חיי אדם, שבת ומועדים פ״א

א

דין דש וחליבת פרות (בש"ע סימן תק"ה):
הדש אע"פ שהוא בא"נ כבר ביארנו דאסור לרמב"ם מדרבנן ולרשב"א מדאורייתא מכל מקום בדברים שאינן אסורים בשבת אלא מדרבנן כמו שמבואר הכל בהלכו' שבת וש מהם שהתירו חכמים בי"ט וכן בשאר מלאכות והיינו מה שהוא נצרך מאוד לשמחת י"ט לפיכך אע"ג דיש אוסרין בשבת לסחוט אשכול של ענבים אפילו לתוך האוכל מ"מ בי"ט מותר אם סוחט לתוך אוכל דלא קיי"ל בשבת להחמיר אלא משום חומרא דשבת אבל בי"ט סמכינן על רוב הפוסקים דאין זה דומה לדש דמלאכת דש הוא על שני אופנים או שמפרק אוכל מן הקש והתבן כדישה בתבואה או שסוחט משקה מאוכל כסחיטת זיתים וענבים וכיון שסוחט לתוך האוכל קי"ל דמשקה הבא לתקן האוכל הוי המשקה ג"כ אוכל וא"כ אינו דומה לסחיטת ענבים למשקין וגם החרצנים אינן פסולת גמור וא"כ אינו דומה לדישה בתבואה ולכן מותר (עיין מה שכתבתי בהלכות שבת במלאכת דש בנ"א סי' ב' ג' ותבין הדברים):

ב

ולפיכך מותר ג"כ לחלוב פרה אפילו על ידי ישראל לתוך האוכל מבהמה העומדת לאכילה אע"ג דבשבת אסור היינו משום דבשבת א"א לשחטה ונחשבת הבהמה כפסולת גמור אבל בי"ט דמותר לשחטה וא"כ אין כאן פסולת כלל ולא דמי לדש דגן משבלין שהם פסולת גמור וגם אינו דומה לסחיטת ענבים כיון שחולב לאוכלין (תק"ה):

ג

בד"א שחולב לתוך אוכלין מרובין כגון שחולב לתוך לביבות שרוצה לאכלן בו ביום ונותן בו כ"כ לביבות כפי השיעור שראוי לאותו חלב או מעט או הרבה ומכ"ש אם נבלע כל החלב בהאוכלין אבל לחלוב ללביבות או פירורין מעט יותר ממה שצריך לתקנו אסור אפי' ע"י נכרי דכיון דאינו בא לתקן האוכל הרי הם משקין גמורים והוי דש ממש כסחיטת ענבים כמו שביארנו בהל' שבת:

ד

בד"א בבהמה העומדת לאכילה אבל אם עומדת לחלוב וא"כ אסור לשחטה בי"ט שהרי היא מוקצה כמו שנבאר לקמן אי"ה בדיני המוקצה וא"כ הבהמה נחשבת לפסולת ולכן אסור לחלוב אפילו לתוך האוכלין שהרי הוא כמפרק דגן משבלין. נ"ל דאם יש בזה מניעת שמחת י"ט שאין לו מה שיאכל כ"א מאכלי חלב כיון דיש מתירין במוקצה בי"ט יש לסמוך עליהם ולהתיר לחלוב לתוך האוכלין כדרך שנתבאר בסימן ג' (ועוד שהרי הרמב"ן מתיר לעולם וכתב הב"י וד"מ דנקטינן להקל אלא שלא נהגו כן ובמקום הדחק יש לסמוך על רמב"ן):

ה

היתה הבהמה של נכרי אפילו עומדת לחלוב מותר לחלוב לתוך האוכלין דנכרי אינו מקצה מדעתו כלום ואין מוקצה שייך בבהמת נכרי אבל שלא לתקן האוכל ופשיטא לקדרה ריקנית אפילו חלבו הנכרי לעצמו והיא בהמה העומדת לאכילה אסור דכיון דמעיקרא היתה החלב תורת אוכל עליו והשתא נעשה משקה הוא נולד ונולד אסור אפילו בשל נכרי (שם מ"א ס"ק ג'):

ו

היה י"ט אחר שבת ונחלב בשבת אפילו חלבו הנכרי לתוך האוכלין ואפילו בבהמה העומדת לאכילה כיון שאסור בשבת אסור גם ביום א' דאין שבת מכין ליו"ט אבל ביום ב' שהוא יו"ט שני מותר (אע"ג דדברים הנעשים באיסור בשבת ע"י נכרי י"א דאסור גם ביום ב' כמבואר (בסי' תקט"ו במגן אברהם) הכא שרי כיון שיש היתר לומר לנכרי לחלוב הבהמות בשבת כדאיתא לעיל בהל' שבת כלל נ"ט סימן י"א לא גזרו לאסור ביום ב' ואם יו"ט ביום ה' ו' ונחלב ביום ה' מותר ביום ז' אבל מה שנחלב ביום ו' כשהוא יו"ט ב' אסור בשבת ודוקא ביו"ט של גליות אבל ביו"ט של ר"ה הנחלב ביום א' אסור גם ביום ב' ואם יו"ט ה' ו' ונחלב ביום ה' אפ"ה אסור גם בשב' דשני יו"ט של ראש השנה כיום אחד דמי:

ז

לענין לסחוט לימונס וציטרי"ן וכן דין סחיטת בגד כל מה שאסור בשבת אסו' בי"ט ונתבאר בהלכות שבת במלאכת דש (סי' תק"ה במגן אברהם):

ח

יש מתירין למלול קטניות וכיוצא בו בי"ט בלא שינוי וי"א דוקא בראשי אצבעותיו ועיין בהלכות שבת שם סי' א' (תק"י):

ט

אסור לכתוש שעורים שקורין גאגליך להסיר קליפתן דהוי דש (סימן תק"ד סעיף ג'):

י

אסור לדוך שקדים להוציא החלב דדומה לסחיטת פירות ולכן אע"פ שמפיג טעם קצת אסור (סימן תצ"ה במגן אברהם):