עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק רביעי ג׳: הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם כו':

א

הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם כו':
ירצה שבן עזאי תמיד היה הולך וגדול עד כי גדל מאד. שהציץ במעשה מרכבה ומת כנ"ל. ולא ח"ו שנענש. אלא שנדבק מרוב תשוקה כנ"ל. וכדי שלא יעלה על לבו שום התפארות. לזה אמר תמיד אל תהי בז לכל אדם. וחשב בדעתו כי יש כמה בני אדם שבכחם ליכנס לפרד"ס. ואם כן אין לי להתפאר עצמי ח"ו. שאין לך אדם שאין לו שע"ה. ע"ד ואל קין ואל מנחתו לא שעה. שניתן ביד כל אדם הבחירה והרצון לשוב לבוראו. כדאיתא במדרש אפילו עבד ואפילו שפחה כו' רוח הקודש שורה עליו. וע"כ אין לבזות שום אדם בעולם:

ב

א"י אל תהי בז לכל אדם. אף לעמי הארץ ופחותי הערך ורשעי ישראל רח"ל. כי אין לך אדם שאין לו שעה כמו לתפלתם שעה. ר"ל שגם להרשע יש לו שעה מיוחדת שיפנה בה אל הבורא ית'. או יתפלל איזה תפלה לפני השי"ת או אף דיבור אחד בשלימות לכבודו ית'. כי לא תוהו בראה באם לא הי' שום תקוה לזה הרשע שיעבוד את הש"י אף רגע אחד כל ימי חייו בודאי הי' חלף והלך לו. וגם לא היה נברא. אך הבורא ית' הוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות ויודע תעלומות לב ועומד ומצפה כביכול על הדיבור של תורה או תפלה או שום דיבור של קדושה שיעלה לפניו מזה הרשע וינחת רוחו לפניו כביכול. והרב הקדוש מהור"ר פנחס מקארעץ זצ"ל המשיל זאת לשר שישלו פלטרין בית מושב שרים. וגם יש לו דירת עראי כמו שבונה לעצמו בכפרים או בייערות שהולך שם לפעמים לטייל בעלמא ולצייד ולפעמים יעבור זמן ארוך שלא יבא השר לתוך הפלטרין הזה כ"א אפשר פ"א בשנה שיעבור דרך שם. נמצא שודאי אין מעלת הפלטרין הקבוע גדולה במעלתה ומהותה נגד מעלת הדירת עראי ומהותה כי לא ראי זה כראי זה כי מה שפועל זה הגרוע לא יוכל לפעול זה החשוב כ"א כאשר יוליכנו עמו וזה א"א. כמ"כ הצדיק בודאי מעלתו ועבודתו גדולה עד אין חקר. מ"מ איננו יכול לפעול זאת מה שהרשע. דהיינו כי לפעמים כשהבורא ית' משגיח בעולמות התוהו והקליפה שכולם מכעיסין לפניו וכשרואה בזו השעה שהרשע מתפלל או איזה דיבור של קדושה לכבודו ית"ש אזי כביכול מקבל נח"ר ממנו. משא"כ הצדיק גמור אינו יכול לבוא שמה כי ירא שלא ידבק בידו מאומה מן החרם ומחשבות רעות והרהורין בישין רח"ל. וא"כ איך יתגאה על הרשע:

ג

ואין לך דבר שאין לו מקום. עד"ש דהמע"ה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב: דבר הוא השכינה כדאיתא במדרש בדבר ה' שמים נעשו היא המלוכה א"כ דבר מורה על המלוכה אף שעתה בחורבן אין לה מקום בודאי עתיד להיות לה מקום וצריך כל אדם לשום אל לבו ולקדש איבריו ולבו ומוחו ולברר כל גופו למען יהיה מקום פנוי לשכינה למלך מ"ה הקב"ה וישי' תמיד מחשבתו לזאת שיהא מחנהו קדוש שיוכל המלך לשכון בו. ותמיד יהיה מוכן ומזומן לזאת. ועי"ז נזכה שהבורא ית' יגאלינו בקרוב ויחזיר עבודת ביהמ"ק למקומו במהרה בימינו אמן:

ד

א"י אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר. ר"ל כשהצדיק רוצה לקרב העולם להבורא ב"ה וב"ש. אל יאמר איך אוכל לקרב את הרשעים גמורים. לזה אמר התנא אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר. שאין לך אדם שאין לו שעה. ר"ל שאין לך אדם שאין לו לב לפנות להקב"ה. כמ"ש ואל קין ואל מנחתו לא שעה כי במעט רגע יכול לפנות עצמו אל הבורא ב"ה ולקבל עליו שלא לעשות עוד שום עבירה הוא תיכף צדיק גמור. רק דבאמת לא יעשה עוד שום עבירה כמו שקבל עליו. וכמו ששנינו האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאני צדיק אפילו הוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו: