עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק חמישי ז׳: שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם כו':

א

שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם כו':
המאמר קצת תמוה במה דפתח בענין בגול' הלא כתיב פתח דברך יאיר. ר"ל שלעולם צריך להתחיל בטוב. ועוד אחר שמפרש המעלות אינו מפרש בענין הגולם כלל. אך דהענין הוא כי יש (חסר) והגולם הראשון הוא עוד במעלה יתירה מן החכם. כי החכם הוא שיש בו כל אלו המעלות רק שיודע בעצמותו שהוא חכם עם כל אלו המעלות. והוא נחשב בעיניו לרוב חכמתו. והוא כמתהלל ברוב חכמתו וגם חכם בגימ' חיי"ם. ר"ל שהוא יודע שהוא חי עם כל המעשים אשר יעשה. משא"כ זה הגולם אינו כן גל"ם גימ' חכמה ע"ד והחכמה תחיה את בעליה. ר"ל שבכל מעשיו אשר יעשה ועם כל המדו' יודע שאינו עושה מעצמו ומכחו מאומה כ"א בקבלת הכח והחכמה מן הבורא ית"ש ונחשב בעיניו לגולם שאין בו דעת ושכל כלל. וזהו פי' הפסוק לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך. ובכורות בקרך וצאנך כי אם במקום אשר יבחר ה'. מעש"ר רומז ליראה. "ותירושך רומז למדת השמחה. "ויצהרך הוא לשון צהר תעשה לתיבה. וזה רומז על האדם העובד את ה' ביראה או בשמחה או אף מי שהגיע למדרגה גדולה היינו שכווין פתיחין ליה לקבל שמיא. והיינו שיכול לדבק א"ע בהבורא ית"ש עד שיוכל לראות את שם הוי"ה ב"ה. כל אלו המדות לא תוכל לאכול בשעריך. ר"ל שיחשוב האדם לעצמו עם המדות שהוא העובד ומכחו הוא ומחכמתו. רק במקום אשר יבחר ה'. שצריך לחשוב שהוא מחסד השי"ת שבחר בו לעבודתו ונתן לו שכל (חסר):

ב

ואינו נבהל להשיב. ביאור ע"ד דאיתא באברהם שאמר אחר העקידה אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ואח"כ צויתני לעקדו ואח"כ אמרת אל תשלח כו' ע"ש. אך לא הייתי נבהל להשיב ולהרהר אחרי מדותיך ע"ש. כמי כן י"ל כאן נבהל להשיב. אחר כל המאורעות שאירע לו מאת השי"ת לא יהרהר ולא יהא נבהל להשיב כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד:

ג

ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. ראשון הוא לשון ראש רומז על מדות טובות וישרות בעבוד' השי"ת. ואחרון רומז למדות הרעות שהם אחוריים להקדושה. כמו באדם יש איברים גבוהים כמו הראש והאזני' והדיבור ושאר איברים חשובים. וג"כ יש איברי אחוריים כמו בית הרעי וכיוצא בהם. והוא לבעבור יסתכל האדם תמיד שפלותו וערך פחותתו שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים. וכן יש למעלה הראשון הוא הסטרא דקדושה וכל המדות טובות. והיפוכם הם האחוריים עולמות התוהו והקליפות והס"א. ובכולן מלכותו משלה ומנהיגן בעולם והכל הוא מכחו ומחכמתו ומרצונו ית"ש כמש"כ ראו עתה כי אני אני הוא ומבלעדי אין אלהים. אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון. וכמו כן כל הצרות והשיעבודים העוברים עלינו תמיד הכל הוא (חסר) הבורא ית"ש נתלבש בו. כמו שנא' בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה. וכל אלו האחוריים הוא שהעמיד הבורא ית"ש לנסות בהן את ישראל הילכו בדרך הישרה ולזכות אותם ולהגדיל שכרן. כי בודאי יש מקום לטעות ח"ו בזה העולם הנראה לעינינו שגברו בעולם הקליפות והס"א. ואין מלכות שמים נתגלה ונראית כלל. ועכ"ז הישראל מבררים כל זאת אל הקדושה ואינן משגיחין כלל אל האחוריים והס"א. כ"א לאור א"ס המתלבש בו ואינן עוזבין את הדרך הישרה בשום אופן עבור ידיעתם שהבורא ית' הוא המנהיג את כולם. וזה ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. היינו שידע ויתבונן היטב בין הראשון ובין האחרון. דהיינו בין המדות טובות והאור א"ס המתלבש באחוריים שיאמר עליו כי הוא זה ראשון וידבק אליו. ועל אחרון אחרון. ועל המדות המגונות והרעות ידע באמת שהם רעים מסטרא דרע ולא יטעה אהריהם כלל. וזה פי' הפסוק כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום וגו' אחרי ה' אלהיכם תלכו כו' והנביא ההוא יומת. הנה המפרשים דקדקו מה ענין זה הפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו לכאן היה לו לכתוב מקודם. אך דהענין פשוט דגם בזמן הבית היה צריך להיות אחוריים ונסיונות בעולם וזה הוא הנסיון כמש"כ כי אם לבעבור נסות כו'. ואמר אחרי ה' אלהיכם תלכו. ר"ל אף במדרגת האחוריים תתבוננו באור א"ס ב"ה המלובש בו ותלכו אחריו ובו תדבקון: