עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק ראשון ט״ז

א

ר"ג אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק:

ב

עשה לך רב ר"ל כשלומד או מתפלל תעשה לך רב. הוא הבורא ית' שתצייר במחשבתך שהבורא ית' הוא לנגדך ומלמדך להועיל. והסתלק מן הספק. ר"ל שלא יהא לך זאת לספק אצלך רק תחשוב שבודאי הבורא ית' מצוי אצלך כי הוא לעילא מכל עלמין ותחות כל עלמין ובגו כל עלמין ולית אתר פנוי מיני' כלל. כי זה הוא עיקר עבודת הבורא ית' לצייר תמיד באמת ובתמים מציאות הבורא ית' בלי שום ספק כלל וכמו שהוא עומד בפני חבירו כי ודאי כן הוא. וזה הודאי שמו כן תהלתו. ר"ל שעיקר העבודה והתפלה תלוי בודאי שמו שיצייר תמיד בודאי שהשי"ת לנגד עיניו ורואה במעשיו וכפי גודל האמנה בזאת כן תהלתו. וכמו שמצינו בדהמע"ה שאמר "ויברך "דוד "את "יה ר"ת ודאי. שבתחלה היה מצייר לפניו שבודאי מציאות הבורא ית' הוא בלי שום ספק. וכמו שמשרע"ה עלה בשם זה לרקיע שהיה מצייר תמיד לפניו זאת ועלה במעלות עד רום רקיע. ועכ"פ אם אין ביכולתינו לעשות כזאת. עכ"פ נצייר נגנדו מ"ש דהע"ה שויתי ה' כו' ששם הוי"ה יהא תמיד מצוייר לנגדנו אמיתות הויתו שהוא הוה ומהוה כל הויות ואנו אומרים הראנו ה' חסדך. ר"ל כן. שהראנו ה' זהו החסדיך שתשפיע לנו בהירותך לחשוב תמיד באמיתות הויותך. וישעך תתן לנו. כי הנה ודאי הבורא ית' חושק בנו תמיד ומשתוקק עלינו תמיד. אך אנו מתפללין "וישעך תתן לנו. לשון פונה כמו ואל קין וגו' לא שעה שתתן בלבבנו שגם אנו נשתוקק אליך להסתר בצל כנפיך:

ג

ואל תרבה לעשר אמרות עשר הוא יראה כי עש.' הוא. והיא יראה ואמר שלא תהא יראתך כדבר מאומד אך תחשוב בדעתך ובשכלך על כל הטובות שעשה עמך כל ימיך על האדמה וגודל תוקפו ומלכות ית' ואז בוודאי תירא מלפניו כי האיך לא נירא מפני מלך גדול ונורא שאין כמוהו:

ד

א"י עשה לך רב והסתלק מן הספק. ר"ל שישמור אדם עצמו אף מן ספק נידנוד עבירה: א"י והסתלק מן הספק ספק הוא לשון חיבור וכן הוא לשון המשנה סופקין בגפנים. וירמז כי צריך האדם לדבק ולחבר עצמו כ"כ בהבורא ית' בתורה ובתפלה עד שיהא מופשט מהגשמיו' כל עיקר ומסולק מזה העולם וכמ"ש בש"ע א"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי זה כלל גדול בתורה וזהו הסתלק. שתהא מסולק מן העולם מן הספק. פי' מן הסיפוק והחיבור והדביקות בו ית"ש:

ה

א"י עשה לך רב כו'. שבאמת צריך האדם לחזק את לבו בעבודת הש"י כל מה דאפשר ולעלות במעלו' ולא יביט אל מראהו לבעבור שלא יתרשל בעבודתו ית'. וז"א עשה לך רב הוא לשון גדולה כמו רב לכם בני לוי שצריך האדם להגדיל את עצמו בענין זה להיות תמיד מוסיף והולך בעבודת השי"ת ולא להתגדל ח"ו בעבודתו כי בוודאי צריך לעבוד את בוראו בענוה ושפלות כי הכל מאתו ית' אשר נתן לו הכח למעשה זו רק לצד מה שזכרנו שצריך שלא ישפיל א"ע לגמרי למעט בעבודתו ית' כי לכל אדם יש לו חלק ושורש בתורת ה' והתיקון הנאה לו לתקן:

ו

ואל תרבה לעשר אומדות. עישור הוא יראה כנ"ל שצריך האדם לירא מהבורא יתברך שלא מאומד ושמיעה רק צריך לבחון ולהתבונן תחלה גודל רוממותו ית' ושהוא מכה"כ ואז תהיה יראתו על פניו וכדאיתא בזוה"ק על ענין פתיחת עינים בש"ע שצריך האדם כ"כ להתבונן ברעיוניו שהבורא ית' מכה"כ ולעילא מכל עלמין והוא כנקודה זעירא כו' עד שלא יוכל לפתוח עיניו מאימת הבורא עליו (חסר) ולכן צריך ליחד עצמו קודם התפלה ולבחון בעצמו באם יוכל לעמוד לפני הבורא ית' ממש פב"פ לדבר עמו ואז יתפלל: