה אבל דרך מתנה אסור דהגוי חפץ הוא לרצות אהובו ולמנוא חן בעיניו ויבחר לתת לו דבר חשוב אבל בשאר מקומות הגם דהוי חלב בהמה ביוקר קצת אסור יעו"ש אבל דעת הבית מאיר לאסור אף אם חלב בהמה טמאה נמכר ביוקר וכתב אף לדברי המתירין דוקא אם החלב הטמא מצוי למכור ביוקר מהטהור אבל במקום שאין אדם קונה חלב טמא ודאי כל שיש דבר טמא בנמצא במקום הזה יש לחוש שיערבנה כדי למוכרה דאילו בעינה אין קונה אותה. ואף אם למשל כשאחד צריך לחלב טמא כמו לרפואה אינו מוצא לקנותה זולת בדמים יקרים יותר מהטהורה היינו מפני שאינו מצוי לחולבם מחמת שבפשוט אין קונה אותם. אבל משו"ה החשש הנ"ל במקומו עכ"ל וכ"כ קהל יהודה סעי' א' ד"ה עוד דהדבר פשוט שאין להתיר במקום שחלב טמא ביוקר אלא דוקא במקום דלעולם שכיחי לוקחים אמנם אי לא שכיחי לוקחים אלא לפעמים שצריכים אותה לרפואה לוקחים אותה בדמים יקרים פשיטא ודאי דאסור יעו"ש. והב"ד חקקי לב שם בסי' ל"א יעו"ש.

ב

טז) ואפי' במקום שחלב טמא הוא מאוס לגוים אפ"ה אסור לקנות מהם אם אין ישראל רואהו דהגם דהם פורשים שלא לאוכלו מ"מ מוכרים אותו לישראל להגדיל מדתם. שו"ת זרע אברהם חי"ד סי' כ"ה דף ק"ג ע"א יעו"ש וכ"כ חקקי לב שם סי' ל"ב מכמה פו' והשיג על מי שהתיר וכן הסכים לאסור יעו"ש.

א

טוב) שם בהגה. ושפחות שחולבות הבהמות בבית ישראל או בדיר שלהם וכו' ואף אם הרפת הוא אחורי הבית נוהגים היתר. ש"ך סק"י. פר"ח או' ז' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' הל"פ בסעי' א'.

א

חי) שם בהגה. אבל אם בית עכו"ם מפסיק וכו' ובדיעבד מותר אף אם בית עכו"ם מפסיק תו"ח כלל פ"א דין ח' ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' ח' אלא שיש שם ט"ס. פר"ח או' ח' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' הל"פ שם.

א

יט) שם בהגה. ואפי' ישראל קטן או קטנה. בן תשע שנים. או"ה כלל מ"ה דין ח' תו"ח שם. ד"מ או' א' ט"ז סק"ה. ש"ך ס"ק י"ב. כנה"ג שם. ואם הוא חריף ביותר סגי בבר שית ואם אינו כ"כ חריף בר שב או בר תמני או בר תשע או בר עשר כל חד וחד לפום חורפיה ואו"ה דנקט בן ט' לאו דוקא וחדא מנייהו נקט. פר"ח או' ט' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' שו"ג או' י"א. וכ"כ החכ"א כלל ס"ז או' ד' דקטן חריף נאמן אפי' בן שש להעמידו אצל החליבה וחריף היינו כל שיודע ומבין אם מערב הגוי חלב טמא נאמן להעמידו אצל החליבה.

א

ך) שם בהגה. ואם חלבו עכו"ם מקצת בהמות ולא היה שם ישראל וכו' מותר מיהו אם לא בא שם הישראל עד אחר שנחלבו כולם הוי כחלב שחלבו עכו"ם ואסורה וכו' מיהו הש"ך ס"ק י"ג כתב שאין לחלק בין כולם למקצתם אלא כיון שהבהמות והדיר של ישראל אפי' לא בא הישראל עד לבסוף שרי. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' ה' חכ"א שם סוף או' ב'.

א

כא) וכן כל שאין בהמתו של ישראל ובדיר של ישראל אין חילוק בין חלבו מקצת לחלבו כולם דבכולהו גווני אסירי. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י סוף או' יו"ד. בל"י או' ה' ור"ל דתרווייהו בעינן בהמתו של ישראל ובדיר של ישראל אבל בהמתו של ישראל בדיר העכו"ם או בבית העכו"ם או בהמתו של עכו"ם בבית ישראל אסור אלא א"כ ישראל רואהו. וכן המנהג פשוט דאפי' שישראל דר בבית הגוי כפרי בשנת מגפה שהולכין ושוכרין בתי גוים ודרים שם עד יעבור זעם אעפ"י שהגוי או הגויה חולבת שם בבית החלב אסור אם אין ישראל רואהו. כנה"ג שם סוף או' ז' זב"צ או' כ"א.

א

כב) שם בהגה. חלב של עכו"ם אוסרת כלים שנתבשלה בהם וכו' וה"ה אם כבוש שם מעל"ע. או"ה כלל מ"ה דין ד' ט"ז סק"ז. כנה"ג שם או' ג' לה"פ או' ו' בל"י או' ו' ערוך השלחן או' י"א. זב"צ או' כ"ב.

א

כג) שם בהגה. אעפ"י שאינו רק ספק וכו' וכן גבינותיהם. ולא סגי ברוב כשנפלה בתבשיל (של חלב) אלא צריך ס' ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ז' בל"י שם. שו"ג או' י"ג. חכ"א כלל ס"ז או' ה' ערוך השלחן שם. זב"צ או' כ"ג. ואם הוא ספק או נתערב יבש ביבש עיין לעיל סי' ק"י בדיני ס"ס או' כ"ז.

א

כד) וי"א דאם נתערב חלב של עכו"ם בחלב של היתר לא בעינן ס' אלא כנגד חצי חלב של עכו"ם דהא למאי דקאמר הש"ס חלב טמא ירוק טהור חיור נראה דאי היה חלב טמא טפי מחציו מנכר ולזה לא בעינן ס' כנגד כל החלב אלא כנגד מה שיכול להתערב ולא מנכר ושיעורו עד חצי החלב. פר"ת או' ד' והב"ד זב"צ או' כ"ד וכתב והגם שאין לסמוך עליו בזה שלא מצינו בכל הפו' שחילקו בכך מ"מ בשעת הדחק יש לסמוך עליו. ומיהו מה שסיים שם זב"צ ומה גם דס' האו"ה ז"ל דאפי' בגבינה דחמירא סגי ברוב תבשיל וכ"ש בחלב ש"ג וכן מ"ש החכ"א שם דבהפ"מ יש להקל בחלב לבטל ברוב דהוא קיל מגבינה לפי ס' האו"ה וכו' נראה מפני שלא ראו דברי האו"ה בשורשם כלל מ"ז דין ז' אלא מ"ש בש"ך שם דהא האו"ה שם כתב הטעם בגבינה דבטל ברוב משום דאיכא ס' בגבינה נגד האיסור שהוא המעמיד אבל בחלב ש"ג כתב בהדיא דצריך ס' יעו"ש. אלא רק הטעם בכאן משום דחלב טמא ירוק ומשו"ה די בס' נגד חציו כמ"ש הפר"ת ומשום דלא נזכרה סברא זו בפו' ע"כ אין להקל אלא דוקא בהפ"מ ובשעת הדחק וה"ד נמי כשהחלב הוא לבן כמראה שאר חלב טהור אבל אם יש שינוי אפי' מעט צריך ס' כנגד כולו אפי' בהפ"מ ושעת הדחק.

א

כה) כלים שנתבשל בהם גבינות הגוים בדיעבד והיום אינם ב"י אסור לכתחלה לבשל בהם בלא הכשר והרי הם כשאר איסורים. ברכ"י בשיו"ב או' ב' בשם הרב בתי כהונה. ער"ה או' ב' זב"צ או' כ"ה.

א

כו) מעשה שאירע בשני אנשים סוחרי חמאה וחלב ולוקחים תמיד מרפת בקר של השררה והיתה שמה יהודית להשגיח ולראות החליבה כנהוג ויש איזה שבועות אשר לא היתה בזה יהודית להשגיח וסוחרי החלב הנז' לקחו החלב משם ומכרו לקהל. הכלים שנתבשל בהם אותו החלב מותרים והוא משום דבאותה העיר אין מצוי חלב טמא כלל ואפי' לעתים רחוקות וכמעט שאין נכנס כלל בגדר הספק והפר"ח (עיין לעיל או' ט"ו) מסיק שבמקום אשר בודאי אינו מצוי חלב טמא שמותר לאכול חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו והגם דלא ק"ל כוותיה מ"מ די לנו להחמיר בחלב עצמו אבל לא לאסור הכלים ובפרט שיש בזה הפ"מ יען שרוב העיר בעלי בתים קנו מזה החלב ואם נאמר להם הכשירו הכלים יהיה הפ"מ וע"כ נראה להדיח הכלים ולהשהותם מעל"ע ודי. כרם שלמה בסי' זה. זב"צ או' כ"ו.

א

כז) שם בהגה. אבל לא בחמאה שלהם וכו' שאם נתערבה בהיתר הכל שרי כדלעיל גבי פת של עכו"ם. משמע דרוב מיהו בעי בתבשיל כדלעיל סי' קי"ב סעי' י"ד גבי פת של עכו"ם. ט"ז סק"ח. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ז' בל"י או' ז' הל"פ בסעי' זה. שו"ג או' י"ג. ועיין לקמן סעי' ג'.

א

כח) שם בהגה. חלב של עכו"ם שנאסרה אינו מועיל אם יעשו אח"כ גבינות וכו' וה"ד בסתם חלב אבל כשאנו יודעים שדעת העכו"ם היה לעשות גבינות מהחלב מותר לישראל לעשות אח"כ ממנה גבינות כמ"ש לקמן סעי' ב' בהגה. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ג. הל"פ סוף סעי' זה. שו"ג או' י"ד. חכ"א כלל ס"ז או' ו' ערוך השלחן או' י"ב. ומ"מ אסור לאכול החלב כך כמ"ש אח"כ בהגה לסוף סעי' ב' ועי"ש באו' ט"ל.

א

כט) [סעיף ב'] גבינות העכו"ם אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם וכו' אבל משום בשר בחלב אין איסור דאו' דצונן הוא ואע"ג דקא מעמיד אין איסור אלא מדרבנן. ט"ז סק"ט בשם התו' ועיין לעיל סי' פ"ז סעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד.

א

ל) שם. ואפי' העמידוה בעשבים אסורה. שכבר גזרו על כל גבינות העכו"ם בין שהעמידוה בדבר אסור בין שהעמידו בדבר המותר גזירה משום שמעמידים אותה בדבר האסור. הרמב"ם פ"ג מהמ"א הי"ד. טור. לבוש. ש"ך ס"ק י"ט.

א

לא) והאוכל גבינות העכו"ם או חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו מכין אותו מכת מרדות. הרמב"ם שם ה' ט"ו. טור. לבוש. והיינו אם עושה במזיד ואם היה בשוגג יתענה יום א' ואם היה במזיד ג' ימים. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תקס"ח או מ"ט.

א

לב) שם בהגה. ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה מותר. וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה בע"ז פ' אין מעמידין כשאנו רואין העכו"ם שהעמיד החלב בקיבה עצמה מותר לנו לאכול אותה גבינה. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' כ"ז כשהישראל ראה החליבה ועשיית הגבינות מותרת לכ"ע ודלא כהש"ך ס"ק ך' שאסר עד שיעשה הישראל מעשה. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל פ"א או' ג' פר"ת סוף או' ז' וכתב ודלא כהפר"ח או' ט"ו. בל"י או' י"א. חכ"א כלל ס"ז או' ז' בהגה. וכ"כ בתפארת למשה דכל ראיות הש"ך אינם מוכרחים וכל הטעם שבש"ס באיסור גבינות עכו"ם לא שייכי בישראל רואה וכתב דכ"מ מכל הפו' יעו"ש והב"ד פ"ת או' ו' וכ"כ הר"ז באו"ח סי' ש"ז או' ל"ח. וכן כתבנו אנו שם באו"ח סי' ש"ז או' קנ"ה יעו"ש. ואם הקיבה של ישראל אף שהעכו"ם נותנה לתוך החלב מותר לכ"ע אף לכתחלה נוב"י שם. פ"ת שם. והיינו נמי כשהישראל רואה החליבה ועשיית הגבינה כנז'.

א

לג) שם בהגה. ואם ראה עשיית הגבינות ולא ראה החליבה יש להתיר בדיעבד וכו' ודוקא שקונה ממנו סכום גבינות או לפי משקל דמאחר דחלב טמא אינו עומד אינו מערב בו דבר טמא אבל אסור לקנות ממנו החלב במדה דחיישינן שמא עירב בו דבר טמא. או"ה כלל מ"ה דין ה' תו"ח כלל פ"א דין ב' ש"ך ס"ק כ"ג. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' י"א. חכ"א שם סוף או' ז' זב"צ או' כ"ט.

א

לד) יש מקומות שישראל הולכים לעשות גבינה אך א"א שיראה כל החלב כשחולבים אותו ונלאו לתקן ולא יכולו גבינות אלו מותרים ואפי' לכתחלה יכולים לעשות כן. מטה יוסף ח"ב סי' ט"ו. זרע אברהם חי"ד סי' כ"ה. ברכ"י בשיו"ב או' ג' וכ"כ הפר"ח או' ך' הגבינה שמביאים פה ירושת"ו מצפ"ת תובב"א כי היהודים אשר הולכים לשם לעשות הגבינה אינם יכולים לראות כל החליבה לפי שהעדר הוא גדול מאד מהלך ד' וה' שעות ומסיק שאם הגוים בעלי העדר הם עצמם עושים גבינות לצרכם (ר"ל על חשבונם) למכור לישראל אף שהעדר גדול ויש דבר טמא בעדר כיון שהיהודים משימים הקיבה בתוך החלב יש להתיר בפשיטות ע"פ סברת התו' שכתבו שאין הגוים שוטים לערב חלב טמא שאינו נקפא בגבינות שעושים לצרכם יעו"ש. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"ג. זב"צ או' ל' ובאו' ל"א כתב שכן מנהג בגדאד יע"א כעיר הקודש צפת"ו יעו"ש.

א

לה) והן עתה נתוודע לנו איסור אחר שעושין הגוים בעלי הצאן דהיינו כשישראלים מניחים קיבה כשרה בתוך החלב לגבנו אינם מניחים אלא דוקא כדי שיעור שיתגבן שאם יניחו קיבה יותר מן השיעור לא תהיה הגבינה שמינה. ועוד יש הפרש דאם מניחין קיבה יותר מן השיעור יעלה גבינה מן החלב יותר דהיינו מן סאה חלב אם יעלה קב גבינה כשמניחים כשיעור אם מניחים יותר מן השיעור יעלה גבינה קב וחצי או קב ורביע וע"כ הגוים עושים ערמה בזה וכשמביאים חלב ממקום רחוק הן מניחים מן הקיבה שלהם האסורה מעט מן המעט שאינו נרגש בחלב ואינו עומד בו לגמרי כדי שבשעה שמביאין אותו לישראל המגבן והוא יניח קיבה כשרה יהיה קיבה הרבה באותו חלב ויעלה גבינה הרבה וזה נודע לנו ע"י שפעם א' הביא הגוי החלב לישראל כדי לגבן וא"ל הגוי לישראל תגבן במהרה וזה הישראל חשש בדעתו שמא הניח הגוי קיבת נבילה ומפני זה לא גבן הישראל במהרה והניח אותו כמו רביע שעה וראה שנתגבן החלב מאליו אבל לא גבינה קשה כנהוג וצעק הישראל על הגוי ונתוודע קלונו שהניח קיבת נבילה. והנה כיון שנתוודע איסור זה שלא זכרוהו הרבנים הנז"ל המתירין הגבינה אנחנו היאך נוכל להתיר הגבינה הזאת דשמא אלו הגוים שחולבין ואין ישראל רואה החליבה עושים ערמה הזאת ולא ירגיש הישראל. אמנם ראינו שלפו"ד מותרת הגבינה הנז' ואפי' לכתחלה חדא שהגוי מירתת ולא יעשה כן כי ירא פן ירגיש הישראל ולא יקנה ממנו עוד דאומר בדעתו דשמא יתעכב מעט ולא יניח הקיבה תיכף ויתגלה קלונו ועוד דגם אם נחוש א' מני אלף שיעשה כן אפ"ה הגבינה מותרת יען שהקיבה היא מותרת משום שהיא פירשא בעלמא ואפי' שהיא של טרפה כידוע אבל הא שאנו אוסרים קיבה של גוים היינו משום דמניחים הקיבה בעור של הקיבה שהיא טרפה ונבלה והקיבה בולעת מן העור ותיאסר כמ"ש לעיל סי' פ"ז סעי' יו"ד וז"ל חלב שנמצא בקיבה שנמלח וכו' או שעמד בו יום א' אסור להעמיד בו עכ"ל וא"כ הקיבה של הגוים אסור להעמיד בה משום שכן דרכם שהקיבה משאירים אותה בעורה לעולם ותיאסר אבל מ"מ כתבנו שם או' פ"ב שלדעת הש"ע ה"ד לכתחלה אבל בדיעבד אם העמיד בו אפי' אם נמלחה או עמדה יום שלם הגבינה מותרת בין העמיד בקרוש או בצלול יעו"ש. וא"כ לפ"ז אין חשש עוד למנהג הנז'. חדא שבודאי לא יניחו ועוד אף אם נחוש שיניחו הגבינה מותרת לס' מרן ז"ל וגם לס' מור"ם ז"ל שם שאם העמיד בצלול שאסורה כל הגבינה אפי' בדיעבד מ"מ סיים שם שאם יש ס' בחלב כנגד הקיבה הכל מותר דבטל בס' יעו"ש וא"כ אף אם נחוש לס' מור"ם ז"ל אפ"ה הגבינה מותרת דיש כמה וכמה ס' כנגד הקיבה האסורה. ואין לומר דחיישינן שיניח הגוי מעור קיבת נבילה דאוסר בכל שהוא כמ"ש לעיל בסי' פ"ז סעי' י"א ז"א חדא דאין דרך הגוים אצלנו לגבן בעור הקיבה ועוד אף אם נאמר שיניח הרי אינו מניח כ"א מעט ואח"כ מניח הישראל כדי גיבון כנז' וא"כ הו"ל זו"ז גורם ומותר כמ"ש בהגה שם סוף סי' פ"ז יעו"ש אמנם מי שמחמיר על עצמו ונזהר בגבינה שלו להניח ישראל על החליבה מראש ועד סוף תע"ב. זב"צ שם בקיצור מעט.

א

לו) ואמנם עתה נשמע שמגבנין ע"י סמים ויש סמים שאינם כשרים וע"כ אפי' גבינה שנעשה ע"י ישראל אין קונים אם לא שהוא נאמן וגם גבינות המביאים ישראלים מצפת"ו אין קונים מהם אם לא יש בידם חתימת ב"ד של עה"ק צפת"ו שהם כשרים והוא מחשש הנז'.

א

לז) גבינות הקראים אם העמידוה בקיבה ולא בעורה ואין מולחים הקיבה בעורה מותר לאוכלה ואם העמידו בעור של שחיטתן אסורה בכל שהוא (כמ"ש לעיל סי' פ"ז סעי' י"א) אבל אם העמידו בעור שחיטה שלנו אינה אסורה אלא בנ"ט ואם הדבר ספק נראה שהוא אסור כיון שאין נזהרין על אכילת בב"ח ולית להו אלא קרא כדכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו אין מקפידין להעמיד בעור הקיבה ואסורה בכל שהוא. הרדב"ז סי' תקנ"ב. וכ"כ הכנה"ג בתשו' סי' קנ"ח דמדברי הרדב"ז בתשו' מהד"ב סי' ג' נראה דנאמנים בשבועה יעו"ש וכ"כ הרדב"ז ח"ג סי' תקכ"ח שהלוקח מהם צריכין לישבע שלא נגע בהם גוי יעו"ש. ער"ה או' ה' ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דעתה אין קונין גבינה אפי' נעשה ע"י ישראל אלא מאיש נאמן וא"כ כ"ש דאין ליקח מן הקראים וע"כ לא הארכנו בזה.

א

לח) שם בהגה. מאחר שדעתו לעשות גבינות. כלומר שידעינן בודאי שדעתו לעשות גבינות ואיתא בתשו' מהר"מ סי' רי"ז דאפי' היה לו דבר טמא בעדרו מותר בדיעבד מה"ט דדעת העכו"ם להקפיא יעו"ש ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ג.

א

טל) שם בהגה. ומ"מ אסור לאכול החלב כך. מאחר שלא ראה החליבה ואפי' ידענו שדעת העכו"ם לעשות גבינות. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' ך' לה"פ או' י"ד.

א

מ) [סעיף ג'] החמאה של עכו"ם אין מוחין וכו' שהרי לא גזרו על החמאה וחלב הטמא אין עומד. הרמב"ם פ"ג מהמ"א ה' ט"ו. טור. ש"ך ס"ק כ"ז. פי' אע"ג דהחמאה נעשה מחלב שחלבו עו"ג ואין ישראל רואהו אפ"ה אין לנו לאסור החמאה שלא גזרו אלא על החלב בעין ועל הגבינה אבל החמאה לא היתה בכלל שתי גזירות אלו אלא דעדיין יש לחוש לתערובת חלב טמא לזה כתב דחלב טמא אינו עומד פי' ודאי לא היה העו"ג שוטה לערב חלב טמא כשהיה דעתו לעשות חמאה ואפי' אם עירב שלא היה דעתו לעשות חמאה ואח"כ נמלך מ"מ כיון שחלב טמא אינו עומד א"כ אין בחמאה שום חלב טמא. ב"ח.

א

מא) מיהו שמעתי שפעם א' קנו חמאה מן הגוים ואח"כ ראו שהוא משונה משאר חמאה שאינו קפוי כמו חמאה היוצא מחלב הצאן והבקר וחקרו על הדבר ונמצא שהוא מחלב גמלים וכ"כ הפר"ת או' ח' שבזמנינו נתחכמו לעשות הרכבה ומערבין חלב גמל בחלב טהור ועושין ממנו חמאה יעו"ש והב"ד בשו"ת חיים שאל סי' מ"ג והביא עוד כמה פו' שדברו בזה שעושין חמאה מחלב גמלים יעו"ש ועוד פה עיה"ק ירושת"ו נמצא כמה פעמים חמאה ביד הערביים שמעורבת בחלב בציר"י דהיינו שממעכין החלב עד שיהיה רך כחמאה ומערבין אותו עם החמאה וע"כ אף במקום שנוהגין לאכול חמאה של עכו"ם אין לקנות מהם אלא מי שבקי בעניינים אלו ושומר נפשו ירחק מזה.

א

מב) שם. ובמקום שאין מנהג אם בישלה עד שהלכו צחצוחי החלב מותרת. שאם תאמר נתערבו עמה ונתבשלו כולם בטלו במיעוטם. הרמב"ם שם ה' ט"ז. טור. ור"ל כיון שנתבשלו יחד כולם בטלו במיעוטם. ועוד עיין לקמן סוף או' מ"ד.

א

מג) בעיר בגדאד נהגו היתר בחמאה ש"ג ואין פוצה פה בדבר וכהוראת הרמב"ם ומרן ז"ל. מיהו מי שהוא יר"ש אין לאכול חמאה עד שיבשלנה וכמ"ש הרמב"ם ומרן ז"ל וכן אנן בדידן מעת שעמדנו על דעתינו נהגנו שאין לאכול החמאה בלי בישול וכן ראוי לנהוג. זב"צ או' ל"ב. ובלא"ה צריך לבשלה כדי לסננה מן הפרעושים ומן הנמלים המתהוים בה כמ"ש לעיל סי' פ"ד או' ק"ה יעו"ש. והטעם שנהגו לאכול החמאה מפני שהחנוונים שלהם בקיאים בטוב אם החמאה מזויפת כמ"ש לקמן או' מ"ה ואפשר שהענין ישתנה לפי העת והזמן וצריך להשגיח על זה.

א

מד) שם הגה. גם מותר לבשלה לכתחלה וכו' ואין בזה כמבטל איסור לכתחלה דשמא אין כאן איסור כלל ועוד דאין כוונתו לבטל רק שילכו צחצוחי חלב. ב"י. תו"ח כלל ע"ח דין א' ש"ך ס"ק כ"ח. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' י"ט. בל"י או' ט"ז. שו"ג או' כ"ג. ועוד הטעם משום כשהחמאה ניתך ע"ג האש השומן צף למעלה והצחצוחי חלב יורד למטה לשולי הקדרה ואחר שנצטנן ונקרש החמאה משליכין הצחצוחי חלב לאבדון נמצא שבישול זה אינו לבטל האיסור אלא להפרישו כמו שמפרישים מנקרי הבשר החלב מן הבשר שאין זה מבטל איסור אלא מפריש האיסור מן ההיתר. שו"ג או' כ"ה. ולפ"ז מ"ש לעיל או' מ"ב בשם הרמב"ם דבטל במיעוטו היינו בנשאר קצת מעורב שלא ירד למטה.

א

מה) שם בהגה. ואם בשלה עכו"ם מותרת וכו' בעירנו זאת (בגדאד) המנהג פשוט שלא לאכול חמאה מבושלת ש"ג וחמור עליהם כמו בשר חזיר כן נהגו מימי עולם ומשנים קדמוניות יען שבעירנו מערבין בו הגוים חלב (בצירי) ושומן של אליה ורובם ככולם הם מזייפים אותו ובדוחק ימצא מעט מן המעט שאין מזייפין וע"כ הקדמונים ז"ל אסרו חמאה מבושלת של הגוים והרי היא כבשר איסור ואין לשנות. ואולם בחמאה (שאינה מבושלת) ש"ג שמתירין אותה בעירנו אין לחוש שמערבין בה חלב (בציר"י) או שומן אליה כמ"ש בחמאה מבושלת ש"ג יען שבעירנו אין מנהג אצל הגוים לערב ועוד שאצלנו כל החנונים הם יודעים ובקיאים בטוב אם החמאה היא מעורבת ומזוייפת בשומן איסור וע"כ אין לחוש בחמאה כלל. זב"צ או' ל"ג. ונראה שזהו טעם מקום שנהגו לאסור חמאה ש"ג הכתוב בש"ע מפני שאין בקיאין בטוב בזיוף. וכבר כתבנו לעיל סוף או' מ"ג דגם במקום שנהגו היתר יש להשגיח תמיד ע"ז כי אפשר שהענין ישתנה לפי העת והזמן.

א

מו) ובענין הקיימא"ק של עכו"ם כתב הכנה"ג בהגה"ט או' י"ד דמנהגינו שלא לאוכלו משום נסיובי דחלבא וכ"כ בתשו' זרע אברהם חי"ד סוף סי' כ"ה דשומר נפשו ירחק ממנו. ובתשו' כנה"ג בבע"ח חי"ד סי' קנ"ט אסרו. וכ"כ מהריק"ש בהגהו' על הש"ע בסי' זה לאסור. חק"ל בשיירי חי"ד סי' ח' חקקי לב חי"ד סי' ל"ז וכ"כ הרב המני"ח בשו"ת הלק"ט סי' א' דרבני עה"ק ירושת"ו הם מחמירין בקיימא"ק כמו בריקוט"א (עיין באו' שאח"ז) ולא היו נוהגין היתר אלא דוקא בחמאה והשאר היו אוסרין והיו מענישין בדין את המקיל בין בקיימא"ק בין בריקוט"א ומכריזין בבהכ"נ יעו"ש. ומיהו הפר"ח או' כ"א כתב להתיר את הקיימא"ק וכתב זב"צ או' ל"ד שכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א להתיר את הקיימא"ק כהוראת הפר"ח אמנם בשו"ת חיים שאל סוף סי' מ"ג כתב דבעיר קדשנו ירושת"ו אוסרים הקיימא"ק וכן הורו לאסור הרבנים הקדמונים כמ"ש הרב מהר"מ חאגיז בתחלת שו"ת הלק"ט וכן מהריק"ש אסר משם רבותיו וכן ראוי לנהוג ודלא כהפר"ח בזה עכ"ד. וכן בספרו ברכ"י בשיו"ב או' ה' האריך בזה וסיים דאפי' בעיר שנהגו היתר בדברים אלו שומר נפשו ירחק מהם יעו"ש.

א

מז) הריקוט"א ש"ג דהיינו אחר שמוציאין הגבינה מן החלב ונשאר הקום לבדו מרתיחין את הקום שהוא המימי חלב לבדו. ומקפיאין אותו ונקרא ריקוט"א גם זה התיר הפר"ח שם. אבל הברכ"י שם בשיו"ב הביא דעת כמה רבנים האוסרים וכ"כ באו' הקודם דרבני ירושת"ו אוסרים ומענישים על הריקוט"א וכ"כ הר' חקקי לב חי"ד סי' ל"ד בשם כמה פו' לאסור וכן מסיק להלכה יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' ל"ה דבעיר בגדאד יע"א נוהגין שלא לאכול הריקוט"א יעו"ש. וכבר כתבנו באו' הקודם בשם הברכ"י דאפי' במקום שנהגו היתר בדברים אלו שומר נפשו ירחק מהם.

א

מח) גם יש בעירנו מין א' וקורין אותו בערבי דילמ"א והוא אחר שעושין הקיימא"ק נשאר חלב בעיין לבדו ומביאין קיבה שלהם ומקפיאין את החלב הנז' ויהיה קפוי כמו הקיימא"ק אבל הוא מעט רק בעירנו נוהגין בו איסור (ר"ל אפילו בעירם שנוהגין לאכול הקיימא"ק בזה נוהגין איסור) יען שדבר פשוט הוא שנעשה בקיבה האסורה שלהם. זב"צ שם. וחלב שמוכרים העכו"ם עם הקיימא"ק זה פשיטא דאסור משום חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו ולא הצרכתי לזה אלא משום דלפעמים החנוונים ע"ה וקונים הכלי קיימא"ק מן העכו"ם עם החלב שבו ומוכרים להמון העם שאין יודעים מזה וצריך אזהרת ב"ד.

א

מט) יגורטי של עכו"ם שנקרא בערבי לבן מרן ב"י בסוף סי' זה אסר אותו שכתב שאין להעמיד חלב בחלב חמוץ ש"ג עד אחר ג"פ משמע אבל אם הוא בעיניה אסור וחלב חמוץ הוא היגורט"י כנודע וכ"מ מדברי המני"ח שכתבנו לעיל או' מ"ו שכתב ולא היו נוהגין היתר אלא דוקא בחמאה והשאר היו אוסרין וכו' משמע דגם ביגורט"י נהגו לאסור וכן הברכ"י בשיו"ב או' ה' ובחיים שאל ח"א סי' מ"ג הביא דעת האוסרים ביוגרט"י ועו"ש מיהו השו"ג או' ד' כתב דהיגורט"י מותר וכ"מ מדברי הברכ"י שם סוף או' ה' דלדברי הפר"ח מותר שכתב והפר"ח התיר הכל. אמנם הרב חקקי לב בתשו' חי"ד סי' ל"ח האריך הרחיב בענין איסור היגורט"י והביא יותר מארבעים רבנים האוסרים את היגורט"י וגם השיג על דברי השו"ג הנז' שמתיר וגם על דברי הברכ"י הנז' שכתב והפר"ח התיר הכל דלא מצינו שהפר"ח התיר ביגורט"י וסיים דאפי' במקום שנהגו היתר יש לבטל המנהג יעו"ש.

א

נ) ובעירנו זאת בגדאד יע"א נוהגין היתר ביגורט"י ואין פוצה פה ומצפצף ואין כח בידנו למונעם ומ"מ מי שהוא ירא וחרד על דבר ה' ראוי לו לאסור היגורט"י יען שכל האחרונים אסרו אותו כמ"ש הרב החקק"ל הנז' ולפחות אם רוצה לאכול היגורט"י יאכל אותו היגורט"י שהניחו אותו בכיס עד שהלכו כל צחצוחי חלב שבו ונעשה קשה כמו הקיימא"ק שבזה יש ג' רבנים שמתירין כמ"ש בחקק"ל שם ואנחנו מימינו לא אכלנו היגורט"י ש"ג אלא עושים ע"י ישראל ואוכלים. זב"צ סוף או' ל"ו.

א

נא) ואם יכול לקחת מיגורט"י ש"ג להעמיד בו יגורט"י של ישראל כתב מרן ז"ל ב"י בסוף הסי' דמי שעבר והעמיד חלב בחלב חמוץ ש"ג ולקח חלב זה והעמיד בו. אחר ומאחר אחר שמותר ליקח מחלב שלישי זה ולהעמיד בו חלב אחר ואוכלו דלאחר ג' פעמים כבר כלה חלב של עכו"ם עכ"ל והב"ד הט"ז בסוף הסי' פר"ח סוף או' כ"ד. לה"פ או' ך'. בל"י או' י"ז. אמנם הר' מהריט"ץ בסי' פ"א התיר להעמיד היגורט"י ביגורט"י ש"ג יעו"ש וכן הר' חקרי לב בחי"ד סי' קל"ט האריך הרחיב בדין זה וכתב דלפי הירושלמי מותר להעמיד ביגורט"י ש"ג אפי' בפעם ראשונה ואשתמיט למרן דברי הירושלמי וע"כ העלה דיכולים להעמיד ביגורט"י ש"ג אפי' לכתחלה אלא שכתב והמחמיר תע"ב יעו"ש. וע"כ אם אפשר יש להחמיר כדברי מרן ז"ל ואם לא אפשר יש להקל כדברי החק"ל והיותר נכון אם אפשר יש ליקח מאותו יגורט"י יבש שמביאין בכיסין לפי שיש מתירין בזה גם באכילה כמ"ש באו' הקודם.

א

בנ) מי חלב ש"ג שלא ראה ישראל החליבה דהיינו שקולטין מן החלב כל הגבינה ונשאר המי חלב יש לאסור. מחשש שמא נתערב בו חלב טמא. חקקי לב סי' ל"ה. ונראה דה"ה מי חלב של חמאה של ש"ג שלא ראה ישראל החליבה דהיינו דאחר שעושין החמאה וקולטין אותה מן החלב נשאר מי חלב דיש לאסור ג"כ מחשש דשמא עירב בו חלב טמא וכ"ש לפי מ"ש לעיל או' מ"א שעושין חמאה מחלב גמלים שיש לאסור דשמא מי חלב זה הוא מחמאה של דבר טמא.

א

גנ) הריקוט"א ש"ג שכתבנו לעיל או' מ"ז שהיא אסורה אם בישל א' ריקוט"א ביורה ש"ג שמבשל בה ריקוט"א בלי הכשר רק שהדיחה וסבר שא"צ להכשיר היורה יש להתיר אפי' אי הוי היורה בת יומא שהרי אין משתמשין ביורה זו אלא בעשיית הריקוט"א ואף אם נאמר דפעמים משתמשים נמי בבשר וכיוצא אמרינן לגבי בשר וכיוצא סתם כלים אינם ב"י ולגבי ריקוט"א דמבשלים בכל יום הוי הכלי ב"י ואפ"ה נראה להתיר לפי דאשכחן לפר"ח דמתיר ריקוט"א ש"ג אפי' באכילה (כמ"ש לעיל או' מ"ז) והגם דלא נהגינן הכי היינו לאכול אבל לאסור פליטתה למה שנתבשל באותה יורה אין להחמיר כ"כ בדיעבד ויש לעשות ס"ס ספק אם הריקוט"א ש"ג אסורה או לא ואת"ל דאסורה דילמא לא נפלט מיורה הבלועה מריקוט"א האסורה בכדי נתינת טעם ונתבטל בס' זכ"ל ח"א חי"ד סוף או' ך' והגם דהרב חקקי לב שם סי' ל"ד כתב לפקפק בדברי הזכ"ל הנז' מ"מ כיון שיש מתירין אפי' באכילה בדיעבד והפ"מ יש להקל כדברי הזכ"ל.

א

דנ) חמאה שהתיכוה בקדרה על האש ומצאו בכלי שלקחו ממנו פירורי חלב החמאה אסורה והקדרה מותרת משום דהוי ס"ס שמא לא נפל מהחלב בתוך החמאה שחממוה בקדרה ואת"ל נפל שמא יש ס' הר' בית יהודה ח"ב סי' ק"ג יעוש"ב. ער"ה או' ח'.

א

הנ) מעשה באחד שעשה ריקוט"א נגד המאנדר"ה ש"ג שעושים שם הריקוט"א ובלילה הניח הריקוט"א במקום שעשאה והלך לישן והמקום קרוב שרואין אלו את אלו והריקוט"א נעלמה מן העין אפ"ה הריקוט"א הנז' מותרת מכח ס"ס ספק אם הלכה כמ"ד הריקוט"א ש"ג מותרת ואת"ל דאסורה שמא לא החליף והוא מתהפך ובפרט שהמקום קרוב דמירתת ועוד דליכא הנאה בחליפין. זכ"ל ח"ג או' ג' זב"צ או' ט"ל.

א

ונ) שם בהגה. ואם הולך ממקום שאין אוכלין אותה למקום שאוכלים אותה אוכל שם עמהם. אעפ"י שדעתו לחזור אוכל עמהם משא"כ בשאר איסורים. או"ה כלל מ"ח דין ד' ד"מ או' ה' ש"ך ס"ק כ"ט. ולא שייך כאן נותנין עליו חומרי המקום שהלך משם דמה שאוכלים אותה במקום ההוא משום דשם עושים אותה בהכשר בלא חשש בעולם ואילו היו עושין כמותם היו אוכלים אותה אלא שלא הורגלו רובם כאן. או"ה שם. ט"ז ס"ק י"ג. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' ך' בל"י או' י"ז.

א

זנ) שם בהגה. וי"א דה"ה אם הובאה ממקום היתר למקום איסור נמי אסורה וכו' והטעם דהוה כמו דברים שמותרים ואחרים נהגו בהם איסור. ט"ז ס"ק י"ד. ביאור הגר"א או' כ"ד.

א

חנ) אם רוב המקום נוהגין בו איסור אין לאדם לשנות וכו' ואפי' בסעודת מצוה שיש בה רוב עם אסור. תשו' מהרי"ל סי' ל"ה. בל"י או' י"ח.

א

שחלבו. עבה"ט של מהרי"ט בשם נ"ש בפרה שחולבת שיצא דם כו' וכן בתשובת חינוך ב"י סי' ל"ח מחמיר בזה והבאתיו לעיל סימן פ"א סק"ו ועמ"ש שם:

ב

[ואפילו ישראל קטן כו' מרתת לפניהם. עיין בס' חכ"א כלל ה"ז דין ד' שכתב דנ"ל אפי' אין העובד כוכבים יודע שאסור לישראל ול"ש מרתת מ"מ נאמן דאין בו חשש אלא מדרבנן שמא יחליף ובדרבנן קטן נאמן ואמרו בשם הגאון מה' יאסקי ז"ל שלא סמך על קטן וצ"ע עכ"ל ולענ"ד דזה תליא באם חלב נאסר במנין שיתבאר בס"ק שאח"ז]:

ג

דאסור. כו'. עיין בשו"ת חוט המשולש ח"ד מספר התשב"ץ מטור הראשון סימן ל"ב [ועיין בתשובת ח"ס סימן ק"ז שהאריך להביא ראיות דחלב נאפר במנין כיין נסך וכו' ומש"ה גם במקומות דאין שום חשש חלב טמא כל שאין ישראל רואהו אסור ודלא כהרדב"ז ופר"ח. ואף אם לו יהא הלכה כהרדב"ז כבר קבלו אבותינו עליהם כאותה דעה דמחמיר ואסור על בני אשכנז מדינא ואין לו התרה וקרוב בעיני לנדר דאורייתא והיינו אם הלכה כרדב"ז להקל אך אם עיקר הדין לאסור איננו נדר אלא העובר הוא עבריין באיסור דרבנן נמצא חומרו קולו (ע"ל סי' רי"ד) וע"ש עוד אודות עיר אחת שנוהגים שמה שנזהרים אפילו מחלב שחלבו ואין ישראל רואהו מ"מ פשוט להם להיתר גמור לאכול פת שנילוש עם חלב הנ"ל ולוקחים מנחתום להדיא. וכתב דצריך עיון גדול מאין נתפשט ההיתר הלא תערובתה אוסר אפילו הכלים. ואפשר כשם שכתב הכ"מ בדעת הרמב"ם שלא גזרו אלא אחלב בעין ולא על החמאה שכבר נשתנה כן י"ל כשנילושה עם קמח ונעשה מצירופם עיסה ונאפית פנים חדשות באו לכאן וה"ל כנשתנה ויש לזה פנים במסכת כריתות דף ה' כו' אך חלילה לסמוך ע"ז ע"ש]:

ד

גבינות. עיין בתשובת מקום שמואל סימן ע"ד שכתב בגבינות הבאים מכרכי הים צבוע בשומן דג טמא שקורין וואלפי"ש דכשרים מטעם שהשומן נ"ט לפגם עיין שם:

ה

העובדי כוכבים. עיין בתשובת רדב"ז החדשות סי' תקנ"ב לענין גבינה וחלב של שומרונים ע"ש:

ו

וכן המנהג. עבה"ט בשם ש"ך ועיין בתשובת נו"ב תניינא חלק א"ח סימן ל"ז שהכריע כדברי הרמ"א ולא כהש"ך וט"ז ופר"ח וכן הורה המנ"י והפרי תואר וכתב שכן פשט המנהג. ואם הקיבה של ישראל אף שהעובד כוכבים נותנה לתוך החלב מותר לכ"ע אף לכתחלה ע"ש ועיין בספר תפארת למשה שכתב ג"כ דכל ראיות הש"ך אין מוכרחים וכל הטעם שבש"ס באיסור גבינות עובדי כוכבים לא שייכי באם ישראל רואה וכ"מ מכל הפוסקים ע"ש:

ז

[אין מוחין. עיין בתשובת ח"ס סי' ע"ט שנשאל באשה שלקחה חמאה מעובד כוכבים במקום שנוהגין היתר ושוב נודע שזו החמאה נעשית משיורי הגבינה הנשאר ביורה אחר שהוציאו הגבינה הראשונה והשניה שנקרא צווארי"ך ושוב נעשה חמאה משיורים ההמה אי אית ביה משום איסור גבינה והשיב דאם הועמדו הגבינות בעור קיבה ודאי דגם שיורי הגבינות שנעשה ממנה חמאה אסור אך אם לא הועמדו בעור קיבה נהי דהגבינות אסורים משום דבר שנאסר במנין מ"מ חמאה לא נאסר במנין. ובמקום שנהגו היתר בחמאה גם זו מותרת ועם כי אין נראה להתיר לכתחלה להמון עם לקנות חמאה כזו מ"מ בדיעבד אין לאסור התערובות והכלים ע"ש ועבה"ט לעיל סק"י]:

ח

שאין המנהג. עפר"ח שהשיג על המחבר ודעתו דמותר אף ביש מנהג וכ"כ בס' חכמת אדם בשמו ועיין בתשובת נו"ב תניינא חיו"ד סי' ס"ו שדחה דבריו (ועיין ביאור הגר"א ז"ל) וכתב עוד שרב אחד התיר חמאה של עובדי כוכבים במקום שנהגו איסור ע"י הדחה ג"פ וטעמו עפמ"ש הב"י הובא בט"ז סקי"ד מי שעבר והעמיד חלב כו' דלאחר ג"פ כבר כלה חלב של עובד כוכבים ע"כ וכתב דטעמא דמסתבר הוא ואעפ"כ כיון שלא מצאנו סברא זו קשה להתיר. וע"ש עוד ובסי' ס"ה לענין אם רוצים להתיר המנהג שנהגו איסור בחמאה של עובד כוכבים אם יש להם התרה:

ט

להביאה. עיין בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סי' ס"ד באחד שהיה דירתו במקום שנהגו היתר בחמאה של עובדי כוכבים ואח"ז קבע דירתו במקום שנהגו איסור והביא עמו חמאה ממקומו הראשון והורה מורה א' שמותר לו לאכול החמאה ההיא והביא ראיה מגמרא בחולין י"ז איברי בשר נחירה כו' והוא ז"ל חלק עליו מכמה טעמי. חדא דאיכא ס"ס להחמיר שמא הלכה כרש"י. ואת"ל כהרא"ש הא גם להרא"ש איבעיא דלא איפשטא היא ועוד דלא אמרינן כן אלא במידי שנאסר מכח זמן דומיא דאיברי בשר נחירה ע"ש מלתא בטעמא ולע"ד תמה אני מדוע לא הזכיר דברי הרמ"א בכאן שכתב אבל אסור להביאה עמו דמשמע דאף בכה"ג שהביאה עמו והוא אוכל והולך ונתותר בידו אסור אם אין בה היכר ולדעת מהרי"ל אפילו יש בה היכר ומצאתי בתשובת בית אפרים חיו"ד סי' ל"ט שהרגיש בזה וכתב לחלק דנדון הרמ"א כיון דעיקר דירתו קבוע במקום שנהגו איסור פשיטא דלא מהני מה שהיה מותר בה דרך ארעי בהיותו במקום שנוהגין היתר אבל נדון שנשאל בנו"ב מיירי שהיה דר במקום היתר כו' וכתב עוד דעכ"פ הך דינא דהגאון ז"ל צ"ע דמה ענין זה להאי דהרא"ש בהנודר דשם אנו דורשין משמעות לשון הנדר משא"כ בזה דעדינא בלא"ה שרי דהא רשאי לאכול במקום היתר אף שהוא ממקום איסור ודעתו לחזור. אך במקום שנוהגין איסור הוא אסור משום חשדא ומשום מ"ע וא"כ מה יושיענו שכבר אכל ממנו ואי מיירי במקום דליכא חשדא ומ"ע כגון שרוב חמאה המובא שם הוא ממקום היתר א"כ אף אם האיבעיא בחולין הוא לחומרא אין מקום להחמיר בזה ע"ש:

א

(סימן קט"ו סעיף ג' בהג"ה) נמי אסורה אפילו יש בה היכר. דאימר במקום זה נהגו כמאן דאוסר ולא משום דמתקני' אותה באותו מקום בענין האיסור עכ"ל מהרי"ל וכתב הת"ח דלפ"ז אפילו ההולך למקום שנהגו היתר אסור היכי דדעתו לחזור ואך כמדומה שנהגו להקל בזה והנח להם לישראל עכ"ל והא דאסרינן בהולך למקום האיסור אף שדעתו לחזור היינו דחיישינן דאימא דבאותו מקום אין עושים אותו בהכשר ולפ"ז ההולך ממקום המותר למקום האיסור ומביא עמו המאה ממקומו ודעתו לחזור מותר ממנ"פ. מנח"י:

א

ואין ישראל רואהו אסור כו'. לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל טור והסכמת הפוסקים ופשוט הוא:

א

וישראל ישב מבחוץ. ע"ל ס"ק ח':

א

לצורך ישראל. אבל לצורך עצמו צריך לראות ממש בשעה שהוא חולב שלא יערב בו דבר טמא כיון שיש דבר טמא עמו בעדרו:

א

שירא שמא יעמוד כו'. ולפ"ז נראה דאפילו יוצא ונכנס מותר כיון דטעמא הוא משום דמירתת והכי אמרינן לקמן סי' קי"ח ור"ס קכ"ט דהמניח עובד כוכבים אצל דברים שאם הוחלפו יש בהם איסור תורה מותר ביוצא ונכנס מטעמא דמירתת וכ"כ בפרישה ס"ג והוסיף דה"ה אפילו אינו יושב תמיד אלא יוצא ונכנס ויושב שרי וכ"ש יוצא ונכנס למקום החלב:

א

ולכתחלה כו'. קאי אפילו ארישא אאין דבר טמא בעדרו וכן הוא בפוסקים ובד"מ ות"ח כלל פ"א דין ו' ופשוט הוא:

א

בתחלת החליבה כו'. כתב הב"ח מיהו בדיעבד התיר ר"ת אם לא ראה תחילת החליבה כדכתב הגה"א סוף פא"מ עכ"ל ואין ענינו לכאן דר"ת לא התיר אלא בידוע שחלב לגבינות וכמו שיתבאר:

א

ונהגו להחמיר כו'. אפילו רואה בתחלה בכלי שאין בו שום דבר טמא דחיישינן שמא נשארו בו צחצוחי חלב ולא ירגיש בו הישראל. או"ה:

א

מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה. כלומר דא"צ לחוש שיהיה כל זה רק סגי בשהיה שם בתחלת החליבה אפילו לא ראה בכלי והוא ע"פ מ"ש בד"מ ובת"ח שם בשם או"ה דבדיעבד אם לא ראה בכלי רק ראה תחלת החליבה מותר עכ"ל וכ"פ בסימנים שם אבל צ"ע דבאו"ה ריש כלל מ"ה משמע להדיא איפכא וז"ל צריך שיהא שם הישראל בשעה שהעובד כוכבים מתחיל לחלוב ויראה שאין בכלי שום חלב מתחלה ושאין דבר טמא בעדרו ומה"ט נוהגין בכמה מקומות ומנהג כשר הוא שלא להניח העובד כוכבים לחלוב בכלי שקורין געל"ט בל"א אע"פ שהוא מיוחד להחליבה והוא דבר צונן ואינו חריף כלל דיש לחוש שמא יהא בו מתחלה מעט חלב טמא ולא ירגיש בו הישראל ובדיעבד מיהו מותר החלב אף אם החליב העובד כוכבים באותו כלי שלו רק שראה הישראל מתחלה בכלי ואח"כ אפילו יצא ונכנס עכ"ל אלמא דאפילו דיעבד בעינן שראה ישראל מתחלה בכלי וכן משמע בסמ"ק (דף קי"ב ע"ב) ושאר פוסקים להדיא ע"ש וכן בדין דכיון דחלב שחלבו עובד כוכבים אסור משום שמא עירב בו חלב טמא א"כ מה בכך שראה תחלת החליבה אם לא ראה בכלי שמא יש שם חלב טמא בכלי קודם התחלת החליבה שיתערב אח"כ בשאר החלב ונראה דגם הט"ו שכתבו ישראל יושב מבחוץ כוונתם שהוא בענין שאין לחוש בו שיתערב בו מתחלה דבר טמא והיינו שראה מתחלה בכלי ומ"ש האו"ה דסגי ביוצא ונכנס אחר כך כן הוא בסמ"ק שם ומשמע דאפילו חלבו העובד כוכבים לצרכו סגי ביוצא ונכנס דטעמא דיוצא ונכנס לא הוי משום מירתת לחוד אלא משום דכיון דידע שאין דבר טמא בעדרו אע"ג שאין יכול לראותו בשעה שהוא חולב ליכא למיחש לשום זיוף אלא שיצא העובד כוכבים מעדר ויזייף וכיון שיוצא ונכנס ורואה שאין העובד כוכבים יוצא מהעדר סגי וכן מוכח בש"ס בעבודת כוכבי' (דף ל"ט ע"ב) דבדליכא דבר טמא בעדרו והישראל יושב מבחוץ אפילו אינו יכול לראותו כלל בשעה שהוא חולב מותר מטעמא דכיון דישב מבחוץ הרי רואה שאי אפשר לזייף וכן משמע מדברי הטור ודלא כהפרישה ס"ב שכתב טעמא דבעינן ישראל יושב מבחוץ משום מירתת:

א

הבהמות בבית ישראל. עיין לקמן ס"ק י"ג:

א

או בדיר שלהם. ובת"ח שם כתב דאם הרפת הוא אחורי הבית אסור לכתחלה אבל בד"מ כתב במסקנא אבל מהרא"י כתב שנוהגים היתר גם בזה וכן בפנים בת"ח שם מסיק לדברי מהרא"י בסוף וכן משמע מדבריו בהג"ה כאן שלא חילק בכך וכן דעת מהרש"ל סי' פ"ב ע"ש:

א

אבל אם בית עובד כוככים מפסיק כו'. ובד"מ ובת"ח שם דגם בכי האי גוונא מותר בדיעב' למהרא"י וכ"פ בסימנים שם וכן נראה דעת מהרש"ל שם:

א

קטן או קטנה. בני תשע שנים ת"ח שם בשם או"ה:

א

ואם חלבו עובד כוכבים כו'. לא ידעתי מאין הוציא הרב זה ולא הבנתי סברתו אם רוצה לפסוק כמהרא"י דכתב דעכשיו לא שייך כלל דבר טמא שאינו מצוי ולא אסר אלא חלב שחלבו עובד כוכבים מבהמות שלו ואין ישראל רואהו והרב מיירי בבהמת ישראל א"כ אפי' לא בא ישראל עד לאחר שנתחלבו כלם שרי מה"ט ואי ס"ל כאו"ה דאפילו בזמן הזה אסור אפי' דיעבד כל שבית עובד כוכבים מפסיק א"כ אפילו נחלבו מקצת הבהמות אסור ונראה דמה שהכריחו להרב לחלק בין מקצת הבהמות לכולן הוא ממ"ש בש"ד סי' פ"ב דר"ת התיר לר' אליעזר משנ"ץ שהיו לו רחלות חולבות ברפת שלו מאחורי ביתו והיתה שפחתו הולכת וחולבת בלא ראיית ישראל עכ"ל ועלה כתב מהרא"י דבריו הנ"ל דכן המנהג כר"ת ובסימן פ"א כתב הש"ד שר"ת הקפיד על אחד שהיו רחלותיו אצל העובד כוכבים ושלח שם בתו בכל בקר לראות לחלוב ולא היתה מספקת לבא לשם עד שנתחלבו רובן או כולן עכ"ל וכ"כ הסמ"ג בשם ר"ת ומביאו ב"י מזה יצא לו להרב דע"כ לא הקפיד ר"ת אלא כשנחלבו רובן או כולן אבל לא מקצתן אבל באמת לא מסתבר כלל לחלק בזה בין כולם למקצתן אלא נראה דאה"נ דר"ת היה מקפיד אם לא באה בתו רק אחר שחלבה מקצתן ומעשה שהיה כך היה וכן הוא בתשובת מהר"מ מרוטנבורק סימן רט"ו ורט"ז (דפוס פראג) דר"ת הקפיד אפילו נחלבו מקצתן כיון שלא היה מתחילת החליבה ע"ש והא דהתיר לרבי אליעזר משנ"ץ בדיר של ישראל שאני דמסתפי העובד כוכבים וע"ז בא מהרא"י לומר דאע"ג דהש"ד כתב על דברי ר"ת דמכוער הדבר לעשות כן לכתחלה (וכ"כ באו"ה סוף כלל מ"ה) מ"מ כן המנהג הואיל ואין דבר טמא שכיח וקאמר דבבהמות עובד כוכבים אפילו בדיר של ישראל אסור וכן משמע להדיא מדברי מהרש"ל שם דלמהרא"י תרוייהו בעינן בהמתו של ישראל ודיר של ישראל ע"ש וגם בת"ח שם כתב בבית של ישראל מותר לחלוב פרותיו אף כשאין ישראל רואהו ואם הרפת אחורי הבית או שבית עובדי כוכבים מפסיק אסור לכתחלה ובדיעבד בכל ענין שרי עכ"ל ולא מחלק בין נחלבו כולן או מקצתן ואולי איזה ט"ס נפל בדבריו כאן בהג"ה. וכל זה בחולב לכותח או לאכול החלב כך אבל בידוע שהעובד כוכבים חולב לגבינות יתבאר דינו בסעיף ב' ע"ש:

א

אוסרת כלים. ול"ד לבשולי עובדי כוכבים לעיל ס"ס קי"ג די"א דאין אוסרת הכלים (וכן דעת או"ה כלל מ"ג ד"ו) דשאני התם דעיקר איסורין מדבריהן מחמת גזרות חתנות אבל הכא גזרו בו משום חשש איסור דאורייתא שיש בחלב עצמו וכן מחלק האו"ה כלל מ"ה:

א

שנתבשלה כו'. וכ"כ האו"ה ואע"ג דס"ל להאו"ה אפילו גבינות של עובד כוכבים גופיה שנפלו בתבשיל בטל ברוב וכדלקמן ס"ק י"ז צ"ל דכאן מיירי באין בתבשיל רוב נגד הכלי א"נ לכתחלה אסור לבשל בו אפילו יהא בתבשיל רוב דאסור להוסיף על שום איסור ולבטלו כדלעיל סימן צ"ט ס"ו ע"ש אבל אם נתבשל בו דיעבד ויש רוב בתבשיל שרי להאו"ה:

א

אפילו במקום שנהגו איסור כו'. ע"ל סי' קי"ט ס"ק כ':

א

כדלעיל גבי פת כו'. משמע דרוב מיהו בעי בתבשיל כדלעיל סימן קי"ב סי"ד גבי פת של עובד כוכבים ולפ"ז משמע דדעת הרב דגבינה של עובד כוכבים אינה בטלה ברוב בתבשיל אבל באו"ה כלל מ"ז דין ז' פסק להדיא דגבינה) של עובד כוכבים בטלה ברוב בתבשיל (ולא ביבש אם היא חה"ל) ע"ש שהאריך בטעמו וצ"ל דס"ל להרב דלא כוותיה בהא ונ"ל ראיה לדברי הרב ממ"ש הרשב"א בתה"א סוף בית ג' ומביאו ב"י ס"ס קי"ג דכל שאסרו חכמים פליטתו אסורה כמוהו דהא אפילו שמנו של גיד שאינו אלא ממנהג קדושים אוסר תערובתו בין בתערובות גופו בין בצירו ורוטבו וכן כל איסורים של דבריהם ככחל וגבינה של עובד כוכבים כו' עכ"ל הרי נתבאר בסי"ק סעיף ב' ובכמה דוכתי דשמנו של גיד אוסר עד ס' וא"כ ה"ה גבינה של עובד כוכבים ואע"ג דהרשב"א אוסר אף בישולי עובד כוכבים עד ס' וכבר נתבאר בסי' קי"ב ס"ק כ"ג דהרב ס"ל בהא כהאו"ה מ"מ בגבינה של עובד כוכבים פליג עליה הרב וס"ל דשאני בש"ע דלית ביה חשש איסור דאורייתא משא"כ גבינה של עובד כוכבים שגזרו בו מחמת חשש איסור דאורייתא בגופו ותדע דהא האו"ה גופיה אוסר הכלים שנתבשל בהם גבינה של עובד כוכבים ומתיר בכלל מ"ג דין ו' הכלים שנתבשל בהם בשולי עובד כוכבים וכן בבשולי עובד כוכבים ס"ל דאפילו דבר חשוב בטל ברוב וכמ"ש בסי' קי"ב שם ובגבינה של עובד כוכבים ס"ל דלא בטל וכדלעיל סי' ק"י ס"ק ס"ב בדין י"ח אלא ודאי גבינה של עובד כוכבים חמירא מבשולי עובד כוכבים שוב מצאתי כן בנ"י פ' הערל שכתב דגבינה של עובד כוכבים צריך ס' ופתן ובשוליהן בטל ברוב ע"ש ואע"ג דכתב שם דגם החמאה צריך ס' מ"מ לא ס"ל להרב כוותיה בחמאה דהא ודאי חמאה קיל טפי מבשולי עובד כוכבים וכן בס' באר שבע דף צ"ד תמה על הא דצריך ס' בחמאה ואפשר דה"נ מיירי באותה חמאה שדרכן לערב בה דבר טמא אבל לא בסתם חמאה מיהו בס' באר שבע מדמי גבינה של עובד כוכבי' לבשולי עובד כוכבי' ע"ש:

א

אינו מועיל כו'. דוקא בסתם חלב אבל כשאנו יודעים שדעת העובד כוכבים היה לעשות גבינות מהחלב מותר לישראל לעשות אח"כ ממנה גבינות כמ"ש לקמן סעיף ב':

א

ואפי' העמידוה בעשבים אסורה. שכבר גזרו על כל גבינות העובדי כוכבים בין העמידוהו בדבר האיסור בין העמידוה בדבר המותר הרמב"ם והפוסקים ועיין בפוסקים שכתבו עוד טעמים אחרים לזה ע"ש:

א

ואם הישראל כו'. זהו ע"פ מ"ש בד"מ ובת"ח כלל פ"א וז"ל כתב המרדכי פכ"ה דאפילו אם ישראל רואה החליבה והעובד כוכבים עשאה גבינות אפ"ה אין נוהגים ללוקחן מן העובד כוכבים אבל באגודה פ' שואל כ' וז"ל אדם קונה סכום גבינות והעובד כוכבים מתקנם בשבת וישראל רואה ושומר ואינו מדבר וכבר נהגו כדברי האגודה עכ"ל אבל באמת נלפע"ד דהאגודה לא פליג אהמרדכי דהאגודה לא מיירי התם אלא לענין איסור שבת ולכך כתב דין זה במס' שבת פרק שואל ולא בעבודת כוכבי' פא"מ גבי גבינות העובד כוכבי' אלא ודאי לא מיירי מדין איסור גבינות העובד כוכבים ואפשר דבאמת הגבינות אסורות משום גבינות העובד כוכבים אלא דמשום שבת מותרים ונ"מ דמותר לקנות סכום הגבינות כך בשבת ולמכרם אח"כ לעובד כוכבים או אפשר דמיירי במקומות הנוהגים היתר בגבינות עובדי כוכבים ע"פ ר"ת שהביא דבריו בפא"מ והא דכתב וישראל רואה ושומר היינו ששומר שלא יעשה לו שום זיוף בגבינות או בהא דהאגודה שאני שהישראל קנה מתחלה הגבינות והרי הם שלו ואין כאן משום גבינות העובד כוכבים וכמ"ש לקמן אבל ודאי אין לחלק בין ראה הישראל עשיית הגבינות או לא כיון שאסרו חכמים גבינות העובד כוכבים כל הגבינות אסרו דהא אפילו העמידוה בעשבים אסרו משום לא פלוג א"כ ה"ה ראה שעשאן העובד כוכבים והיינו דבמתניתין פא"מ תנן סתמא גבינות העובד כוכבים אסורין וגבי חלב העובד כוכבים תנן התם חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אסור ואם ישראל רואהו מותר אלמא דבגבינות אין חילוק בין ראה עשיית הגבינות או לא וכן כל הפוסקים כתבו סתמא ולא חלקו בגבינות כמו שחילקו בחלב העובד כוכבים אלא ודאי גבינות העובד כוכבים בכל ענין אסורים וכן הוא בתשובת מיימוני המ"א סימן ח' מתשובת רבי' שמשון ב"א וז"ל ומעולם לא ראיתי ליקח גבינות העובד כוכבים אפילו ראה החלב משחלבו עובד כוכבים עד שעשה ממנו שאין לחוש לאיסור כו' עכ"ל וכן הוא בתשו' מהר"מ מרוטנבורג סימן שע"ד בגבינה שהעמיד עובד כוכבים במעמד ישראל דבעי דליעבד ישראל מעשה שישים ישראל הקיבה לתוך החלב ואם עובד כוכבים משים נ"ל אף על פי שישראל עומד על גבו ואפילו הקיבה כשירה אסורה ומ"ש הגה"א ואו"ה (ותשובת מהר"מ סימן רי"ז בשם ר"ת) דהיכא דידוע דדעת העובד כוכבים להקפיא אפילו לא היה בתחלת החליבה שרי התם לא מיירי אלא מדין חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו וקאמרי דלא אסור משום תערובות חלב טמא כיון דדעת העובד כוכבים להקפיא לעשות ממנו הגבינות אם כן למה יערב חלב טמא שהרי אינו עומד הלכך מותר החלב והיינו שיעשה הישראל הגבינות וכן הוא באו"ה כלל מ"ד דין ה' להדיא והיינו דכתב דין זה בכלל מ"ה גבי איסור חלב שחלבו עובד כוכבים ולא כתבו בכלל מ"ו גבי איסור גבינות העובד כוכבים אלא ודאי כדפי' וכן בתשובת מהר"מ ובהג"א שם משמע דלא שרי אלא כשהישראל עשאם אחר כך ומה שנתפשט המנהג שלוקחין גבינות מהשוואגין אע"פ שעושין אותן העובדי כוכבים היינו משום שנהגו לשכור הבהמות וא"כ הגבינות של ישראל הם ולא מצינו שום איסור בשום מקום בגבינות של ישראל שעשאן עובד כוכבים דעל גבינות העובד כוכבים גזרו ולא על גבינות ישראל שעשאן עובד כוכבים וכן נוהגין ג"כ שהעובד כוכבים בבית ישראל עושים גבינות הישראל וה"ה כשאין שוכרין הבהמות וקונין סכום גבינות ממנו אם כן הגבינות הם בשעת עשייתן של ישראל אבל אם העובד כוכבים עושה הגבינות לעצמו אע"פ שהיה שם ישראל מתחלה ועד סוף אסור משום גבינות העובד כוכבים כל דלא עביד ביה ישראל מעשה וכדאמרינן:

א

ואם ראה עשיית הגבינות כו'. זהו כתב לפי שטתו אבל לפע"ד לא איירי הפוסקים שעשאו העובד כוכבים גבינות אלא מדין חלב שמותרת כשדעת העובד כוכבים לעשות הגבינות והישראל צריך לעשות אח"כ הגבינות וכמ"ש בס"ק הקודם:

א

יש להתיר בדיעבד. בהג"א ובאו"ה שם איתא דאין להתיר זה אלא במקום הפסד מרובה (וכן הוא בתשובת מהר"מ סימן רי"ז) וכ"כ בד"מ ובת"ח כלל פ"א דין ב' מיהו היכא דראה החליבה רק שלא היה שם בתחלת החליבה משמע שם בהג"ה דיש להתי' בדיעבד אף בלא הפסד מרובה וכן משמע בתשובת מהר"ם שם ואפשר דבכה"ג כתב הרב כאן בהג"ה סתם להתיר בדיעבד:

א

להתיר בדיעבד. ודוקא שקונה ממנו סכום גבינות או לפי המשקל דמאחר דחלב טמא אינו עומד אינו מערב בו דבר טמא אבל אם קונה במדה אסורה או"ה וכ"פ בת"ח שם:

א

מאחר שעשה כו'. הלשון אינו מתוקן דאפילו לא עשה גבינה אלא שנחלבה החלב מיקרי בדיעבד כמ"ש האו"ה ומביאו בד"מ ובת"ח שם וכ"ש לפי מה שפירשתי לעיל דהפוסקים איירי דוקא שהישראל עשה הגבינות ואפשר צ"ל מאחר שישראל עשה כו' או לאנ בא הרב לומר דבכה"ג דוקא מיקרי דיעבד אלא בא לומר דמאחר שעושה הגבינות ליכא למיחש לתערובות חלב טמא וק"ל:

א

מאחר שדעתו כו'. כלומר שידעינן בודאי שדעתו לעשות גבינות וכן משמע בדברי הפוסקים ואיתא בתשובת מהר"מ שם דאפילו היה לו דבר טמא בעדרו מותר בדיעבד מה"ט דדעת העובד כוכבים להקפיא ע"ש:

א

ומ"מ אסור לאכול החלב כך. מאחר שלא ראה החליבה אפילו ידענו שדעת העובד כוכבים לעשות גבינות:

א

החמאה של עובד כוכבים כו'. שהרי לא גזרו על החמאה וחלב טמא אינו עומד:

א

גם מותר לבשלה לכתחלה. ואין זה כמבטל איסור לכתחלה דשמא אין כאן איסור כלל ועוד דאין כוונתו לבטלה רק שילכו לה הצחצוחי חלב בית יוסף ות"ח כלל ע"ה דין א':

א

למקום שאוכלים אותה. אע"פ שדעתו לחזור אוכל עמהן משא"כ בשאר איסור ד"מ בשם או"ה וכ"פ בת"ח שם דין ב' וע"ש:

א

שחלבו עובד כוככים. בטור כתוב לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל פירוש דבחלבו לצרכו יש סברא להתיר דודאי לא עירב חלב טמא ויקלקל את חלבו כיון דאינו מעמיד אפילו הכי אסור:

ב

אפילו אין הישראל כו'. אבל עכ"פ בעינן שישב מבחוץ בצד עדרו והכי מוכח בגמרא דאיתא בברייתא ישראל יושב בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב לו ומביאו לו היכי דמי אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא ואי דאיכא דבר טמא בעדרו אמאי לעולם דאיכא דבר טמא וכי קאי חזי ליה כו' וכתב המרדכי י"א דאם ברור לנו דאין בהמה טמאה בעדרו מותר ליקח מאותו עובד כוכבים אפילו אין ישראל רואהו וטעות הוא דא"כ הוה ליה להקשות אי דליכא דבר טמא בעדרו למה לי ישראל יושב בעדרו ורואה אלא ה"פ אי דליכא וכו' פשיטא דביושב בצד עדרו סגי עכ"ל וכתב ב"י שכן דעת הר"פ שצריך לישראל להיות שם בתחילת החליבה פן יערב או ישים העובד כוכבים חלב טמא בכלי קודם שיבוא ישראל אפי' אין דבר טמא בעדרו משמע שצריך ראייה אפילו באין דבר טמא ולא סגי ביושב לחוד מדזכר המרדכי לשון ראייה וקשה מאי פריך אי דאיכא דבר טמא אמאי דהא יש ראייה וצריך לומר דגם המקשן ידע דבשעת ישיבה אין יכול לראות אלא דלא ידע סברא דמרתת וע"כ פריך אמאי מהני יושב כיון דבאותו פעם אינו רואה ומשני דמ"מ כיון שיכול לראות כשעומד מרתת אבל הטור כתב בהדיא כמו הש"ע כאן שאין יכול לראותו וכן הוא בת"ה הארוך וצ"ל דהם מתרצים קושית המרדכי דבאין טמא כו' צריך עכ"פ להיות יושב מבחוץ לעדרו והיינו שיראה שלא יכניס שם דבר טמא בשעת חליבה ומו"ח ז"ל השוה דעת המרדכי עם דעת הטור ולא נהירא:

ג

לראותו כשהוא עומד. נראה דכ"ש דמהני כשהוא יוצא ונכנס דהא אפילו גבי שחיטת כותי מהני כשישראל יוצא ונכנס כדאיתא בפרק קמא דחולין דף ג' וכ"כ בדרישה:

ד

ולכתחלה צריך להיות כו'. דעה זו היא דעת הר"פ שזכרתי בסמוך אלא שבאו"ה הוסיף עליה שיראה בכלי כו' כדמסיים רמ"א כאן אלא שתמוה לי מ"ש רמ"א מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה דהלשון משמע דגם שהיה דבר טמא בעדרו קאמר הכי דהא עלה קאי הג"ה זו וזה פשיטא אינו ואפילו באין דבר טמא כתוב באו"ה כלל מ"ה דאסור כי היכי דלא ניפוק חורבה מיניה אלא צריך שיהא שם הישראל בשעה שהעובד כוכבים מתחיל לחלוב ויראה בכלי כו' וגם לר"ת שכתב ב"י בשם הגהת אשר"י בשמו דמתיר בדיעבד אם לא היה שם ישראל כלל דהיינו דוקא אם ידוע שהעובד כוכבים חולב לגבן כמ"ש בשמו באו"ה ובד"מ אבל לא לאכול החלב וכ"כ בשערי דורא בשם רש"י באין ישראל רואה אפילו אין טמא בעדר אסור ופורץ גדר ישכנו נחש וע"כ לריך לומר דרמ"א קאי ארישא דלא היה טמא וקאמר דלכתחילה לא ניקל כדברי הטור ויהא די ביושב מחוץ לעדר ולא יראה החליבה כלל אלא צריך לראות כו' כדברי הר"פ שזכרנו ועל זה סיים דבדיעבד אין לחוש באין דבר טמא אם לא ראה כלל אלא די בעומד בחוץ כו' אבל אם אין עומד בחוץ פשיטא דאסור אפילו דיעבד אפי' אם אין דבר טמא ורמ"א סתם כאן דבריו ויש מכשול לפני מאן דגריס ולא דייק ולענין הלכה נראה דיש להחמיר ולאסור אפילו דיעבד כל שאין רואה הישראל תחילת החליבה אפילו באין שם דבר טמא:

ה

קטן או קטנה. בד"מ כתב בשם או"ה דהיינו בן ט' שנים:

ו

ואם הלבו עוכד כוכבים מקצת כו'. זה קאי על חולב בהמות ישראל ברכת שאחורי בית ישראל ובהדיא מסיים שם בהגהת ש"ד ובד"מ אמנם חלב שחלבו עובד כוכבים מבהמה שלו לא שרינן כלל אלא א"כ ישראל רואהו. מהרא"י עכ"ל:

ז

אוסרת כלים. וה"ה אם כבוש שם מעת לעת כן הוא באו"ה:

ח

שאם נתערב בהיתר הכל שרי. פי' ברוב היתר שהרי בתשובת מהרי"ל סי' ל"ה תולה היתר זה בדין פת של עובד כוכבים וכדמסיים גס כאן רמ"א ולעיל סי' קי"ב ס"ד כתב רמ"א דפת של עובד כוכבים בטל ברוב בין בלח בין ביבש כו' משמע דבעינן רוב היתר והכי נמי כאן ועיין מה שכתבתי סוף סי' קכ"ז:

ט

קיבת שחיטתם כו'. אבל משום בשר בחלב אין איסור דאוריית' דצונן הוא ואע"ג דקא מעמיד אין איסור אלא מדרבנן תוספות וכתוב בתה"א דף פ"ו דהר"י אבן מגאש הקשה עוד למה לא יהא בטל בס' ותירץ על שני קושיות אלו שכל האסור מחמת נתינת טעם כמו בשר בחלב אין אוסר יותר מן ס' אבל כאן בעור נבילה הוה איסור מעמיד ואוסר בכל שהוא והראב"ד תירץ על קושיא הראשונה כמו התוספות ועל קושית שנייה תירץ דכל שאסרו חכמים בשל עובדי כוכבים אינו מועיל ביטול ברוב כדי שלא יפרצו כיון דשכיח בהו טעמא ומזה תבין מה שכתב ב"י בשם הרשב"א בסמוך על דברי הרמב"ם שמקצת הגאונים אסרו החמאה כו' וזה יצא לו לרב מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה כו' פירוש שעיקר החומרא בגבינה משום שהוא דבר המעמיד אבל אם לא היה מעמיד היה שפיר בטל בחמאה וע"כ הוצרך הרמב"ם ליתן טעם למה החמאה לא תבטל את הקום דהיינו צחצוחי חלב ותירץ כיון שאינו מעורב אבל הרשב"א כתב שאף על פי שאינו מעורב שפיר היה להתבטל אלא הא דאין בטל הקום היינו שמה שאסרו חכמים בשל עובדי כוכבים לא מועיל בו ביטול וכמו שכתבתי בשם הראב"ד וכ"כ המגיד משנה בשם האחרונים ועי' מה שכתבתי סי' ק"ד סעיף א':

י

ואפי' העמידוה בעשבים. דגבינות נזכר במשנה בהדיא לאיסור ולא פלוג רבנן כיון דאיכא שמעמידין אותה גם עכשיו בעור נבילה משא"כ במידי דגזרו בה משום גילוי בסימן קי"ו דמותר האידנא דאין שייך גילוי כלל שאין מצוי בינינו נחשים וב"י כתב עוד בשם סמ"ק דלר"ת דפוסק דאיסור גבינות משום גילוי אסור גם האידנא ואע"ג דבמים לא גזרו האידנא משום גילוי שאני התם דאין טעם אחר רק גילוי ע"כ ידעו הכל דבמקום שיש חשש גילוי יאסרו משא"כ כאן שיש טעמים אחרים בגמרא הלכך אי שרית באין נחשים מצויים אתי למשרי גם במצויים דהיינו שיסברו שעיקר האיסור מטעם אחר ובמקום שיהיה מותר מטעם אחר לא יחוש לגילוי כן נ"ל פי' דבריו:

יא

יש להתיר בדיעבד כי אין לחוש כו'. זהו דעת ר"ת שכתבו מקצת פוסקים בשמו דמתיר באם ידוע שהעובד כוכבים חולב לגבינה אבל לא בחולב לאכילה או לכותח ופסק באו"ה כוותיה ולא ירדתי לסוף דעת רמ"א דהא כבר פסק ב"י וש"ע כרמב"ם דאפילו העמידו בודאי בעשבים אסור משום לא פלוג ה"נ אסור בזה כיון שלא היה אצל החליבה ותו דיבוא להתיר גם אכילת החלב דהא בסי' ק"י אסר הרשב"א גם החתיכה שאינה ראויה בשביל ראויה דקרוב לטעות אף בחשובה אע"פ שהכל מדרבנן מכ"ש כאן מי יבחין לומר שהחלב אסור כיון שהגבינה שנעשה ממנו מותר ותו דהא בחלב איכא חשש תערובות חלב טמא שהוא איסור דאורייתא ורמ"א עצמו כתב בסמוך דאין לפרוץ גדר אפילו במקום ההיתר ובלבוש ראיתי שכתב על זה הא דאסר בסמוך אפילו במקום שעושין בהיתר בודאי היינו שמצטרפים שם טעמים אחרים ולא ידעתי מהו הטעם לצרף לזה דכיון שידוע שנעשה בהיתר גמור אין איסור אלא משום לא פלוג ה"נ יש לאסור משום לא פלוג דמה לי שהיה שם או לא היה שם כיון דידוע שנעשה בהיתר ואפ"ה אסרינן לה ואין ראייה מאו"ה שלא הביא דברי רמב"ם כלל ע"כ נראה לע"ד שאין להקל גם בזה ואין להתיר אא"כ היה ישראל אצל החליבה לפי דעת הרמב"ם ותו דהא כתב ב"י דגם עכשיו יש איסור למ"ד משום גילוי לר"ת כמו שהעתקתי בסמוך בשם סמ"ק:

יב

החמאה של עובר כוכבים כו'. בחמאה הקילו במקום שאין חשש איסור דהיינו שלחלב טמא פשיטא שאין לחוש שאינו מעמיד ואת"ל שעירב בה תחילה חלב טמא כדי שלא לעשות חמאה רק לאכילת חלב מ"מ כיון דמבשלים אותה הלכו צחצוחי חלב טמא שיש בה ומה שלא הלך ונשאר שם בטל במיעוטו ואף על גב דגבי גבינות אסרינן בסמוך אפילו במקום היתר שאני חמאה שלא היתה כלל בתוך הגזירה במשנה ע"כ לא שייך בזה לומר לא פלוג רבנן. ובאו"ה נ"ט למקומות האוסרים לפי שאין נזהרין מלערב בה איסור וקערות שאין מקונחים וכמו שכתב רמ"א מותר לבשל לכתחלה ע"פ דברי ב"י דאין כאן מבטל איסור לכתחלה שאין הכוונה אלא לכלות האיסור ואם ישאר קצת דרך מקרה בטל ברוב תמהתי דהא בזה שפיר מבטלינן איסור לכתחלה כיון שהוא איסור דרבנן כמו שכתב המגיד משנה פרק ט"ו מהלכות מ"א ודברים אלו הם לדעת רמב"ם כמבואר בב"י והרמב"ם ס"ל בכל איסור דרבנן מבטלין לכתחלה כל שאינו איסור תורה ממש כמו שכתב בכסף משנה פ' ט"ו מהלכות מאכלות אסורות וע"כ דהרמב"ם כתב זה דוקא בדיעבד והיינו דאע"ג דאיסור זה מדרבנן הוא מ"מ אינו נכון ליקח מן העובד כוכבים כדי לבטל האיסור וכמ"ש ב"י בשם הראב"ד ע"כ כתב הרמב"ם שאם לקח החמאה לשון דיעבד:

יג

אוכל שם עמהם. ולא שייך כאן נותנים עליו חומרי המקום שהלך משם דמה שאוכלין אותה במקום ההוא משום דשם עושין אותה בהכשר בלא חשש בעולם ואלו היו עושין כאן כמוהם היו ג"כ אוכלין אותה אלא שלא הורגלו רובם כאן כ"כ או"ה ולא כמ"ש בלבוש על זה לפי שהוא איסור קל דכל שיש איסור מה לי קל מה לי חמור ותו דא"כ גם ההולך ממקום היתר לאיסור יאכל שם דמ"ש אלא כדפרישית:

יד

נמי אסורה אפילו יש היכר כו'. הטעם דהוה כמו דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור כתב ב"י בסוף סי' זה מי שעבר והעמיד תלב בחלב חמוץ של עובד כוכבים ולקח חלב זה והעמיד בו אחר ומהאחר אחר שמותר ליקח חלב שלישי זה ולהעמיד בו חלב ולאוכלו) דלאחר זה ג"פ כבר כלה חלב של עובד כוכבים:

א

חלב שחלבו עובד כוכבים. עבה"ט ובתשב"ץ ח"ג סי' קמ"ג חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו אינו משום תקנה וגדר אלא ספיקא דאורייתא משום תערובות חלב טמא וכבר העידו לי לאחר שחלבו הגמל ונשאר בעין לחלוחית ממנו חולבין בו בהמה טהורה וגם יש לחוש שמא עירבו בידים הרב' ע"ש וע"ש בחוט המשולש טור א' סי' ל"ב האריך בזה ע"ש.

ב

עבה"ט ובשו"ת בעי חיי חיו"ד סימן קנ"ט:

ג

שהוא נבלה. עבה"ט ובשו"ת מים רבים חיו"ד סי' כ' כ"א כ"ב באחד שעשה גבינות בעדר והלך וקנה קיבות יבשים מהעובדי כוכבים שנוהגים לייבשם בעורם בעשן ובחמה ומהם עשה גבינות ואסרום לפי שעמד בקיבת נבלה מעל"ע וכבוש כמבושל ע"ש ואוסר אף אם קודם שהעמיד הגבינות הסיר העורות מעל הקיבות שאין לחלק בכך שהקיבה הזאת שהעמידו בה נעשית כולה חד שהרי הוא כבוש כמבושל עם עור הנבלה קודם שנתייבש העור ועיין בש"ך ופר"ח סי' פ"ז:

ד

ברמ"א שם שנהגו כו' עבה"ט ושו"ת מקום שמואל סי' ע"ד בגבינות הבאות מכרכי הים ירקרקות או אדומות ואומרין ששורין אותן יותר ממעל"ע בשומן דג טמ' שקורין וואלפי"ש שהוא טרא"ן מותרין בדיעבד דשומן טרא"ן מסריח מאד ואין לך דבר שנפשו של אדם קצה בו יותר מזה וכה"ג כתב רלב"ח בתשו' סי' נ"ד בהיתר שמן זית ע"ש ובמדינות אלו נהגו לאסור בגבינות כאלו אם לא שמביאים יהודי ובידו כתב הכשר מב"ד יפה אשר שם וכ' בשו"ת מים רבים חיו"ד סי' כ"ז באחד שהיה מעמיד גבינות בעדר והושיב אחד לשמור ושוב נודע שלא נשמר לשמור הקיבה שמעמידין בה תחת רשותו אין לאסור הגבינות הראשונות שנעשו בזמן שהיה בידו עדיין מהקיב' מתוקנת שמסר לו הסופר לפי שהיה ביניהם הפסק ימי החג והוא מכיר הראשונות קודם הפסקה שהיו כבר יבשות צבועות ואדומות והאחרונים דאתיליד בהו ריעותא היו לחות ולבנות לפי שאף שנדון שאחר שכלתה הקיבה המתוקנ' לא רצה להטריח לבקש קיבה מתוקנת מ"מ בעוד שהיה לו מתוקנת לא שביק כו' ומ"מ הב"ד שבעירו אסרו גם הראשונות מפני צורך השעה וגם לא היה מקום פסידא מהקרן רק הריוח אין זה קרוי הפסד ע"ש:

ה

גם מותר לבשלה לכתחילה. עבה"ט ונ"ב מ"ת סי' ס"ו במקום שנהגו שלא להתיר חמאה של עובדי כוכבים אף ע"י בישול אין להתיר גם ע"י הדחה ג"פ אם רוצים להתיר המנהג ע"י פתח וחרטה אין להתיר כיון שהרשב"א והראב"ד סוברים שהאיסור ע"פ דין ע"ש ועיין בתשב"ץ ח"ג סי' יו"ד בענין חמאה מבושלת ש"ע במקומות שנוהגים היתר בחמאה של עובדי כוכבים ע"ש:

ו

אוכל שם עמהם. עבה"ט ועשו"ת נ"ב מ"ת סי' ס"ד באחד שהיה דר במקום שנהגו היתר בחמאה שלעובדי כוכבי' ושוב קבע דירתו במקום שנהגו איסור והביא עמו ממקומו הראשון חמאה של עובדי כוכבי' אין להתיר לו מההיא דהראיה בחולין גבי אברי בשר נחירה משום דחמאה זו לא נתחדש איסורה עתה רק היתה אסור מאז לבני מקום שנהגו איסור וגם תיכף שבא זה למקום שנהגו איסור חל עליו חומרי מקום שהלך לשם ע"ש ועמ"ש בספרי שו"ת ב"א חיו"ד סי' ל"ט על דברי הגאון ז"ל:

א

(סימן קט"ו בש"ע סעיף א') חלב שחלבו עובד כוכבים כו'. הנה הב"י הביא בשם המרדכי דאפילו ליכא דבר טמא בעדרו וה"ה בזמן הזה דלא שכיח לחלב לבהמות טמאות מ"מ אם אין הישראל רואה אסור וראייתו מהאי דא"מ דף ט"ז דפריך פשיטא ה"ל להש"ס להקשות דאמאי צריך כלל יושב אע"כ דאפילו ליכא דבר טמא נמי צ"ל יושב ומשום דל"פ רבנן וא"ל א"כ אכתי קשה מאי פריך פשיטא אימא דהא גופא קמ"ל דאף דליכא דבר טמא נמי צ"ל יושב דל"פ כו' י"ל דס"ל האי ברייתא התירא אתי לאשמעינן ולא אסורא דאל"כ הל"ל באם אין הישראל רואה אסור. והנה רבים רוצי' לומר דהיכא דליכ' דבר טמא בעדרו מותר דה"ל כמו ישראל רואה דהוא מותר וראיה מפרק א"מ דף ל"ה אי דקבעי ליה לגבינה ה"נ הב"ע דקבעי' לי' לכמכא וא"א דל"פ רבנן אף דקבעי לגבינה נמי יש לאסור. וע"כ צ"ל דהיכא דלית חשש תערובת כגון בגבינה או דאין טמא בעדרו וזו לדידן דל"ש כלל רוב טמא א"צ לישראל להיות רואה וא"ל לפ"ז היכא פריך אי דליכא דבר טמא פשיטא הל"ל אמאי בעי ישראל להיות יושב ומצפה בצד עדרו ונראה דעכ"פ צריך הישראל להיות יושב דאף דליכא דבר טמא בעדרו מ"מ כיון דבעדר אחרת איכא דבר טמא איכא למיחש שמא יבא חלב טמא מן העדר אחרת ויערב לכך צריך להיות ישראל יושב בצד העדר לסלק האי חששא רק דהקו' היא דהוא פשיטא ולשיטת המרדכי דס"ל דל"פ רבנן צ"ל דס"ל האי דקאמ' הש"ס אי דקבעי לי' לגבינה ה"נ פי' אמאי תקנו חכמים לאסור אף אי אוקמי קא מוקים לי' דליכ' חשש תערובת חלב טמא והיינו משום דל"פ רבנן כיון דרוב חלב עומד לגבינות ומעוטי דמעוטא בעי לכמכא לא הוי להו לאסור הרוב משום מיעוט דעל רוב משום המיעוט ל"ש כלל למיסר משום דל"פ רבנן ומשני אי דקבעי לגבינה כו' כי אם רוב גבינה קבעי' אין ה"נ דלא הוי אסרינן משום דל"פ אלא משו' דבעי לכמכא כלומר דהרוב הוא לכמכא א"כ שייך שפיר למימר משום ל"פ רבנן. ומעתה הרמ"א בסי' זה תופס לשון המרדכי לדידן ולדידן עיקר הוא ואף דלא שכיח חלב טמא מ"מ הוא אסור דל"פ ומ"ש הרמ"א ועיהו דיעבד אין לחוש לכל זה היינו אפי' אי לא ראה בכלי בתחלה וכמ"ש הש"ך סק"ח וע"ש היינו משום דל"ש דבר טמא והא דלא מצרכינן כולי האי משום ל"פ רבנן היינו משום דכיון שראה החליבה אם כן עשה כתיקון חכמים שוב לא שייך כלל למיסר משום ל"פ רבנן ודו"ק:

ב

(שם בהגה"ה) ואם חלבו עובד כוכבים מקצת בהמות כו'. עי' בש"ך ס"ק י"ג שהאריך ליתן טעם למה לא נאסר אותו חלב שחלבו קודם ביאת ישראל ואפשר דודאי אם אותו חלב שנחלב אחר ביאת ישראל עומד לבד בכלי באמת אף הרמ"א מוד' דאסור רק מיירי שכבר נתערב עם החלב שנחלב אחר ביאת ישראל א"כ י"ל דע"י תערובת באמת כולי האי לא אסרוה רבנן משום ל"פ רבנן:

ג

(שם) חלב של עובד כוכבים שנאסרה אינו מועיל כו'. עיין ש"ך ס"ק ח' שכתב דוקא סתם חלב אבל כשאנו יודעים כו' והוא מתוס' פ' א"מ ואין זה מוכרח דשפיר י"ל דכל זה לשיטתם דס"ל דכל היכא דליכא חשש תערובת לא אסרו כלל חלב של עובד כוכבים וא"כ אם אנו יודעים דקבעי' ליה לגבינות דליכא חשש דתערובת מותר משא"כ אנן דקי"ל דאף דליכא חשש תערובת כיון שבא לידי ישראל בעת שהוא חלב ג"כ נאסר משום ל"פ רבנן א"כ אף שדעת העובד כוכבים היה כדי לעשות גבינות דליכא חשש דתערובת מ"מ כיון שבא לישראל בעת שהי' עדיין חלב נאסר אפילו בלא שום תערובת כלל ודו"ק:

ד

(שם סעיף ב' בהג"ה) ואם הישראל רואה עשיית הגבינות כו'. עש"ך שהאריך למעניתו בזה והשיג על הרמ"א בדין זה ורוצה לומר דלא מהני כלל ישראל רואה בגבינו' וראייתו מדקתני בחלב ואין ישראל רואהו וגבי הגבינה לא קתני כלל ואין ישראל רואהו ש"מ דבגבינות לא מהני אם הישראל רואהו וכו' אבל אין זה מוכרח דשפיר י"ל דגם גבי גבינות מהני ראיה והא דקתני ליה בחלב ישראל יותר מגבי גבינות היינו דאתי לאשמעי' דבחלב אין לה תקנה אחרת רק ישראל רואה ואף דידוע דליכא חלב טמא בעדרו אעפ"כ אסור משום ל"פ משא"כ בגבינות א"צ לראות במקום דליכא למיחש לחערובת ונראה דאף לדעת הש"ך דוקא עם האחריות הוא על העובד כוכבים ולא קנאו ישראל ממנו עד אחר שנעשה הגבינות א"כ שפיר מקרי גבינות של עובד כוכבים דנאסר משום גבינות עובד כוכבים ולכן אסרו אף שהישראל רואהו וכמש"כ הש"ך משא"כ כשחלב עומד באחריות של ישראל י"ל דמודה הש"ך משום דבכה"ג לא מקרי של עובד כוכבים בעת עשיית הגבינות דהעובד כוכבים אינו רק פועל בעלמא וכזה אף הש"ך מודה דמהני ראיות ישראל ודו"ק: